"באטמן".
בעולם של חידושי סרטים שנלהב מכמעט כל דבר שלובש חליפה ושהתחיל בקומיקס, זה היה רק עניין של זמן עד ש"באטמן" יגיע לסיבוב נוסף. רק אף אחד לא דמיין שהוא יישאב אותנו לשלוש שעות. הסרט מלא בחשיבות עצמית, שאמנם מספקת מספר קטעים מרשימים מאוד ויזואלית, אבל מיותרים מבחינה עלילתית. בכלל, העלילה עושה רושם של סבוכה, אבל היא יחסית צפויה, מה שלא פוגם בהנאה. מה שכן, בעולם של אחרי טרילוגית הבאטמן של כריסטופר נולאן, מגיע לנו יותר.
עם "קלוברפילד" (2008) ושני סרטים מסדרת "כוכב הקופים" (2014, 2017) ברזומה שלו, ברור שלבמאי והתסריטאי מאט ריבס יש משיכה למדע בדיוני. כמו ב"כוכב הקופים" גם ב"באטמן" נוכח מסר חברתי, שמקבל משקל גדול, אולי אפילו עד לרמה מלאכותית. כדי להצדיק את הבחירה ליצירת סרט ארוך, ריבס מפתח את העלילה לאט ומוסיף עליה עוד ועוד רבדים ובכך משאיר אותה מעניינת. עם זאת, הסרט סובל מנפילות מתח מפעם לפעם ואולי היה עדיף אם היה מתקצר ומתהדק. הנטייה שלו ליצור רגעים "אפיים" משתמשת בהאטת קצב ומוזיקה חזקה שגם בתורה פוגעת במתח. מן הצד השני, יש לא מעט רגעים בסרט שאפשר לצלם כתמונה וליצור פוסטר יפהפה שמעיד על החשיבות שריבס שם על האסתטיקה.
למי שלא מכירים את סיפור המקור של גיבור העל הותיק הזה (אליו לא נכנסים לעומק הפעם), ברוס ויין הוא נצר למשפחה עשירה וגר בעיר גות'האם, המקבילה הקומיקסית לעיר ניו יורק. בילדותו חווה טראומה כששני הוריו נרצחו מול עיניו, מה שהוביל אותו להפוך ללוחם צדק בתחפושת בשם "באטמן". כבר שנתיים שברוס (רוברט פטינסון, "דמדומים", "טנט") עוטה על עצמו את המסכה והגלימה ומנסה לאזן קצת את הפשיעה שיש בעיר המסואבת ביותר בארה"ב, אבל נראה שהגאות גדולה מדי ושהגופים שאמורים לשמור על הסדר והחוק מושחתים מדי. ואז נרצח ראש העיר המכהן באמצע קמפיין בחירות על ידי רוצח מסתורי שמשאיר אחריו בזירת הרצח חידה שממוענת ישירות לבאטמן.
"באטמן". קולין פארל.
באטמן מתחיל לחקור את המקרה ומבין שלרוצח יש אג'נדה מאוד ברורה שקשורה לגורמים בעלי כח. במהלך החקירה הוא נתקל בסלינה קייל (זואי קרביץ, "חיות הפלא והיכן למצוא אותן", "מפוצלים") שמנסה לעזור לחברה שלה שנמצאת בסכנה כי בילתה עם ראש העיר המנוח בתפקידה במועדון לאקסקלוסיבי; בקרמיין פלקוני (ג'ון טורטורו, "ביג ליבובסקי"), ראש המאפיה הגדולה בעיר שהיה מקורב לאביו של ברוס; ובעוזרו אוסוולד קופלבוט המכונה הפינגווין (קולין פארל, "בלש אמיתי") שנראה שיכולים לעזור לקדם את מציאת הרוצח, אבל שומרים את הקלפים שלהם קרוב לחזה. באטמן צריך להישאר חד ולחבר את כל החלקים יחד ולפתור את החידה הגדולה שהיא זהות הרוצח.
"באטמן". זואי קרביץ.
גם כשלוקחים בחשבון שזו גרסת באטמן/ברוס וויין שונה מאוד מהגרסאות שראינו בעבר, נראה שפטינסון לא ממש מספק את הסחורה. וויין האבוד בתוך המטרה שלו מרגיש אנמי במיוחד בגילומו הנוכחי. מי שלוקחת את הזרקור בכל סצינה שהיא נמצאת זו קרביץ, שמלאת כריזמה, מסתורין וסקס אפיל, אבל גם מביאה את העומק והפגיעות של הדמות שלה בצורה שלא התאפשרה בגרסאות הקודמות של העלמה קייל. טרטורו תמיד מעולה וגם הפעם. ג'פרי רייט ("משחקי הרעב: התלקחות") בתפקיד המפקח גורדון מצוין בתפקיד איש המשטרה שקרוע בין היותו בארגון מושחת לבין רצונו הכן לעזור לציבור, גם אם זה אומר לשתף פעולה עם פורע חוק. אנדי סירקיס (גולום של "שר הטבעות") כאלפרד פניוורת' משתתפף במספר מצומצם של סצינות, אבל משאיר רושם משמעותי.
העיצוב הוא חלק משמעותי מאוד בסרט, אולי אפילו חשוב יותר מהעלילה. האפלה שמאוד מזוהה עם באטמן, נצבעת בצבעים עזים ודמויות אפלות על רקע של שמיים צבעוניים/בהירים הוא מוטיב חוזר. עיצוב התלבושות, בעיקר של סלינה, מושך את העין ונותן את אפקט הזוהר המצופה. הסרט גם כולל אזכורים ויזואליים לסיום הסרט של הג'וקר בסצינות הראשונות שלו.
כמו בסרטים מהסוג הזה, יהיו מי שייצפו בו בלי קשר לרמה שלו, השאר צריכים לשקול האם הם מוכנים להשקיע שלוש שעות מהחיים שלהם לסרט שהוא בינוני פלוס.
דירוג: 
באטמן (ארה"ב, 2022)
בימוי: מאט ריבס | תסריט: מאט ריבס, מאטסון טומלין, ביל פינגר | משחק: רוברט פטינסון, פול דנו, זואי קרביץ, ג'פרי רייט, קולין פארל | מוסיקה מקורית: מייקל ג'יאצ'ינו | צילום: גרייג פרייז'ר
הפצה: טוליפ אנטרטיימנט, החל מה-03.03.2022 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון: