"טאר המנצחת". קייט בלאנשט.
את "טאר המנצחת" ביים טוד פילד, הזכור לנו מהעשור הראשון של המילניום עם שני סרטיו המעניינים: "בחדר המיטות" ו"ילדים קטנים". הוא מבצע קאמבק לאחר 15 שנים של היעדרות מעבודת הבימוי, ואפשר להגיד שהוא חוזר אפילו טוב יותר – עם יצירה שתכניס אותו מיידית לרשימת העלית של במאי הקולנוע שפועלים כרגע בעולם.
הגיבורה הפיקטיבית של סרטו החדש, לידיה טאר (המועמדת לאוסקר, ומי שכנראה תזכה בו, קייט בלאנשט) היא מנצחת בתזמורת, סופרסטרית, שם מוכר בכל בית חובב תרבות גבוהה, סלב בעולם אליטיסטי והיא מחלקת את זמנה בין ארה"ב, או ליתר דיוק ניו יורק, שם היא מתכוננת להשקה של ספר חדש "טאר על טאר", לבין ברלין, שם היא המנצחת הראשית בתזמורת הפילהרמונית הלאומית ומתכוננת להקלטה חיה של הסימפוניה החמישית של מאהלר, וחוץ מזה בברלין יש לה גם בת, ילדה קטנה, פטרה, אותה מגדלת שרון, האישה של לידיה.
"טאר המנצחת". סופי קאוור, נינה הוס.
בקיצור, לידיה טאר היא סיפור הצלחה נדיר, מקור להשראה ומושא לקנאה עבור כל מי שפוגש אותה. אולם עד לסיום הסרט, היוצרות תתהפכנה וגורלה ישתנה מהקצה אל הקצה, וכמובן שלא אוכל לפרט יותר, מטעמים מובנים, מה גם שבמקרה הזה ספויילר יכול לשנות באופן מהותי את חווית הצפיה.
טוד פילד אוהב לעשות סרטים בדרך שלו – אולי בגלל זה הוא לא הצליח לעשות סרט כבר 15 שנה, אולי בגלל סיבה אחרת. בכל מקרה, כשהסרט נפתח עם כותרות הסיום אבל בסדר הפוך, כך שהקרדיטים ה"פחות חשובים" מופיעים קודם וה"יותר חשובים" מופיעים אחר כך, הצופה האקראי, וזה כולל גם אותי, מתחיל לחשוב שאולי יש איזה בעיה טכנית בעותק או שהמקרין התבלבל, אבל הכל בסדר וזו דרכו של פילד להוכיח לנו שהיחס שלנו משתנה בהתאם לסדר הצגת הדברים. דבר שיחזור על עצמו כמובן גם בהמשך הסרט. על הדרך, הוא גם מנצל את ההזדמנות כדי לתת כבוד לאותם אנשים שמופיעים בסוף רשימת הקרדיטים, השמות שאף אחד לא נשאר אף פעם כדי לראות אותם.
הסצינות הראשונות של הסרט כוללות דיאלוגים ארוכים בתחום המוזיקה הקלאסית, בשילוב מושגים מקצועיים וטכניים, שעלולים להבריח אפילו חובבי קולנוע נלהבים. לגמרי לא כוס התה של הצופה הסחי המצוי. אולם מי שישרוד את השלב המקדים, יראה שכר בעמלו מכיוון שלאחר מכן יגיע הגמול – ו"טאר" מתגמל במיוחד.
לא מדובר בסרט עם עלילה מורכבת או מסובכת במיוחד, אלא מינימליסטית. את פילד מעניינת הדמות של לידיה והוא מנתח אותה באופן קפדני ומדוקדק, את המודע והתת מודע בנפש שלה, כשאת התת מודע מייצגים חלומות וחזיונות אותם היא חווה ושאמורים לחשוף את הסודות שהסרט מסתיר בחלק הראשון שלו.
"טאר המנצחת". נינה הוס, קייט בלאנשט.
פילד גם לא אוהב לנדב יותר מדי פרטים. הוא מראה לנו רק את מה שאנחנו חייבים לדעת, ואת כל השאר הוא מצפה שנגלה בעצמנו באמצעות שיבוץ של הרמזים השונים שהוא מפזר לאורך הסרט. כך, למשל, כשלידיה מקבלת מסרון מטלטל בטלפון, כזה שמשפיע עליה עמוקות, הצופה אפילו לא מקבל הצצה אל מסך הטלפון והוא יכול רק להעריך במה מדובר. למעשה, אני לא חושב שאפשר לרדת לעומקו של הסרט מבלי לצפות בו פעם נוספת, כשהפעם הצופה מודע להיסטוריה ולרקע של הדמות ולכן יוכל להבין דברים שלא הבין בצפיה הראשונה.
מבחינה טכנית, מדובר כנראה בסרט הכי מרשים שיצא לאחרונה, כאשר גם ברמת עיצוב הסאונד, העיצוב האמנותי והצילום מדובר בטור דה פורס של אסתטיקה כשבנוסף ליופי המטרה הראשית שלהם היא לשקף את מצבה הנפשי המעורער של הגיבורה.
"טאר המנצחת".
בשורה התחתונה, מדובר בסרט תובעני מאוד וקשה לצפיה, אבל הרי ידוע לכל שככל שמשקיעים יותר התמורה גדלה בהתאם וכך גם במקרה הזה. החיסרון הבודד של הסרט מצוי, אולי, במהות האליטיסטית שלו, שעשויה להרתיע אנשים מסויימים.
דירוג: 
טאר המנצחת (ארה"ב, 2022)
בימוי: טוד פילד | תסריט: טוד פילד | משחק: קייט בלאנשט, נעמי מרלן, נינה הוס, סופי קאוור, ג'וליאן גלובר, מארק סטרונג, אלן קורדונר, סידני למון | מוסיקה מקורית: הילדור גונדוטיר | צילום: פלוריאן הופמייסטר
הפצה: טוליפ אנטרטיימנט, החל מה-09.02.2023 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון:
הסרט ארוך ומתייפייף…אין בו ממש מוזיקה יש בו יותר אגו…השחקנית הראשית משחקת מעולה בכל שלב בחייה אך יש הרגשה שהיאוגם הסרט -מתנשא…לא ברור ממש מה קרה בעברה אבל היא גדלה למפלצת האם זה בגלל אופיה או בגלל המקצוע שבו בחרה?
דרך חייה כמובן מוכתבת ויש לה כשרון וביצים אבל היא דורכת השם המוזיקה את כל סובביה והופכת להיות מפלצת שהיא עצמה חא יכולה לסבול ..למה לא הלכה לטיפול?הפרפקטיוניזם שלה מוגזם והגאוה לא מאפשרת להתחבר לנשמה מה שהיא דורשת מתלמידיה להתחבר לנפש כשמנגנים….