ביקורות פסטיבל חיפה 2021: "הנהגת של מר יוסוקה", "סופר הקלפים", "פראי אדם"

"סופר הקלפים". אוסקר אייזק.

"סופר הקלפים". אוסקר אייזק.

פסטיבל הסרטים הבינלאומי חיפה 2021 (ה-37 במספר) חזר להקרנות פיזיות, לאור היחלשות השפעת מגפת הקורונה על חיי השגרה שלנו, אך לא זנח את האפשרות לצפייה מקוונת. בסינמטק בחיפה תאלצו לעטות מסכה במשך כל ההקרנה והייתי עד לכמה היתקלויות מביכות בסביבתי עם צופים שהחליטו שיותר נוח להם ללא המסיכה. הצגתי את התו הירוק שלי במהלך היום לפחות עשר פעמים, החבר'ה שם לוקחים את זה מאוד ברצינות. הפסטיבל מציג מגוון רחב מאוד של סרטים מכל רחבי העולם מז'אנרים רבים, כך שסביר להניח שתמצאו משהו שיעניין אתכם. בהמשך סקירות קצרות לסרטים עליהם אני וחברי הימרנו:

"הנהגת של מר יוסוקה" (2021, יפן)
סרט דרמה רגיש וארוך מאוד (שלוש שעות) שמבוסס על סיפורו של הארוקי מוראקמי ("יער נורווגי", שגם עוּבד לסרט). ריוסוקה המגוצ'י הבמאי ותסריטאי הסרט לוקח אותנו למסע בנבכי נפשו של יוסוקה קאפוקו והוא עושה זאת בהדרגתיות ובעדינות רבה. הסרט היה מרוויח מאוד מקיצור משמעותי באורך שלו, אך גם באורך זה, הצפייה מהנה, זורמת (לרוב) ומרגשת. הסרט זכה בפרס התסריט הטוב ביותר בפסטיבל קאן ועכשיו אני יכול לאשרר את הזכייה – התסריט אכן מצוין.

ליוסוקה (הידטושי נישיג'ימה) ולאשתו אוטו (רייקה קירישימה) מערכת יחסים מעולה והרמונית. כשחקן תיאטרון ותסריטאית ומפיקה של סדרות טלוויזיה, הם חולקים את האהבה המקצועית שלהם זה עם זה ויש ביניהם הבנה בלי מילים. כשהחיים של יוסוקה מאבדים כיוון לאחר אירוע מטלטל, הוא מקבל הצעה לביים הצגה כחלק מפסטיבל תיאטרון בעיר הירושמה. המחזה "הדוד וניה" של צ'כוב מלווה את יוסוקה בכל חייו המקצועיים, והוא בוחר לביים אותו עם שחקנים שדוברים שפות שונות, כך שלא כולם מבינים אחד את השני, ומלהק שחקן עמו הוא חולק עבר לא שגרתי. הוא מתחבר למיסאקי (טוקו מיורה), הנהגת שמסיעה אותו ממקום למקום, שמזכירה לו את הפשטות והשבריריות של החיים.

נישיג'ימה מהפנט בכל סצינה ורק בשבילו שווה לצפות בסרט. העוצמה ברוגע והאצילות שלו מדהימה והוא מרגש בלי להראות יותר מדי החוצה. הבימוי מדויק והקומפוזיציה של הצילום מעבירה אווירה בצורה מושלמת, והתסריט מלא בסמליות, למי שמוכן לשים לב לדקויות. חייב להודות שמעט איבדתי סבלנות לקראת הסוף, לא רק בגלל שרציתי את החיים שלי בחזרה, וה"שיא" של הסרט לא לחלוטין פוגע במטרה עבורי, אבל המסע עצמו שווה את זה.

"סופר הקלפים" (2021, ארה"ב)
דרמה מסתורית על אסיר צבאי משוחרר עם עבר אלים שהבין את עולם ההימורים ומעביר את זמנו מקזינו לקזינו, העוסקת במוסר, השחתה נפשית וגאולה. לבמאי פול שריידר ניסיון עשיר בתעשייה בבימוי ("גיג'ולו אמריקאי") ובכתיבה ("נהג מונית", "השור הזועם"), אבל כל אלה לא עוזרים כדי לספק סרט טוב מספיק. בתפקיד הראשי משחק אוסקר אייזק המופלא ("אקס מכינה", "בתוך לואין דייויס"), שריידר שוב ליהק את וילם דפו האגדי (איתו עובד לעיתים תכופות) לתפקיד משני, והסיפור עצמו מעניין ובעל מסר כבד משקל, אך החלקים לא מתחברים זה לזה כמו שצריך והסרט יחסית משעמם ובעיקר נראה לא אפוי עד הסוף. יכול להיות שזה קשור לבעיות ההפקה שסבל עקב מגבלות הקורונה, אבל זה לא תירוץ מספיק טוב.

"סופר הקלפים". אוסקר אייזק.

"סופר הקלפים". אוסקר אייזק.

ויליאם טל (אייזק) לא ידע עד כמה הוא יאהב את חיי הכלא. התבניותיות והבסיסיות שלהם הכניסו סדר לחיים שלו, פתחו אותו להנאה מדברים פשוטים, אפשרו לו ללמוד דברים על עצמו ולפתח כישורים חדשים, כמו ספירת קלפים במשחק בלאק ג'ק. הכישור החדש אותו הוא רכש מאפשר לו לחיות בצניעות כשהוא משתחרר מהכלא ומהר מאוד הוא מבין את הכללים של בתי קזינו. לחייו נכנסים שני אנשים שמעוררים אותו מהתבנית החיים החדשה והרדומה אותה אימץ – קירק (טיי שרידן, "שחקן מספר אחת", "אקס-מן אפוקליסה"), צעיר אבוד אכול רגשות נקמה ושאביו קשור לעברו של טל, ולה לינדה (הסטאנדאפיסטית טיפאני האדיש, "טיול בנות", שמפתיעה לטובה במשחק האסוף שלה), סוכנת שחקני פוקר שרוצה לנצל את כישוריו של טל לרווח כלכלי לשניהם. הרצון שלו להציל את קירק מהמסלול ההרסני אותו בחר ולקחת אותו כבן טיפוחיו מנתבים אותו לשיתוף פעולה עם לה לינדה, והדינמיקה שנוצרת בין שלושתם מכניסה טעם מרענן לחייו.
יש אלמנטים מסוימים בסרטים שכשהם עובדים מצוין, לרוב הם לא מורגשים בכלל, כמו עריכה ותנועת מצלמה. בסרט הזה הם מורגשים מאוד. זה מתסכל שהסרט נראה קרוב למשהו שיכול להיות טוב, אבל לא מספק את הסחורה. ממליץ להימנע.

"פראי אדם" (2021, דנמרק)
דרמה קומית על גבר כבן 40 שמחליט להתנתק מהחיים המודרניים והמשפחתיים ולעבור לגור ביערות נורווגיה כמו ויקינג. הסרט משעשע במידה וחביב בסך הכל, אבל לא מדובר באיזו יצירת מופת (או כמו שחברי הגדיר: "חמוד ותו לא"). הנופים המרהיבים של הטבע הנורווגי מספקים תפאורה לקומדיה אבסורדית (לא בקטע משוגע) שחושפת את הטבע האנושי והמלכודת לא מלכודת אותה הכנסנו את עצמנו עם התפתחות החברה המודנית. הסיפור מעניין למדי, הדמויות המרכזיות עגולות והבימוי טוב, פשוט אין שום אלמנט שמייחד את הסרט.

מרטין (ראסמוס ביירג) מאס בחיים הרגילים שלו. הלחץ בעבודה והשגרה בבית הוציאו אותו מדעתו. הוא מחליט לעזוב הכל, לעטות על עצמו הרבה פרווה ולחזור לחיים הפשוטים של הגברים ההיסטוריים – לאכול מה שאה צד ולחיות תחת המחסה אותו אתה בונה. אבל מרטין מגלה שתכניות לחוד ומציאות לחוד, וחוסר הניסיון שלו בהישרדות בתנאי שטח מביא אותו לשדוד חנות נוחות בתחנת דלק כדי לא למות מרעב. מוסא (זאקי יוסוף) הוא מבריח סמים מדנמרק לנורווגיה שנכנס לחייו של מרטין לאחר שצבי פוגע במכוניתו והורג את שני חבריו. מרטין עוזר למוסא עם פצעיו והשניים יוצאים למסע משותף אל עבר הכפר שחי את החיים הפשוטים שמרטין מחזיק כאידיאל, כשהמשטרה דולקת בעקבותיהם.
ביירג עושה עבודה נפלאה בתור הגבר הנואש שמחפש כיוון חיובי לחיים שלו ומנסה להיראות חזק ומלא בטחון כשהוא אבוד לחלוטין. תומס דאנסקוב שביים וכתב את הסרט השכיל לפרוש את הסרט בשלבים ולמשוך את הצופים פנימה צעד אחר צעד, ולקחת אותם למחוזות מוזרים יותר ויותר מבלי להרגיש. אני פחות מתחבר לשימוש באלימות וגועל כאמצעי להומור (קטעים קצרים מהסרט), אבל שאגות הצחוק בקהל הוכיחו כי אכן מדובר בכלי אפקטיבי. בכל מקרה, הסרט מעביר את הזמן טוב, רחוק מלהיות סרט חובה.

תורך להביע את עצמך. מה תרצה להגיב בנושא?