הקולנוען וחוקר הקולנוע פרופ' יהודה "ג'אד" נאמן, הלך הבוקר (א') לעולמו בגיל 85, בביתו ומוקף בבני משפחתו, לאחר מאבק של שנים במחלת הסרטן. הוא ביים את הסרטים הבולטים "מסע אלונקות" (1977) ו"השמלה" (1970), נמנה על מקימי קרן הקולנוע הישראלי, גידל דורות של קולנוענים ישראלים בתור מרצה ותיק באוניברסיטת תל אביב, וזכה בפרס ישראל בתחום אמנות הקולנוע (2009).
נאמן נולד בתל אביב, גדל בפתח תקוה, ולמד בנעוריו בגימנסיה הרצליה. בהמשך התגייס לנח"ל והיה מדריך בבסיס טירונים שבו התאבד חייל. ב-1964 סיים תואר דוקטור ברפואה מהאוניברסיטה העברית בירושלים, והתמחה בבית החולים איכילוב בתל אביב. בהמשך השתתף בהפקת הסרטים "אישה בחדר השני" ו"סיירים", שניהם ראו אור ב-1967, שנת מלחמת ששת הימים בה שירת נאמן במילואים כרופא בגדוד צנחנים וקיבל את "אות המופת" על טיפול בפצועים בקרב אום-כתף. הוא ימשיך בתפקיד גם במלחמת ההתשה וגם במלחמת יום כיפור.
ב-1970 יצא סרטו הקצר והראשון כבמאי, "השמלה" (1970) עם ליאורה ריבלין, אסי דיין וג'וזי כץ, סרט שלימים יהיה מבין מבשרי תנועת 'הרגישות החדשה' (מונח שנאמן עצמו טבע) המושפעת מהקולנוע הצרפתי. הסרט הוקרן בפסטיבל קאן. סרטו המפורסם ביותר של נאמן היה סרט הביכורים הארוך שלו "מסע אלונקות" (1977) שהכיר לעולם סוללה של שחקנים מפורסמים עד היום כגון גידי גוב, מוני מושונוב, דובל'ה גליקמן, שלמה בראבא ודליק ווליניץ, ועסק בהתעללות בחיילים בצה"ל שמובילה לתוצאות נוראיות. בשנה העוקבת הצטרף לסגל של החוג לקולנוע באוניברסיטת תל אביב, וב-1979 לאחר מאבק עיקש ביחד עם במאים צעירים נוספים מקבוצת קי"ץ ('קולנוע ישראלי צעיר') כגון ניסים דיין, יעוד לבנון ורנן שור, החלה לפעול קרן הקולנוע הישראלי (בזמנו 'הקרן לעידוד סרטי קולנוע ישראלים איכותיים').
בשנת 1980 התמנה לראש החוג לקולנוע באוניברסיטת תל אביב והמשיך בתפקיד עד 1983, ושוב בין 1991 עד 1994. בעשורים אלה התמקד באקדמיה ובחקר הקולנוע. בשנת 2006 הוציא שני סרטים: "נוזהת אל פואד" העלילתי ו"דמעת שחרזאדה" התיעודי. באחרונה כתב את התסריט לסרט "מבט אלף מטר" על מלחמת יום כיפור (ונעזר בחוויותיו מהמלחמות בהן השתתף) יחד עם עמית ליאור, דן רונן ומורן עובדיה. משהבינו היוצרים כי נאמן עשוי לא להצליח לראות את הסרט מצטלם, ארגנו הקראה מצולמת של התסריט ואותה הקרינו לו בשבוע שעבר.
"יהודה תרם תרומה משמעותית לקולנוע הישראלי," ספד לו שר התרבות והספורט חילי טרופר, "והביא למסכים סיפורים אנושיים מרגשים ויחודיים וחשף אותם לכלל העם."