"רוצחי פרח הירח". ליאונרדו די'קפריו, רוברט דה נירו.
בגיל 81 מרטין סקורסזה מביים מערבון לראשונה בחייו, והתוצאה "רוצחי פרח הירח" מוכיחה שלפחות לגבי במאים, גיל הוא באמת רק מספר. מצד שני, יש לסרט כמה בעיות שעלולות להקשות על קהל הצופים.
הסרט, שכבר מתהדר בתואר סרט השנה של תא המבקרים של ניו יורק, מתרחש במחוז אוסייג', שבאוקלהומה ארה"ב, וזמן התרחשותו הוא בדיוק לפני 100 שנה. הרקע ההיסטורי שלו כמעט ולא היה ידוע לי, ואני מניח שישנם עוד רבים שלא היו מודעים לו. בקצרה, שבט האוסייג' התעשר מאוד בתחילת המאה הקודמת לאחר שבאדמותיו התגלו מרבצי נפט גדולים. על פי החוק, הזכויות על הנפט היו של האינדיאנים, וכך הם התעשרו ונסעו במכוניות מפוארות, כשבהרבה מהמקרים לבנים שימשו כמשרתים שלהם.
עלילת הסרט, המבוססת על היצירה הלא-בדיונית בעלת אותו שם פרי עטו של דייויד גראן, מתמקדת בדמותו של ארנסט ברקהרט (לאונרדו די'קפריו) שחוזר ממלחמת העולם הראשונה ומגיע לעבוד ולחיות בחווה של דודו וויליאם הייל (רוברט דה נירו) שמתגורר בשמורה האינדיאנית, משמש כשריף וחוואי ואהוד מאוד על האינדיאנים המקומיים שמכנים אותו קינג, אות להערצתם הרבה. זמן קצר לאחר הגעתו של ארנסט לשמורה, הוא מתחתן עם מולי (לילי גלדסטון), בת למשפחה אינדיאנית אמידה ובמקביל מתרחשים בשמורה מעשי רצח בלתי מפוענחים של אינדיאנים מקומיים, מה שמביא להתערבות של הרשות הפדרלית החדשה לחקירת פשעים, שכיום מוכרת בשם אף.בי.איי (אבל אז עדיין קראו לה ב.ו.י).
"רוצחי פרח הירח". ג'סי פלמונס, רוברט דה נירו.
ככל שהזמן חולף לו, הסרטים של מרטין סקורסזה מתארכים, ולפחות במקרה של "הזאב מוול סטריט" ו"האירי" הייתה הצדקה לכל דקה, שניה ופריים בסרט. במקרה הנוכחי האורך של הסרט (206 דקות מכובדות) בעייתי, כי להבדיל מ"האירי", לא כל סצינה הייתה חיונית, חלקן ממש היו מיותרות, ולהבדיל מ"הזאב", לא כל רגע היה מרתק עד כדי רגעים משעממים ומעייפים.
למעשה, השליש הראשון של הסרט (בערך) מאוד סטאטי מבחינה נרטיבית והוא משמש בעצם כאקספוזיציה יותר מדי ארוכה לדמויות ולרקע, כשרק לאחר מכן העלילה מתחילה להתפתח והסרט מתחיל לעניין באמת.
"רוצחי פרח הירח". ליאונרדו די'קפריו, רוברט דה נירו, לילי גלדסטון.
שארית הסרט טובה מאוד אבל לא מצוינת, משום שיש עוד כמה בעיות קטנות, כמו הקושי להתרכז ולהבין מי נגד מי בעקבות ריבוי הדמויות והצגתן/הופעתן בסרט, או ההתעקשות של סקורסזה על די'קפריו, שלפי הצהובונים כבר מת לפרוש ממשחק, אבל מרטין ממשיך להציק לו, אז הוא ממשיך להגיע. בסרט הזה, היה עדיף אילו היה נשאר בחוץ כי המשחק שלו בסרט פשוט לא טוב ונראה חקייני ונלעג משהו, בהשוואה לשאר השחקנים שמשחקים באופן הרבה יותר ריאליסטי ומאופק. ראויים לציון בעיקר לילי גלדסטון ורוברט דה נירו בעוד הופעה ממזרית, סטייל "החבר'ה הטובים", וזאת ידיעה ממש משמחת, בעיקר עבור אלה שחששו שדה נירו גמר את הסוס.
עוד סיבה שהסרט טוב היא שנושאו המרכזי הוא חמדנות ותאוות בצע. מבלי לספלייר יתר על המידה, אציין שהלבנים בסרט נוהגים להתחתן עם נשים אינדיאניות על מנת לרשת את כספן – סוג של איזה טויסט תרבותי-גזעי שמנוגד למה שאנחנו מכירים מעולמינו אנו. זה עומד בסתירה לנרטיב הרגיל והמוכר של לבנים עשירים שמנצלים "צבעונים" עניים ומסכנים, אבל מה שמוצג בסרט מבוסס על עובדות היסטוריות וקרה באמת.
"רוצחי פרח הירח". ליאונרדו די'קפריו, לילי גלדסטון.
הנרטיב ההפוך הזה הוא מה שמעניק לסרט את תוקפו ולצופים את העניין בסרט, אולם מעבר לחשיבות שיש בגילוי ההיסטורי שהסרט מספק, הוא לא סרט "חשוב" במובן הזה שכבר ראינו המון סרטים שעוסקים בנושא זה. ראוי לציון מהשנים האחרונות "זה יגמר בדם" של פול תומאס אנדרסון, שעסק באותו נושא, התרחש על רקע דומה, המפיק דניאל לופי היה מפיק שותף בשני הסרטים, ו"זה יגמר בדם" הצליח לחדש בכמה מובנים, כמו למשל הסינרגיה המושלמת אך המוזרה בין המוזיקה האוונגרדית של ג'וני גרינווד למתרחש על המסך, ההופעה המופתית של דניאל דיי לואיס והקישור בין קפיטליזם לדת. מנגד, היצירה של סקורסזה לא מצליחה לחדש מבחינת העשיה הקולנועית שלה.
אך אין לראות בדבריי דיס-המלצה לצפיה בסרט, כי הוא מרתק למדי, לפחות בשעתיים האחרונות שלו, אבל הוא לא יצירת מופת בשום אופן.
דירוג: 
רוצחי פרח הירח (ארה"ב, 2023)
בימוי: מרטין סקורסזה | תסריט: אריק רות', דיויד גראן | משחק: ליאונרדו די'קפריו, רוברט דה נירו, לילי גלדסטון, ג'סי פלמונס, ג'ון לית'גו, טנטו קרדינל | מוסיקה מקורית: רובי רוברטסון | צילום: רודריגו פרייטו
הפצה: פורום פילם, החל מה-30.11.2023 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון: