"אדומה אש".
החל בתחילת דרכם אולפני פיקסר ביקשו להוביל את עצמם ואת עולם האנימציה הקולנועי לשיאים חדשים. אני שמח לבשר שגם סרטם החדש "אדומה אש" שובר שיא ומקבל ממני את התואר 'הסרט המביך הראשון של פיקסר'.
אולפני דיסני, שקנו את פיקסר לפני שנים, דחקו את הסרטים האחרונים של האולפן בארצות הברית אל שירות הסטרימינג דיסני פלוס ולא הוציאו אותם לבתי הקולנוע. ההסבר, כמובן, היה הקורונה. כשהודיעו אולפני דיסני שגם הפעם הסרט יצא ישירות לשירות הסטרימינג, וזאת למרות שהקולנוע חזר לפעילות, דווח כי אנשי פיקסר זעמו. התחושה באמת היתה שדיסני מנסים לחסל את האולפן שהיה פעם תקוות עולם האנימציה. אחרי צפייה בסרט, אני חושב שיכול מאוד להיות שדיסני פשוט לא חשבו שהוא טוב מספיק. הם צודקים – הוא לא.
מיי היא נערה טובה וצייתנית בת 13. היא רוצה לעשות את מה שחברותיה הטובות עושות בשעות הפנאי, אבל היא מחוייבת לעזור למשפחתה בתפעול המקדש המשפחתי. כשהיא הופכת למתבגרת פתאום קורה דבר מוזר – בכל פעם שהיא נבוכה, כועסת, מבולבלת או נשלטת על ידי ההורמונים היא הופכת לפתע לפנדה אדומה גדולה. מסתבר שזו הקללה של נשות המשפחה שלה והיא תאלץ לעבור טקס שיוציא מתוכה את הפנדה.
"אדומה אש".
הסיפור מתמקד ביחסים של מיי עם הפנדה הפנימית שלה וביחסיה עם אמה מינג. מינג היא אשה שתלטנית שכופה את הדרך שלה על בתה ובעלה ולא נותנת פתח לשום שינוי. גיל ההתבגרות של בתה מאיים עליה יותר מכל דבר אחר והצורך שלה להגן עליה מעביר אותה על דעתה.
זה מוביל לדבר הכי קשה עבורי בסרט. רוב הדמויות הן נשים ורובן פועלות באופן היסטרי ומוקצן רוב הזמן. אמנם מדובר בקומדיה, אבל אופן התגובה של הדמויות למצבים כל כך מוקצן ומופרך שהכל הופך למגוחך. יש לנו את האישה המסרסת, האמא השתלטנית, בנות נוער שטופות הורמונים והכל מוקצן ומביך מאוד. זו נראית לי החלטה מוזרה בסרט שמתמקד ביחסי אם ובת וביחסי נשים באופן כללי. במאית הסרט, דומי שיי, מסבירה שהיא רצתה לעשות סרט שעוסק ביחסים בין אם לבת ובגיל ההתבגרות באופן לא מתנצל. להתעסק במחזור, בהתאהבות, במבוכה מהאם. אני מבין את הכוונות ויש משהו מסקרן ברעיון, אבל לדעתי היא השיגה את ההפך המוחלט. במקום לחקור את העניין באופן מקורי היא נופלת פעם אחר פעם לבדיחות תפלות, פעולות שרירותיות ומצבים שמשאירים את הצופה תוהה איך התסריט יצא להפקה. נכון, זו פנטזיה וקומדיה, לא סרט דוקומנטרי על גיל הנעורים, ועדיין משהו מאוד בסיסי לא עובד בעולם הפנימי של הסרט. יכול להיות שהעובדה שאני גבר מונעת ממני להבחין ברגישויות החבויות בסרט? אני לא חושב, אבל מי יודע.
"אדומה אש".
הדבר המאכזב ביותר הוא שגם בתחום האנימציה, שם אולפני פיקסר תמיד הצטיינו, הסרט לא מרשים. הסרט נראה כמו אחד מסרטי דרג ב' שממלאים את שרותי הסטרימינג וממש לא כמו תוצר של אחד האולפנים המובילים בתחום.
אחד האלמנטים החשובים בסרט היא להקת הבנים אותה מיי וחברותיה מעריצות. את שירי להקת הבנים כתבו בילי הייליש ופיניאס. גם בתחום הזה הסרט לא מצטיין למרות שהצמד היה אחראי בעבר על שירים טובים בהרבה. אפשר לטעון שמוסיקת להקות הבנים היא מלכתחילה לא מבריקה במיוחד והשירים פשוט עושים את מה שהם אמורים לעשות. אני מסכים עם זה, אך זה לא משפר את השירים.
"אדומה אש".
בשנים האחרונות סרטי פיקסר מאכזבים פעם אחר פעם, אבל לפחות אפשר למצוא בכל אחד מהם משהו לאהוב. הפעם לא הצלחתי למצוא אפילו את זה. סרט מיותר שאפשר וכדאי לשכוח מקיומו ולהישאר עם התקווה שהסרט הבא שלהם, "שנות אור", יחזיר סוף סוף את האולפן לפסגה אליה הוא ראוי.
דירוג: 
אדומה אש (ארה"ב, 2022)
בימוי: דומי שי | תסריט: דומי שי | משחק: רוזלי צ'יינג, סנדרה או | הפקה: לינדסי קולינס | מוסיקה מקורית: לודוויג גורנסון
הפצה: פורום פילם, החל מה-10.03.2022 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון:
סתימות הסרט מושלם