"קול קדומים". האריסון פורד.
"קול קדומים" הוא סרט שהחלקים המרכיבים אותו אינם אחידים ברמתם, אך מצליח להפוך לסרט ילדים יחודי בנוף הסרטים הנוכחי שמורכב ברובו מהמשכים, מותגים ושאר ירקות. זהו אינו סיפור מקורי אלא עיבוד לספר מפורסם מאת הסופר ג'ק לונדון שנעשו לו כבר עיבודים קולנועיים בעבר, ברם התחושה היא שהסרט נעשה מתוך אהבה ורצון לספר סיפור בדרך אחרת.
זמן ההתרחשות הוא העשור האחרון של המאה ה-19 ואנו מלווים את הכלב באק מתקופת המגורים החמימים שלו בבית של שופט עיירה עשיר, דרך התלאות הרבות אותם הוא עובר. לאחר שנגנב מאותו שופט הוא הופך להיות כלב מזחלת להעברת דואר, שם הוא עובר תהליך התבגרות והופך מכלב בית למנהיג. במהלך הסרט הוא פוגש כמה פעמים את ג'ון תורנטון (הריסון פורד) ובסופו של דבר הופך להיות כלבו. אבל את הקולות הקדומים שבאק שומע הוא לא יכול להדחיק והטבע שלו קורא לו להיות נאמן לעצמו.
הכוונות הטובות של הסרט רבות, אך הן מצליחות רק בחלקן. הבעיה המרכזית של הסרט היא באק – דמות מחשב – שגם כשניסיתי, לא הצלחתי לשכוח זאת. אני מניח שכל מי שיש לו כלב וישב להתבונן בו רבות יתקשה להתחבר לאופן בו באק מבוצע. לכאורה יש שם את כל המרכיבים הנכונים של תנועה, הבעות והתנהגות, אבל משהו פשוט לא עובד. בסרט שכל כך מהלל את הטבע, זה פגם מאוד רציני, בפרט כשבאק הוא הדמות הראשית.
לעומתו השחקנים החיים המרכזיים עושים עבודה נהדרת. ראשית, הריסון פורד נפלא בסרט הזה. הוא לא עושה משהו מיוחד, הוא פשוט הריסון פורד. אבל כמו שיודע כל מעריץ של פורד בעשורים האחרונים, זה לא עניין של מה בכך. השטיקים הישנים מתחברים מצוין לזקנה ולעיניים העייפות שהדמות שלו מפגינה. הוא פגיע ומרגש וזה כשלעצמו מרגיש כמו נס.
החלק שכולל את פורד הוא החלק הארוך ביותר בסרט. החלק הארוך השני הוא זה שכולל את מזחלת הדואר. עומאר סיי וקארה גי עושים תפקיד טוב בתור זוג מחלקי הדואר כשהם מאזנים אחד את השני – הוא קומי יותר והיא רצינית יותר. יחד איתם באק עובר את החלק המשמעותי ביותר בתהליך השינוי שלו.
"קול קדומים". עומאר סיי.
הסרט צולם על ידי יאנוש קמינסקי, מי שצילם כמעט את כל סרטיו של סטיבן שפילברג מאז "רשימת שינדלר", לכן אין זה מפתיע שהסרט נראה נהדר. אבל זה רק מדגיש עוד יותר את הזיוף שבדמותו של באק וגורם לשאול מה מתוך מה שאנו רואים הוא באמת הטבע הנהדר שהסרט רוצה לחגוג, ומה מתוכו הוא אנימציה.
בעיה נוספת היא המוסיקה, אותה כתב ג'ון פאואל. בכל הקשור למוסיקה הצפייה בסרט מרגישה כמו צפייה בתיק עבודות של מוסיקאי. המוסיקה לא ייחודית ונשמעת כמו כל מוסיקה ששמעתם בכל סרט אחר. הבעייתיות שבמוסיקה בולטת עוד יותר כיון שבסרט קיימות סצינות נוף רבות של כלבים דוהרים
"קול קדומים".
עם זאת, בסופו של דבר, למרות חוסר האחידות הסרט מצליח לרגש ולעניין. הוא לא מאוד מקורי (מזכיר סרטי כלבים שראיתם כבר), הוא לא מסעיר בצורה יוצאת דופן והוא לא מחדש, אבל הוא משרה תחושה נוסטלגית נעימה תוך שהוא מספר את סיפורו בצורה בה כבר לא מספרים סיפורי ילדים בקולנוע של ימינו. השבחים על כך מגיעים בסופו של דבר לכריס סאנדרס, שעד היום ביים רק סרטי אנימציה ("הדרקון הראשון שלי", "לילו וסטיץ'"). נראה שהוא שולט יפה באופן השילוב בין שחקנים בשר ודם לחיות ממוחשבות והוצאתם למסע ארוך ומשותף בן מיילים רבים.
גם אם יש לו פגמים, "קול קדומים" הוא סרט שכדאי לכם לקחת אליו את הילדים שלכם. בעולם קולנועי עמוס רעשים ותזזיתיות, הסרט הזה מנסה לעשות דברים אחרת. אתם המבוגרים תקבלו בונוס בצורת הריסון פורד, וזה יופי של בונוס.
דירוג: 
קול קדומים (ארה"ב, 2020)
בימוי: כריס סאנדרס | תסריט: מייקל גרין, ג'ק לונדון, אגרטון ריירסון יאנג | משחק: הריסון פורד, עומאר סיי, קארן גילן, דן סטיבנס, בראדלי וויטפורד | מוסיקה מקורית: ג'ון פאואל | צילום: יאנוש קמינסקי
הפצה: פורום פילם, החל מה-20.02.2020 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון: