"ויואריום". אימוג'ן פוטס, ג'סי אייזנברג.
"ויואריום" (Vivarium) הוא שילוב לא מאוד נדיר של ביקורת-חברתית ואימה. בשעה שמגפת הקורונה הכניסה את כולנו חזרה אל הבתים (אולי האנושות משתקמת בהדרגה אבל אין ספק שקיננו יותר מהרגיל בשנה האחרונה), הדימוי הפרברי של בית רחב ידיים, דשא ירוק ומחירי רצפה עשוי להישמע נפלא, אך "ויואריום" הופכת את קערת האיקאה הזו על פיה.
זהו לא הסרט הראשון בו מציג לורקאן פינגאן ("Without Name" שלא הופץ בישראל) ביקורת נוקבת על החברה המודרנית, אך בניגוד לשפה הקולנועית בה השתמש פינגאן עד עתה, "ויואריום" הוא סרט על טהרת הסוריאליזם. נדמה לעיתים כאילו הסרט הופשט מעלילה של ממש ונותר רק שלד המבנה, חשוף והצהרתי. מאז הוצג בחו"ל כבר ב-2019, "ויואריום" מגיע ארצה באיחור עם פרסים מפסטיבל קאן, מפסטיבל הקולנוע האירי ומפסטיבל L'Étrange הפריזאי.
טום (ג'סי אייזנברג) וג'מה (אימוג'ן פוטס) הם זוג צעיר המחפש דירה. מיואשים מעט מהחיפושים הם קובעים פגישה אצל סוכן הנדל"ן המשונה מרטין. למרות החשד הם נוסעים אל פרויקט הבנייה החדש 'יונדרס' שם מבטיח להם מרטין כי ימצאו את "בית העד" שלהם. לאחר שיטוט קצר בבית מספר 9 (בו הרהיטים נראים כמו גרסה מטרידה ומשוכפלת של איקאה משנות ה-70') מרטין נעלם, טום וג'מה, אשר ללא הצלחה מנסים לצאת מיונדרס מבינים די מהר שבית מספר 9 הוא בית העד שלהם – גם אם לא חשקו בכך.
הסרט אינו עמוס בדימויים לא מפוענחים אך לעיתים יש לגשש אחר המטאפורה המרכזית: האם הביקורת היא על החברה הצרכנית? הדור הפסודו-ליברני אשר צומח היישר לבור השמרנות המור של הוריו? או האם זו ביקורת על הממשל אשר משאיר זוגות צעירים ועובדים למצוא פתרונות דיי שחורים כדי לממן את צעדיהם הראשונים כעצמאיים בעולם? בכל מקרה, זהו סרט אימה קודר במיוחד על הדור האבוד ביותר.
יאמר לשבחם שאם שני שחקנים נאלצים להחזיק סרט באורך מלא, בלוקיישן יחיד, על כתפיהם – עדיף שיהיו אלו אייזנברג (אשר הופעתו ב"חיים בין השורות" של באומבך עדיין מהדהדת בי) ופוטס השובה תחת מבטאה גם את הספקנים שבנינו. הסרט עצמו מרגיש לעיתים הסיוט הכי גדול של זוג צעיר ונדרשת עבורו עבודת גישור לא פשוטה, שהרי אם להעביר ביקורת – לפחות שתהיה מתוקה במקצת.
"ויואריום". ג'סי אייזנברג, אימוג'ן פוטס.
נוסף על עבודת המשחק הנהדרת יש לציין לטובה גם את החוש האסתטי וגישתה של עדשת המצלמה אל רגעים שבריריים של אושר וסבל בחיים. ישנן כמה דרכים לצאת מסרט, אך בדרך כלל זו אשר מלווה אותי באסוציאציות לאורך הימים שאחרי היא הדרך המועדפת עלי – ויש סיבה טובה ש"ויואריום" מהדהד באופן כה חזק.
דירוג: 
ויואריום (אירלנד, בלגיה, דנמרק, קנדה, 2019)
בימוי: לורקאן פינגאן | תסריט: לורקאן פינגאן, גארט שנלי | משחק: אימוג'ן פוטס, ג'סי אייזנברג, מולי מקאן, ג'ונתן אריס, אאינה הארדוויק | מוסיקה מקורית: כריסטיאן איידנס אנדרסן
הפצה: סרטי רד קייפ, החל מה-30.09.2021 ב-'yes סינמטק' של yes. קדימון:
על בפנים
סרט מזעזע
מה הקשר לקורונה בביקורת? מי צריך סרט כזה? מבדר? מספר סיפור? סתם גחמה של יוצר יומרני שגרם לי לבזבז שעתיים מחיי וגרם לשני שחקנים מצויינים להתבזבז על קשקוש אומנותי.
סרט מרשים ואיכותי,מאד אהבתי. לאוהבי קולנוע מיוחד, לא מתאים לכל אחד. משחק מצויין ובימוי מדויק. סרט שגורם לך לחשוב גם לאחר הצפייה.
כמה קישקוש, סרט מזעזע
הסוף לא ברור
המהלכים בדרך לא ברורים
וכאחד שמנתח סרטים ההסרט הזה נותח בצורה כזו ששום ביקורת צרכנית לא מביאה את ההצדקה של השעמום הארוך והמייגע הזה. כן, גם לא הסוף.
למרות ההקשר הרחוק מדי מעידן הקורונה ובשם מישהי ששרופה על סרטי המתח אימה ומדע הבדיוני ..ניתן להגדיר את הסרט כסרט טוב מאד המשאיר אותך עם מחשבות אפילו למחרת..השחקנים חעניין הייתי משנה את הסוף העצוב והמאכזב אך זה מה יש..לסרט יש סטייל משלו ואין להתווכח. אהבתי והייתי ממליצה אך לא יתאים לכל טיפוס צופה