"אנקאנטו".
"אנקאנטו", סרט האנימציה באורך מלא ה-60 של דיסני, נראה מקסים, עם צבעוניות ועיצוב נהדרים, אך הוא רחוק מהסרטים הטובים ביותר של דיסני, ואף נופל ברמתו משלושת הסרטים הקודמים של ביירון האוורד, אחד הבמאים החתומים עליו: "בולט", "פלונטר" ו"זוטרופוליס" היו טובים ומבדרים יותר, וגם מצחיקים יותר.
כמו ברוב הסרטים המצוירים של דיסני בשנים האחרונות, יש מישהי במרכז העלילה והפעם מדובר במירבל מדריגל, שמגיל צעיר עד בגרות מרכיבה את אותם המשקפיים. היא הכבשה השחורה במשפחה שמתגוררת בקולומביה, שכוללת סבתא, שלושה ילדים ונכדים רבים. לכל אחד מהם יכולת קסומה (כמו "כוח-על" אבל לא מדובר במשפחה של גיבורי-על): לשנות צורה, חוזק יוצא דופן, יכולת ריפוי וכדומה. הם משתמשים ביכולת שלהם בעיקר באופן חד-גוני שחוזר על עצמו. מירבל היא האכזבה של המשפחה אחרי שבטקס החגיגי לגילוי היכולת שלה התברר שלא ניחנה בדבר, היא רגילה.
המשפחה המורחבת, שלא לגמרי ברור מה כל אחד עושה ביום-יום, גרה בבית קסום שמספק את הרגעים החינניים והמיוחדים בסרט. בסרטים של דיסני תמיד הציגו יכולת נפלאה של האנשה וגרמו לרהיטים ולחפצים יום-יומיים להיראות אנושיים ואף נוגעים ללב, גם ללא עיניים או שפתיים.
"אנקאנטו".
בשלב כלשהו מירבל באה בטענות כלפי סבתה על כך שהיא טועה ובני המשפחה הם לא רק הכוח המיוחד שלהם, וזו בדיוק הבעיה בכל הדמויות: אחותה החזקה היא רק חזקה, לא רואים שום היבט, תכונה או רצון נוספים שלה. וכך גם כל השאר. הסיפור כל כך מתמקד במירבל ובניסיון שלה להבין למה אין לה כוח מיוחד כמו שאר בני המשפחה (כולל בן דוד צעיר שמגלה את הכוח שלו, והוא לא עושה אתו שום דבר מועיל או חשוב אחרי זה), שאין כמעט מקום לעלילות משנה, וזו שעוסקת באירוסין של אחותה היפה היא ברקע כמעט בדרך אגב ולא מעניינת במיוחד. ג'ון לגיזמו ("עידן הקרח") שנותן את קולו לאחת מדמויות המשנה בולט לטובה.
לכל אורך הסרט הפריעה לי מאוד הרגשת הבהילות שקיימת כל הזמן: אנשים נופלים, מתרסקים, מחליקים, ולא מדובר בסלפסטיק כדי להצחיק את הצופים הצעיר אלא בחוסר שקט בלתי פוסק על גבול ההיסטריה (כשדמות אחת היא כזאת זה בסדר, כשכל המשפחה והכפר כאלה אז זה פחות נעים).
האנימציה משגעת; בכל פעם מחדש היוצרים (והמחשבים) מתעלים על עצמם, מסרט לסרט זה נראה טוב יותר, מלא טקסטורות, השיער והמים נראים אמיתיים. על כתיבת השירים הופקד לין מנואל מירנדה, שנהנה משנה עמוסה במיוחד עם עיבוד למחזמר שלו In the Heights ("שכונה על הגובה"), הסרט הראשון (הנוראי) שהוא ביים !tick… tick… Boom עם אנדרו גרפילד, סרט האנימציה לילדים "ויוו" שהוא מדבב וכתב לו שירים, והכול כמובן כתוצאה מההצלחה הבין-לאומית הענקית של המחזמר שלו, שהוא גם כיכב בו, "המילטון". השירים פה, כמו כל הסרט, הם בינוניים: חביבים, לא יותר, כולל אחד דובר ספרדית. אין אפילו שיר אחד שבולט יותר מהשאר, שיכול להפוך ללהיט (אם לא כמו Let It Go מתוך "לשבור את הקרח" אז לפחות קליט ומהנה) או שיוצא מן הכלל באנימציה שמלווה אותו (יש כמה כאלה ב"אלאדין" ו"בת הים הקטנה", למשל).
"אנקאנטו".
מכל סרט אנימציה של דיסני מפיקים בובות וצעצועים ומוצרים נלווים רבים (סדינים, ילקוטים, תחפושות, ועוד ועוד, תלוי ברמת ההצלחה של הסרט), וזה בלתי נמנע שלוקחים את זה בחשבון בזמן הפיתוח והעיצוב של הדמויות, התלבושות והתפאורות. במקרה הזה יש שני מקרים שנראה שכיוונו מראש להעתקה ושחזור בפארקי השעשועים של דיסני: אזור של עץ ענק קסום בלילה, וחדר שכולו מורכב ממרבדי פרחים יפהפיים.
סביר להניח שהסרט לא יזכה להצלחה ענקית כפי ש"דיסני" רגילים אליה בכל העולם אבל אולי בארצות דרום אמריקה יפצו על כך.
לפני הסרט מוקרן סרט אנימציה קצר של דיסני. הסרט בסדר, לא יותר, אך זו מסורת שאני מקווה מאוד שימשיכו בה. ובסוף הסרט אין קטע נוסף, אז אין צורך להישאר עד סוף הכתוביות.
דירוג: 
אנקאנטו (ארה"ב, 2021)
בימוי: ג'רד בוש, ביירון האוורד, שריס קסטרו סמית' | תסריט: ג'רד בוש, שריס קסטרו סמית', לין-מנואל מירנדה | משחק: סטפני ביטריז, ג'ון לגוויזמו, ג'סיקה דארו, מאורו קסטילו, אנג'י ספדה
הפצה: פורום פילם, החל מה-25.11.2021 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון: