סיכום השנים 2020-2021 בקולנוע.
אחרי סגירה עולמית חסרת תקדים של בתי הקולנוע (בארץ מאמצע מרץ 2020 ועד מאי 2021) חזרו בהדרגה להקרין סרטים במקום הראוי להם. יש סרטים שדילגו על הקולנוע ו"שוחררו" למסך הקטן, תהליך שהואץ עם התגברות שירותי הסטרימינג השונים, ויש סרטים שחיכו על המדף שנה ויותר, כמו "האלמנה השחורה" ו"מקום שקט 2", בתקווה להכנסות משמעותיות יותר (חלק מהם נראה רק ב-2022, כמו "מוות על הנילוס" של קנת' בראנה, בכיכובה של גל גדות). ויש עוד כמה מגמות ואירועים -קולנועיים- משמעותיים שהתרחשו השנה.
אחד הסרטים שנדחו בשנה וחצי כדי להיות מוקרן בבתי הקולנוע הוא "לא זמן למות", שבו דניאל קרייג כיכב בפעם האחרונה כג'יימס בונד. חמישה סרטים בחמש עשרה שנים הם הספק קטן משל שני השחקנים הראשונים שגילמו את בונד (שון קונרי, רוג'ר מור), אך עם קרייג הגיעה סדרת הסרטים הוותיקה ביותר בקולנוע אל שיאי הכנסות שלא ידעה קודם לכן. מסקרן מאוד מי השחקן הבא שייכנס לנעלי הדמות האייקונית. ההכרזה צפויה מתישהו במהלך 2022, עם סרט חדש בנובמבר 2023 ככל הנראה.
אהרון קשלס ונבות פפושדו, שביימו יחד את "כלבת" ו"מי מפחד מהזאב הרע" בארץ, ביימו -בנפרד- סרטים באנגלית: קשלס את "דרומית לגן עדן" עם ג'ייסון סודקיס ("טד לאסו") ואוונג'לין לילי ("אבודים"), ופפושדו את סרט הפעולה "מילקשייק אבק שריפה" עם אנג'לה באסט, מישל יאו ועוד. גל גדות כיכבה ב"וונדר-וומן 1984", סרט ההמשך שלא הצליח כמו הסרט הראשון, ומינפה את הצלחתה ואת הביקוש העולה אליה עם 20 מיליון דולר ל"הודעה אדומה" של נטפליקס, עם דווין ג'ונסון וריאן ריינולדס.
"הודעה אדומה". דוויין ג'ונסון, גל גדות, ריאן ריינולדס.
במספר סרטים השתמשו בלולאת זמן: "לשחרר את גאי" עם ריאן ריינולדס, "פאלם ספרינגס" עם אנדי סמברג, Boss Level (נקרא בארץ "לתפוס את הבוס" ו"יום המוות") עם פרנק גרילו, The Map of Tiny Perfect Things, בסרט האימה-על-גבול-הקומדיה "מז"ל טוב 2", ובקומדיה הרומנטית "אהבה, חתונה והכל מהתחלה". כן, ראיתי את כולם בשל אהבתי לנושא.
אלו היו שנתיים יוצאות דופן ללין מנואל מירנדה, יוצר וכוכב המחזמר זוכה פרס הפוליצר "המילטון". הגרסה המצולמת של המחזמר עלתה ב-2020 בדיסני-פלוס. ב-2021 מירנדה ראה פירות של שנים יוצאות לאוויר העולם. גרסת הסרט של מחזמר קודם שלו, In the Heights ("שכונה על הגובה") לא זכתה להצלחה רבה. את התפקיד הראשי שלו במחזמר העביר לאנת'וני ראמוס הצעיר (מ"המליטון") והוא מופיע בתפקיד קטן יותר. כמו כן, ביים את הסרט המוזיקלי "טיק… טיק… בום!" של ג'ונתן לרסון (יוצר המחזמר Rent, הקודם שזכה בפוליצר לפני "המליטון"), בכיכובו של אנדרו גרפילד בתפקיד ג'ונתן. הוא היה מעורב בשני סרטי אנימציה, שבהם לא רק דיבב דמות אלא גם כתב להם את השירים: "ויוו" שמיועד לקהל צעיר ו"אנקאנטו" של דיסני.
"גברת אמריקה". קייט בלאנשט.
אנדרו גרפילד, כוכב "טיק… טיק… בום!" שיחק גם ב"העיניים של תמי פיי" עם ג'סיקה צ'סטיין, ובלהיט הענק "ספיידרמן: אין דרך הביתה", הסרט היחיד מהשנתיים האלה שהרוויח מעל מיליארד דולר ברחבי העולם.
שלושת סרטיו האחרונים של טום הנקס הלכו ישירות לסטרימינג: "גרייהאונד" שהוא גם כתב, "חדשות העולם הגדול" ו"פינץ'"; ועל שלושתם אפשר לוותר. טימות'י שאלמיי ממשיך להיות עסוק ומתמרן יפה בין תפקידים ראשיים ("חולית: חלק ראשון") לתפקידי משנה ("הכרוניקה הצרפתית", "אל תסתכלו למעלה").
שחקניות מובילות כמו קייט וינסלט וקייט בלנשט (ואחרות שלא קוראים להן קייט) כיכבו במיני סדרות, וינסלט ב"הסודות של איסטאון" ובלנשט ב"גברת אמריקה".
קיאנו ריבס זוכה לתחייה בקריירה בזכות סדרת סרטי "ג'ון ויק" והופיע בשני סרטי המשך השנה.
בנוסף ל"מהיר ועצבני 9", "קינגסמן: ההתחלה" ו"ונום 2", במטר סרטי ההמשך היה מספר גבוה של כאלה שהגיעו שנים רבות אחרי הסרט האחרון (או הראשון): מטריקס: התחייה, מגלה את אמריקה 2, מכסחי השדים: החיים שאחרי, הקרודים 2, לשיר 2, ביל וטד שורפים ת'זמן (צר לי, זה השם שנתנו לו בארץ), בחורים רעים 4.
"התקופה היפה בחיי". פאני ארדן.
שני סרטים צרפתיים שהגיעו לארץ השנה היו טובים במיוחד: "התקופה היפה בחיי" עם דניאל אוטי ופאני ארדן, והמותחן "המתרגמים" עם למבר וילסון.
עדיין מדובר במבחר קטן (יחסית) של סרטים לנבור מתוכם ובכל זאת אספתי -כמו בכל שנה- רגעים, קטעים, תצוגת משחק, שורה או משהו יוצא מן הכלל גם מהסרטים שראיתי.
- ג'וג'ו ראביט מעבר לאיזון המורכב של דרמה וקומדיה, ארצ'י ייטס שמגלם את יורקי נהדר, מדויק, מצחיק בתפקיד לא פשוט בכלל.
- נשים קטנות טימות'י שאלמיי מלא כריזמה כלורי, התלבושות נהדרות והוא והן וסירשה רונאן כג'ו מארץ' נהדרים בקטע על הגבעה.
- 15 שנה תל אביב מצטלמת נהדר בסרט הישראלי: גן יעקב שצמוד ל"הבימה", רחוב ריינס, דרום תל אביב, משרד במגדל עם נוף ועוד.
- בלתי נראה הקטע שבו האדם הבלתי נראה פוגע והולך מכות עם ססיליה (אליסבת' מוס).
- אומנות ההגנה העצמית בשליש (או חצי) הראשון של הסרט עם ג'סי אייזנברג יש כמה נגיעות נהדרות: לוח החוקים בכיתה, המשיבון של קייסי.
- אירוויזיון: סיפורה של Fire Saga בסרט, שחלקו צולם בארץ ומככבים בו ויל פארל ורייצ'ל מקאדמס המשגעת, יש כמה שירים מוצלחים בסרט, זה הטוב שבהם.
- On the Rocks לפעמים מישהו יכול להיות כמצופה כדי להיות נהדר, וכזה הוא ביל מורי בסרטה של סופיה קופולה. הוא גם מספק את הסחורה ב"מכסחי השדים: החיים שאחרי", "הכרוניקה הצרפתית" וב-The Now (סוג של סדרה בכיכובו של דייב פרנקו).
- נשמה קטעים עם שילוב נבון ונהדר של אנימציה מסוג אחר מאשר בשאר הסרט.
- אף אחד המונטז' בפתיחה אפקטיבי ועשוי כהלכה.
- הציור הקטע הפותח הוא ביקורת מדויקת על עולם האמנות.
- אנט כל כך הרבה דברים טובים! רעיונות יצירתיים, הרוב הגדול בחצי השעה הראשונה, החל משני הקטעים הראשונים: בראשן התמונה סובלת מדיסטורשנים שתואמים בצורה מושלמת למה שרואים ושומעים, ואז צוות השחקנים שר וצועד ברחוב (מזכיר מאוד את "מנועים קדושים", סרטו הקודם של הבמאי).
- סדר חדש יש משהו מהפנט-מהמם ברעיון במרכז הסרט המכסיקני.
- אתמול בלילה בסוהו קטע מרשים של ריקוד עם עריכה וחילופי שחקניות רוקדות.
- אנקאנטו בסרט המצויר הבינוני של דיסני מרצפות הבית הקסום מביעות את דעתן ללא מילים ויש רגע נהדר ששולחן "מרים ידיים".
"אנקאנטו".
- האב אנת'וני הופקינס, שזכה באוסקר השני שלו (כמעט שלושים שנה אחרי "שתיקת הכבשים") נהדר כאיש עם דמנציה.
- יד האלוהים הבדיחה החוזרת על האחות של הגיבור שתמיד בשירותים.
- מכסחי השדים: החיים שאחרי פול ראד וקארי קוּן פשוט נהדרים, לחוד ויחד.
- כוחו של הכלב הצילומים, הנוף, האור משגעים.
- ספיידרמן: אין דרך הביתה טום הולנד מזכיר לכולם כמה הוא ליהוק מושלם לתפקיד פיטר פרקר/ספיידרמן.
- סיפור הפרברים יפה מאוד הצילום מלמעלה של שתי החבורות שצועדות זו לקראת זו ומופיע גם בקדימון של הסרט. בין כל השירים המוצלחים, שבמחזמר המקורי, America נראה הטוב ביותר בגרסה הזאת.
"סיפור הפרברים".
- ליקריץ פיצה כיף לצפות מערכת היחסים של גארי (קופר הופמן, הסרט הראשון של הבן של פיליפ סימור הופמן) ואלנה (אלנה היים בסרטה הראשון).
- קינגסמן: ההתחלה השימוש במוזיקה קלאסית על רקע קטעים של אלימות הפך לקלישאה שחוקה (האם יש אחרת?) אך לפעמים זה עובד, כמו במקרה כאן בקרב עם רספוטין והפתיחה 1812 של צ'איקובסקי.