"המתרגמים" – ביקורת: עיצוב מסוגנן ורמה מסוימת של ענין

"המתרגמים".

"המתרגמים".

"המתרגמים" הוא מותחן צרפתי מסוגנן עם נגיעות קומיות קלות על תשעה מתרגמים לשפות שונות שנשכרים לתרגם את החלק האחרון של טרילוגיית ספרים פופולרית במיוחד. מתחיל באופן מלאכותי במיוחד עם הצגת דמויות קריקטוריות ובהמשך חושף חלקים נוספים לתעלומה שאופפת את הסרט, שמי שראה בעברו סרטי מסתורין יוכל לנחש את הפתרון שלה די בקלות. המשחק של רוב השחקנים מרגיש די מאולץ, אבל האינטראקציה בין הדמויות מייצרת עניין. אני מניח שאנשים שיגיעו עם ציפיות נמוכות יוכלו להנות ממנו.

זהו סרטו השני של הבמאי רז'י רואנסאר, שביים את הקומדיה הרומנטית "פופולרית" (2012), אותו כתב ביחד עם שותפיו לכתיבה של סרטו הראשון, כשהדבר היחידי שמקשר בין שני הסרטים הוא הדגש על הסגנון. בחלקים גדולים מהסרט נראה שרואנסאר מנסה להראות כמה הוא מתוחכם, מה שרק יוצר ריחוק מהדמויות. הסרט מתקדם בקצב אחיד וטוב, אך לקראת הסוף מרגיש כמו מסטיק שאיבד מעט מהטעם שלו.

העלילה מתחילה לאחר ששני החלקים הראשונים של טרילוגיית הספרים "דדלוס" זכו להצלחה פנומנלית מסביב לעולם. מכיוון שהסופר אוסקר בראך לא מוכן להיחשף, מי שרוכב על גלי התהילה הוא בעל הוצאת הספרים, אריק אנגסטרום (למבר וילסון, "מטריקס רילודד", "5 עד 7"). כחלק ממהלך שיווקי ומתוך רצון למזער את התרגומים הפיראטיים לספר, מחליט אנגסטרום לפרסם את הספר בשפת המקור, צרפתית, ביחד עם תשעה תרגומים לשפות במדינות בהן המכירות הגבוהות ביותר. לשם כך הוא שוכר את שירותיהם של תשעה מתרגמים שנאספים ממקומות שונים בעולם. כדי להבטיח אפס דליפות של חומר המקור, התשעה מוכנסים למקלט אטומי מפואר ומאובזר ונלקחים מהם כל אמצעי התקשורת והם נכלאים בו למשך חודשיים, הזמן בו הם אמורים לסיים את תרגום הספר.

"המתרגמים". אולגה קורילנקו.

"המתרגמים". אולגה קורילנקו.

קטרינה המלאכית (אולגה קורילנקו, "קוואנטום של נחמה", "אבדון"), מעריצה מספר אחת של הטרילוגיה, אלכס הצעיר (אלכס לאות'ר, "סוף הפאקינג עולם", "משחקי החיקוי"), הלן האמא (סידסה בבט קנודסן, "הממשלה", "ווסטוורלד") וששת המתרגמים האחרים לא בדיוק מבינים את המשמעות של לתת למישהו את הכוח על החופש שלהם. כשאירוע חיצוני מכניס לחץ למערכת, וכולם חושפים את האופי האמיתי שלהם, כבר אין להם שום ספק מה זה אומר.

אני מניח שכוונת הבמאי הייתה שכל השחקנים ישחקו בצורה מוגזמת כדי לבדל את עצמם מהשאר. בכל זאת, יש לא מעט דמויות שצריך לעקוב אחריהן. ההבנה הזאת לא גורמת למשחק שלהם להיות חביב יותר. בתפקידים הצנועים יותר, פטריק בושו ושרה ג'יראדו, מצליחים להוציא מהדמויות שלהם יותר. הם מדודים יותר ומתאפשר להם להיות מרומזים יותר מהאחרים.

"המתרגמים".

"המתרגמים".

המסוגננות של הסרט מתבטאת בעיצוב וזווית הצילום. העיצוב של המקלט המפואר מצליח לאזן בין יוקרה לבין איום. למרות שמדובר בחלל גדול, הקלפסטרופוביה מועברת היטב. זוויות הצילום מעצימות את התחושות כראוי, בין אם זה ישיבה בחלל של כתיבת התרגום ובין אם זו שיחה אינטימית. כמו כן, יש שימוש מושכל בגווני הצילום כדי לאפיין סצינות.
מדובר בסרט לא רע, אבל גם לא איזו הברקה קולנועית, למרות (ואולי בגלל) המאמץ הברור של הבמאי.

דירוג: ★★★☆☆

המתרגמים (צרפת, בלגיה, 2019)
בימוי: רז'י רואנסאר | תסריט: רומיין קומפיןדניאל פרסלירז'י רואנסאר | משחק: למבר וילסוןאולגה קורילנקוריקרדו סקמרקוסידסה באבט קנודסןאדוארדו נורייגהאלכס לוות'ר | צילום: גיום שיפמן
הפצה: קולנוע חדש, החל מה-02.12.2021 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון:

תורך להביע את עצמך. מה תרצה להגיב בנושא?