"באטמן".
הכול נורא ד ר מ ט י ונמתח ב"באטמן", סרט שחושב שהוא מגניב, מרשים, מלהיב ונהדר, הרבה יותר ממה שהוא. "תסתכלו עליי, אני מגניב", אומר הילד הכי מתאמץ ולא מקורי. הסרט מסקרן וימשוך צופים כי הוא באטמן, בזכות "באטמן" (1989) המעולה של טים ברטון ושלושת הסרטים של כריסטופר נולאן בכיכובו של כריסטיאן בייל, אך אין מספיק דברים טובים בגרסה הזאת על האביר האפל כדי להצדיק את הצפייה בו (וזה עוד לפני שלוקחים בחשבון שהוא נושק לשלוש שעות). דברים רבים מדי קורים בלי שום סיבה, כולל מרדף המכוניות -אחד הדברים הכי קולנועיים שיש- הכי לא נחוץ עלילתית בהיסטוריה של הקולנוע.
ראש עיריית גות'הם, שמתמודד בבחירות המתקרבות, נרצח. עם הגופה שלו נמצא גם מכתב שמיועד לבאטמן. זה הקורבן הראשון בסדרה של רציחות של אישי ציבור בכירים, שעם כולם משאיר הרוצח איש החידות (פול דאנו, "מיס סאנשיין הקטנה", "זה ייגמר בדם", בלתי נסבל פה) כרטיס ברכה וחידה לבאטמן. יחד עם מפכ"ל המשטרה, ג'ים גורדון (ג'פרי רייט), ובסיועו של משרתו הנאמן אלפרד (אנדי סירקיס), הוא מחפש את הקשר בין הנרצחים, ואולי כך גם לדעת מי הקורבן הבא ואיך לאתר ולעצור את הרוצח. דרכו מצטלבת עם המלצרית סלינה (זואי קרביץ) שדואגת לחברה שלה שנעלמה.
"באטמן". זואי קרביץ.
רוברט פטינסון (סרטי "דמדומים") לא טבעי בתפקיד הראשי, כברוס ויין הוא חד-גוני, כשעם המסכה הוא מוצלח יותר אבל נראה שעל כל עמוד בתסריט הוא שרבט לעצמו את התזכורת: "לא לחייך, לא לשמוח, לא להיות מרוצה", וזה לא הופך אותו למעניין, וגם לא אמין. גם אדם עצוב, בדיכאון או נוטה למות לפעמים צוחק, משועשע או מתרגש ממשהו. לא ברור מה סלינה (קרביץ) מוצאת בו. ושיסיט את השיער מהעיניים שלו! גם השוטרים כולם חמומי מוח ורציניים להחריד. יש שוטר אחד שלא אוהב את באטמן אבל מתלהב מברוס ויין, וזה נחמד, ובעיקר סימן לחיים בסרט חסר נשמה.
יש בניית ציפיות יפה לקראת הופעתו הראשונה של באטמן, על אף הקריינות שלו המיותרת לחלוטין, שמזכירה את זו של טובי מגוויר בסרטו הראשון כספיידרמן. מלבד העובדה ש"ראיתי את זה בסרטים אחרים שהצליחו", המחשבות האלה של ברוס/באטמן אמורות להוסיף לו מימד ומניע, כנראה, כי הן לא באות לידי ביטוי בדמות שרואים, ודבריו לא מוסיפים מידע או תורמים דבר מעבר לזה.
בשעה הראשונה יש משהו הדומה להבטחה לסרט טוב, מרגיש שיכול להתפתח פה משהו אבל זה הולך לכיוון השני. ככל שהוא נמשך הוא מידרדר, מתבלגן ופחות ופחות מעניין. משהו שאין, למרבה המזל, זה פלאשבק לרצח הוריו של ברוס ויין הצעיר, אך מזכירים את האירוע יותר מפעם אחת (והוא נורא רגיש לגורלו של הבן של ראש העירייה שנרצח). בין שלל שחקני המשנה שמסתובבים באפלת הסרט עולה על כולם זואי קרביץ, שמתגעגעים אליה כשהיא איננה. קולין פארל קבור במעטה איפור כפינגווין, דמות די מיותרת בעלילה. פארל, שכמעט לא ניתן לזיהוי, עושה משום מה חיקוי של רוברט דה-נירו. וגם פיטר סארסגארד נכלולי כמו תמיד (אגב, אשתו מאגי ג'ילנהול שיחקה ב"האביר האפל").
"באטמן". קולין פארל.
רוב הזמן אין דיאלוגים של ממש במהלך האירועים אך בכל קטע שבאטמן מנהל שיחה עם מישהו (אלפרד, הפינגווין, ג'ון טורטורו כפאלקון) זה ארוך מדי ומשעמם מאוד ואפשר היה להוציא את הקטע הזה לגמרי או לקצר אותו באופן משמעותי, וזה היה לטובת הסרט. גם החלקים ה"שקטים" האלה הם חלק מההתרברבות וההתלהבות העצמית של הבמאי מאט ריבס ("קלוברפילד" ושני סרטי "כוכב הקופים" האחרונים), מעין "תראו איזה קטע מרשים ודרמטי, כמה רצינות יש בסרט ההוליוודי עם התקציב הענק שקיבלתי". ריבס חתום על התסריט עם פיטר קרייג. לא עובד גם מה שעל הנייר אולי נראה נכון תסריטית, ההיתקלות החוזרת של ברוס/באטמן עם שומרי הסף התאומים בכניסה למועדון.
"באטמן". מאט ריבס.
יש מספר קטעים שמרגישים כמו "זה יכול להיות הקטע האחרון של הסרט סוף סוף!" ואז יש עוד כמה כאלה. למרות ההבטחה לסרט ההמשך הבלתי נמנע, אין קטע אחרי כתובית הסיום הראשונה. אם הוא היה נמשך עוד קצת הייתי שוכח את החלקים הטובים שבו (סרט עם השיר Something in the Way של נירוונה לא יכול להיות כולו רע) ומוריד את הציון הסופי.
דירוג: 
באטמן (ארה"ב, 2022)
בימוי: מאט ריבס | תסריט: מאט ריבס, מאטסון טומלין, ביל פינגר | משחק: רוברט פטינסון, פול דנו, זואי קרביץ, ג'פרי רייט, קולין פארל | מוסיקה מקורית: מייקל ג'יאצ'ינו | צילום: גרייג פרייז'ר
הפצה: טוליפ אנטרטיימנט, החל מה-03.03.2022 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון:
לחלוטין לא מסכים עם הביקורת.. אני חושב שהסרט אמנם לא מושלם אבל הוא ייצוג מאוד קרוב לבאטמן מספרי הקומיקס.. בסך הכל השלם מעט פחות גדול מסך החלקים אבל הו איזה חלקים! הצילום מהמם, האווירה אפלה ומטרידה, המשחק מעולה לטעמי, והעלילה מעניינת.. סרט מאוד מאוד שונה ממה שקיבלנו עד היום אבל זה לא דבר רע