"עיניים גדולות". אורי זוהר.
הרב אורי זוהר, שבשלהי שנות ה-1970 לפני חזרתו בתשובה היה מהקולנוענים והבדרנים הבולטים והמשפיעים בתולדות ישראל, הלך היום לעולמו (ה'), בגיל 86.
זוהר נולד ב-1935 בתל אביב, לזוג הורים יוצאי פולין. את דרכו המקצועית החל בלהקת הנח"ל בשנים 1953 עד 1956, הן בבימוי והן בתור שחקן. משם עבר ללהקת 'בצל ירוק' שהקים יחד עם בוגרי נח"ל אחרים. בשלהי שנות ה-1950 וראשית שנות ה-1960 הופיע וביים מספר סרטים קצרים ובסרטים עלילתיים דוגמת "עץ או פלשטיין", "עמוד האש" ו"חולות לוהטים". בשנת 1964 ביים את סרטו העלילתי הארוך הראשון "חור בלבנה", שהושפע מהגל החדש בקולנוע הצרפתי. הסרט אמנם נכשל בקופות הקולנוע, אבל זכה להערכת המבקרים, הוקרן במסגרת היוקרתית 'שבוע המבקרים' של פסטיבל קאן 1965, ונחשב לפורץ דרך ולתחילתה של תנועת 'הרגישות החדשה בקולנוע הישראלי' (שנתנה מענה ארט-האוס לסרטי הבורקס הקופתיים).
לקראת סוף שנות ה-1960 יסד זוהר את חבורת 'לול' יחד עם חבריו אריק איינשטיין וצבי שיסל. החבורה יצרה מערכוני טלויזיה וסרטים עלילתיים שהבולטים בינהם "שלושה ימים וילד" שזיכה את עודד קוטלר בפרס השחקן המצטיין בפסטיבל קאן, ו'הטרילוגיה התל אביבית' – "מציצים", "עיניים גדולות" ו"הצילו את המציל". עם השנים הפך "מציצים" לסרט שנוי במחלוקת בגין היחס כלפי נשים שמופגן בו, ובשנים האחרונות אף צצו עדויות אחרות על התנהלותו של זוהר בימי 'לול'. מנגד, "עיניים גדולות" (על צמד חברים המתאהבים באותה האישה) וגם "הצילו את המציל" (שצולם כשזוהר כבר החל בחזרה בתשובה, על מציל שנקרע בין משפחתו לבין הפיתוים בעבודתו) נחשבים לסרטים חשובים בהיסטוריה הישראלית ובחייו הפרטיים של זוהר. ההווי התל אביבי הבוהמי המוצג בסרטיו אלה שביים הוא שתרם להפתעה הגדולה מחזרתו בתשובה במהלך סוף שנות ה-1970.
"מציצים". אורי זוהר, אריק איינשטיין. צילום: אלונה איינשטיין.
שנה לפני "הצילו את המציל", בשנת 1976, הוחלט להעניק לזוהר את פרס ישראל הראשון לתחום הקולנוע, אבל הוא סירב לקבלו. הגיש גם את תוכנית הרדיו "ציפורי לילה" בגלי צה"ל ושוחח שם עם מאזינים בנושאי דת, ואת תוכנית הטלויזיה "זה הסוד שלי", שבתוכנית האחרונה בהגשתו, הופיע בכיפה ובציצית; והופיע לרגעים ספורים בסרט "הלהקה" (1979) כשהוא עם כיפה ושומר נגיעה. חזרתו של זוהר בתשובה מיוחסת למפגש שלו ב-1977 עם הרב יצחק שלמה זילברמן, גם הוא חוזר בתשובה. תהליך החזרה בתשובה של זוהר כלל מעבר לירושלים, ניהול אורח חיים חרדי, הצטרפות לישיבת 'אור שמח' (ובהמשך לישיבת 'אדרת אליהו' של הרב זילברמן), והקדשת זמנו ללימודי תורה ולהנחיית חוזרים בתשובה. את התהליך תיאר בספרון "ובחרת בחיים" (שיצא מחדש בשם "לא נתנו צ'אנס").
"אורי זוהר חוזר". אורי זוהר.
פעמים מעטות מאז הופיע בפני קהל חילוני בתחומי התרבות. הוא הגיח בתוכניות בערוץ הראשון של רשות השידור לקראת חגי ישראל; ביים את תשדירי הבחירות של מפלגת ש"ס ב-1999 והסרט "אני מאשים" על אריה דרעי שנשלח בכחצי מיליון עותקים לבתים בישראל של לפני התפשטות האינטרנט (במערכת הבחירות הזו זינקה המפלגה ל-17 מנדטים, כשבעברה היתה בת 4-10 מנדטים); ב-2007 בריאיון לסרט התעודה "פשה" על המפיק ושותפו המקצועי אברהם דשא פשנל; ב-2014 בסרט (התעמולה?) שיצר "האמת יוצאת לאור" ובו תקף את מערכת החינוך החילונית וקרא להצטרפות למערכת החינוך התורנית; וב-2018 בסרט התעודה "אורי זוהר חוזר" שתיעד את עבודת הבימוי האחרונה שלו. לקהל החרדי הופיע בתוכנית רדיו שבועית ברדיו דרום וברדיו ירושלים (ובתחנות רדיו פיראטיות, למשל עם יו"ר ש"ס אריה דרעי), בתוכניות טלויזיה בערוץ 'הידברות' ועוד.
"עיניים גדולות". אליה שוסטר (זוהר) עם אורי זוהר.
בתחילת שנות ה-1960 היה נשוי לזמרת אילנה רובינא, ובהמשך התגרשו ונישא לאליה שוסטר (שהופיעה איתו ב"עיניים גדולות"), איתה הביא לעולם 7 ילדים. שני בניו הגדולים אפרים ושלום, התחתנו עם שירי ויסמין, בנותיהם של חברו הטוב אריק איינשטיין ואישתו אלונה – שחזרו בתשובה יחד עם אימן. החתונה של אפרים ושירי תועדה בסרט "חתונה בירושלים" (1985).
הלוויתו של זוהר תצא בשעה 16:00 מביתו בירושלים לבית העלמין הר מנוחות.