"אמהות מקבילות". פנלופה קרוז.
פדרו אלמודובר הוא תסריטאי-במאי שיש לו קהל מושבע בארץ ובעולם, מאלו שחובבי הקולנוע מרגישים חובה לראות כל סרט חדש שלו בזכות סרטיו עוד משנות ה-80. למרבה הצער, ב"אמהות מקבילות" הוא לא רק רחוק משיאו ("עקבים גבוהים", "אהבת בשר ודם"), הוא פשוט לא טוב ואני ממליץ לוותר עליו.
הסרט מרגיש ארוך, מיושן וחסר תנופה. העיצוב המשגע הצפוי נוכח בכל שנייה (כל תמונה שתלויה על הקיר, אגרטלים, עינית הדלת, האדום הקבוע), פנלופה קרוז טובה מאוד, אבל נעדרים דברים בסיסיים כמו דרמה, תשוקה, מתח, הומור.
הצלמת ג'ניס (פנלופה קרוז בסרטה השמיני של אלמודובר) ואנה (מילנה סמיט בסרטה השני בלבד) נפגשות לראשונה בחדר הלידות (זו לא הפעם הראשונה שקרוז יולדת בסרט של אלמודובר). מלבד הסיפור של כל אחת מהן בגידול הבת שלה, שתיהן ללא אב נוכח, יש גם חלק שעוסק בקבר אחים שג'ניס רוצה לפתוח כי שם כנראה קבור סבא שלה. כשלקראת סוף הסרט חוזרים לנושא הזה הוא ממש לא אכפת לך, זה לא קשור לכלום ומכביד על הסרט שגם ככה לא היה במיטבו.
אם אספר כל מה שקורה בסרט הוא עשוי להישמע מעניין אבל הצפייה בו חסרת עניין ולא מרגשת.
"אמהות מקבילות". פנלופה קרוז, מילנה סמיט.
לאורך הקריירה שלו היו הרבה דמויות של שחקניות בסרטים של אלמודובר. פה אמא של אנה היא שחקנית אמביציוזית. דמות האם מופיעה כמעט בכל סרט של אלמודובר, אפילו בתפקידים קטנים היא נוכחת, וגם היתה מרכזית, למשל ב"לחזור" וב"הכל אודות אמא". גם מוות ובית קברות לא נעדרים הפעם.
הגיוני שעם השנים והגיל יוצר מבוגר נרגע, סיפוריו פחות פרועים והוא חוזר על נושאים שכבר נגע בהם בעבר, אך במקרה הזה יש הרגשה שמישהו נרדם בשמירה.
הסרט מיושן בין השאר כי רואים את ג'ניס מסתכלת על סדרת תמונות עם זכוכית מגדלת (כשהיא יושבת ליד מחשב!), ושלוש פעמים היא רושמת את מספר הטלפון שלה על דף/מפית במקום להכניס ישר לטלפון הנייד של מישהו. כל העלילה נשענת על משהו שיותר מתאים לימי עברו, שלא אפרט כאן כדי לא להרוס למי שלא יוכל שלא לצפות בסרט כי זה אלמודובר וקרוז. עם זאת, התאים מאוד ועשוי יפה ה-fade to black שבו הדמות של ג'ניס נשארת אחרונה בכל פעם.
"אמהות מקבילות". פנלופה קרוז.
הסרט היה מועמד לשני פרסי אוסקר: שחקנית ראשית (קרוז) ולפסקול של אלברטו איגלסיאס, מלחינו הקבוע של אלמודובר הנאמן לצוותו; גם פלמה דה רוסי, שהופיעה בסרטים רבים שלו, כאן בתפקיד משנה כחברה טובה של ג'ניס.
* ובפינת "תיקון טעויות בעברית בכתוביות התרגום": צריך להיות "סבתא-רבתא" ו"הרשה" ללא יו"ד.
דירוג: 
אמהות מקבילות (ספרד, 2021)
בימוי: פדרו אלמודובר | תסריט: פדרו אלמודובר | משחק: פנלופה קרוז, מילנה סמיט, איטנה סנצ'ז ג'יחון, ישראל אלחלדה, חולייטה סרנו | מוסיקה מקורית: אלברטו איגלסיאס | צילום: חוזה לואיס אלקיין
הפצה: לב סרטים ובתי קולנוע, החל מה-07.04.2022 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון:
ממתי סרט יכול ״להרגיש״????
נמאס כבר השיבוש הגס והדוחה הזה.
בביקורות אני משתדל להימנע מכתיבת "לדעתי", "לטעמי", "בעיניי" וכדומה. ברור שהסרט לא מרגיש, זו אינה האנשה; זה לא שיבוש. הכוונה היא ש"הסרט מרגיש לי ארוך, מיושן וחסר תנופה".