"לוקה" – ביקורת #1: אנימציה משגעת שפונה לקהל צעיר יותר מהרגיל בשביל פיקסר

"לוקה".

"לוקה".

"לוּקָה" הוא סרט נוסף של פיקסר שבמרכזו חברוּת בין שניים (וודי ובאז ב"צעצוע של סיפור", מייק וסאלי ב"מפלצות בע"מ"), כשהפעם מדובר בשני נערים צעירים באיטליה. במהלך הסרט חשבתי על שורת הסיום המושלמת ב"אני והחבר'ה" המעולה: "מעולם לא היו לי חברים כאלה כמו שהיו לי כשהייתי בן 12. למי כן?" (?I never had any friends later on like the ones I had when I was twelve. Jesus, does anyone) הסרט חמוד מאוד והוא יצליח, כמו כל סרט של פיקסר, אך גם אם בתי הקולנוע בכל העולם היו פתוחים כרגיל (ולא היה זמין בארה"ב בשירות של דיסני+ באותו זמן) לא היה הופך לשובר קופות ענקי.

לוקה (ג'ייקוב טרמבלי, הילד מ"חדר", אותו סרט שזיכה את ברי לרסון באוסקר) הוא יצור שחי מתחת למים לחופי איטליה יחד עם הוריו וסבתו. הוא נמשך לעולם האנושי, שמזהירים אותו מפניו, ופוגש על חוף של אי קטן את אלברטו. כשלוקה ושאר בני מינו יוצאים מהמים ומתייבשים הם נראים כמו בני אדם רגילים, הולכים על שניים עם שיער ועיניים אנושיים.

לוקה ואלברטו מתחברים, ואלברטו מספר לו כל מה שהוא יודע על בני האדם. יחד הם מחליטים לברוח אל כפר לחופי המפרץ הסמוך. שם הם מכירים את ג'וליה, ילדה ג'ינג'ית די מעצבנת -ולא מספיק מקסימה- שמתגוררת עם אביה קטוע היד. אל דאגה, היא אינה יתומה מאם כמו דמות מצוירת קלאסית של דיסני אלא הוריה גרושים והיא מבלה את הקיץ עם אביה (לא רואים את אמה שמתגוררת בג'נובה).

"לוקה".

"לוקה".

העולם של לוקה ומשפחתו מושך, מעניין ועם קריצות של מקוריות. ואז הסרט עובר לכפר הציורי-טיפוסי(-קלישאתי?) באיטליה של פעם, שאין בו טלפונים, בטלוויזיה משודר הסרט האיטלקי "עסקים מלוכלכים ברחוב מדונה", לאלברטו תמונה של מרצ'לו מסטרויאני, פסטה וגלידה מככבים, ורוב הגברים משופמים. בדיאלוגים אפילו משובצות מילים באיטלקית. מכאן ההתרחשות הרבה פחות מיוחדת ומתקדמת בעניין רוב הזמן, כשעדיף לא לשאול כל מיני שאלות כמו "למה זה ככה" ו"למה הדמויות עושות את זה".
אביה של ג'וליה ותושבים נוספים בכפר רוצים לתפוס ולחסל את מפלצות הים האיומות, מבלי לדעת שביניהם מתהלכות מפלצות ים בדמות בני אדם. ג'וליה מתכוננת לתחרות שנתית שנערכת בכפר, ושני חבריה הצעירים מחליטים להתמודד בתחרות בשביל הפרס כספי, כדי שיוכלו לרכוש וספה (הסרט הוא כמעט פרסומת לקטנוע המפורסם).

כמצופה, האנימציה משגעת (מתחת למים ועל היבשה). יש יותר מדי בריחות -קצרות, אמנם- אל עולם הדמיון של לוקה ואפשר היה לוותר על האחרון (או שני האחרונים). הסרט פונה לקהל צעיר יותר מהרגיל בשביל פיקסר, עם הומור שנשען על דברים כמו נפילות וחתול גדול. בין הקולות בולטת לטובה מיה רודולף כאמא של לוקה; גם לסאשה ברון כהן תפקיד קטנטן ונחמד. ושימו לב למה שרואים בזמן הכתוביות, ויש גם קטע חביב אחריהן.

ארבעה מתוך שמונת הסרטים האחרונים של פיקסר היו סרטי המשך שנופלים מהסרטים שהם ממשיכים (מוצאים את דורי, [מכוניות 3, הסרט היחיד של פיקסר שלא ראיתי], משפחת סופר-על 2 וצעצוע של סיפור 4) וארבעת הנותרים -כולם בעלי שם של מילה אחת (קוקו, קדימה, נשמה ולוקה- רחוקים מהרמה של סרטיהם הטובים, המקוריים והמהנים "מפלצות בע"מ", "וול-אי", "הכול בראש" ועוד.
שני הסרטים של פיקסר בשנה הבאה נשמעים מבטיחים: Turning Red["להאדים"], סרטם ה-25, על בת 13 שהופכת לפנדה אדומה כשהיא מתרגשת; ו-Lightyear, סרט בכיכובו של באז שנות-אור (בקולו של כריס אוונס, "קפטן אמריקה"), שכביכול על פיו נעשה הצעצוע של באז ב"צעצוע של סיפור". נקווה לטוב (יותר)!

דירוג: ★★★☆☆

לוקה (ארה"ב, איטליה, 2021)
בימוי: אנריקו קסרוסה | תסריט: ג'סי אנדרוזמייק ג'ונס | משחק: ג'ייקוב טרמבליג'ק דילן גרייזרמאיה רודולףג'ים גפיגן
הפצה: פורום פילם, החל מה-17.06.2021 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון:

תורך להביע את עצמך. מה תרצה להגיב בנושא?