זה הולך להישמע קצת מוזר, אבל אני תוהה אם בעצם תיאור סוג הסרט של "תנו לו ללכת", אני חושף איזשהו ספוילר, אבל חובתי לא תושלם אם לא אאפשר לאנשים שחושבים שהם מגיעים לדרמה תקופתית על שכול, לדעת שבהמשכו הוא הופך להיות מותחן פשע (גרוטסקי לעיתים), ואני בן אדם שמשתדל לעמוד בחובות שלו. העלילה בו טובה, הנופים מדהימים והמשחק איכותי, אבל הוא יחסית משמים עקב בימוי לקוי, שלא שם דגש על קצב הולם.
הסרט מבוסס על רב מכר מאת לארי ווטסון וללא ספק הניסיון המצומצם של הבמאי והתסריטאי תומס בזוצ'ה, שמסתכם בסרטי דרמה קומית בינוניים להחריד – "ביג עדן" (2000), "עד שהמשפחה תפריד בינינו" (2005) ו"מונטה קרלו" (2011), לא הספיק בשביל לממש את הפוטנציאל הגלום בסיפור. הדמויות העגולות מטופלות בשטחיות והתפניות המפתיעות בעלילה מועברות במעין פיהוק. ישנם רגעים ספורים שמצליחים לרגש, שגם הם היו יכולים להיות מרגשים בהרבה תחת ידי במאים מיומנים יותר.
אלו תחילת שנות ה-60 במונטנה, מרגרט וג'ורג' בלקלדג' (דיאן ליין, "בוגדת", "תחת שמש טוסקנה" וקווין קוסטנר, "רוקד עם זאבים", "עולם המים") חיים בנינוחות בחווה שלהם עם בנם, אשתו הטריה ותינוקם המתוק. האידיליה הזאת נקטעת באבחה חדה כשבנם היחיד מקפח את חייו בתאונת רכיבה מחרידה. שנתיים חולפות ואלמנתו לורנה (קיילי קרטר, "חיים פרטיים", "חינוך רע") נישאת מחדש, דבר המציף את המתיחות שנבנתה בינה לבין מרגרט, שמתנהגת כמו סופר אמא/סבתא. כשמרגרט מגלה במקרה שהבעל החדש של לורנה הוא גבר אלים, היא מחליטה להתערב, אך לפני שהיא מצליחה לפעול, המשפחה החדשה מעתיקה מגוריה למדינה אחרת ללא כל התרעה.
מנקודה זאת מתחיל מסעם של הזוג המבוגר למציאת כלתם לשעבר ונכדם האהוב. המסע מפרך וכולל פגישות עם שלל דמויות שונות ומשונות, שלא מותירות על הצופים יותר מדי רושם. אפשר רק להניח כי מדובר בדמויות עם איזשהו משקל בספר, שדוללו לקליפות חלולות בלי משמעות אמיתית לעלילה. בקצה המסע שלהם הדברים יוצאים מכלל שליטה, כשאף צד בקונפליקט לא מבין עד הסוף את המחיר עליו יהיה לשלם כדי להשיג מה שהוא רוצה.
זו הפעם השנייה שליין וקוסטנר משחקים זוג, הפעם הקודמת הייתה ב"איש הפלדה" (2013) כהוריו המאמצים של סופרמן (שוב, הורים לבן יחיד). אך שלא כמו בפעם הקודמת, הפעם הדינמיקה הזוגית שלהם קצת פחות מתפקדת, וזה לא בגלל יכולות משחק מוגבלות, אלא בימוי שלא מדגיש את נקודות ההשקה ביניהם. שניהם מאוד מעוררי הזדהות, כל אחד בדרכו שלו. ליין עוצמתית בתפקידה וקוסטנר מעט יותר חיוור, אבל באופן שמתאים לתפקיד של הבעל הדואג שמשתדל להרגיע את הרוחות. הקשיחות שלסלי מנוויל ("חוטים נסתרים", "מליפיסנט") מביאה לדמות עוכרת השלווה אותה היא מגלמת, מאפשרת לה להעפיל על שאר דמויות המשנה, שגם משוחקות בצורה משביעת רצון.
החלק שעובד הכי טוב בסרט הוא העיצוב. בחירת אתרי הצילום מצוינת – הנופים ממסגרים כל סצינה באופן מעורר השתאות. התפאורה והתלבושות לא מובהקות לשנות השישים ולמעשה, יכולות היו להתאים לכל שנה מאז וכמעט עד היום באזורים כפריים (מסתבר שהסגנון הכפרי לא נוטה להשתנות), כשרק המכוניות מסגירות את התקופה, מה שמאפשר לסרט להרגיש על זמני.
אם אתם אוהבים סרטים איטיים מאוד, שהרגש בהם מרומז ומספרים סיפור שמרגיש אותנטי עם מניעים אנושיים טבעיים, אם כי לעיתים מבהילים ולא רציונליים, אתם עשויים להנות מהסרט. לשאר אציע להימנע.
דירוג:
תנו לו ללכת (ארה"ב, 2020)
בימוי: תומאס בזוצ'ה | תסריט: תומאס בזוצ'ה, לארי ווטסון | משחק: קווין קוסטנר, דיאן ליין, לסלי מנוויל, קיילי קרטר, בובו סטוארט, ג'פרי דונובן | מוסיקה מקורית: מייקל ג'יאצ'ינו | צילום: גאי גודפרי
הפצה: החל מה-08.07.2021 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון: