"רוצחי פרח הירח". ליאונרדו די'קפריו.
מה יותר גרוע מסרט משעמם? סרט משעמם בן 206 דקות, ועוד כזה שזוכה להערכה רבה (עם הכרזות של "סרט השנה" וצפי למועמדויות בטקסי הפרסים השונים). יש סיכוי שתפיקו הנאה מסרט הדרמה הארוך מאוד "רוצחי פרח הירח", אם אהבתם את "כנופיות ניו יורק" ו"שתיקה" של מרטין סקורסיזה ואת "כוחו של הכלב" של ג'יין קמפיון ו"חוטים נסתרים" של פול תומאס אנדרסון. אם תצליחו לצפות בו בבית מבלי לעשות ולו הפסקה אחת קצרה, כל הכבוד לכם, כנראה שאתם קרובי משפחה של סקורסיזה.
רוברט דה נירו כיכב במספר סרטים של סקורסיזה בשנות ה-70, ה-80 וה-90 (כולל "נהג מונית", "השור הזועם", "פסגת הפחד"), ובמאה ה-21 ליאונרדו די-קפריו החליף אותו כשחקן הראשי המועדף על סקורסיזה (בחמישה משישה סרטים בין "כנופיות ניו יורק" ל"הזאב מוולסטריט"). כעת השניים מככבים ב"רוצחי פרח הירח" של סקורסיזה (לא שיתוף הפעולה הראשון של שני השחקנים).
"רוצחי פרח הירח". ליאונרדו די'קפריו, רוברט דה נירו.
זהו הסרט הרביעי ברציפות של סקורסיזה שעובר את ה-150 דקות. אין רע בסרט רחב יריעה, באפוס, ביצירה עם הרבה סיפורים וחלקים, אך ב"רוצחי פרח הירח" אין הצדקה לדקות הרבות המצטברות ואולי השעמום לא היה ניכר כל כך עם שעה או שעה וחצי פחות.
בשנות ה-20 של המאה שעברה ארנסט (די-קפריו הזועף) חוזר מהמלחמה לאוקלהומה, לסביבה שבה גדל, שם מתגוררים אחיו ודודו העשיר (רוברט דה נירו) שמגדל עדרי בקר. בסביבה ישנו שבט אינדיאני שאנשיו עשו את הונם מהנפט בשטחים שלהם. הסרט מבוסס על ספר עיון והמיקוד שונה מחוקר ה-FBI שמוביל את החקירה אודות גל הרציחות בקרב הילידים האינדיאניים במחוז אוסייג' באוקלהומה אל דמותו של ארנסט (לכן די-קפריו עבר לגלם אותו ואת החוקר מגלם ג'סי פלימונס בתפקיד מצומצם מאוד). די-קפריו, שמגלם דמות לא חכמה במיוחד, מקפיד מאוד לשמור על פנים שעצב שורה עליהם. לילי גלדסטון מגלמת את מולי, שרבים מבני משפחתה מוצאים את מותם בנסיבות חשודות שלא נחקרות. גם היא יותר מעניינת מארנסט אך בשלב מסוים היא נעלמת -מהמסך- לזמן רב מדי.
הסרט נע באופן לא לגמרי הגיוני ואמין בין אנגלית לשפה המקומית. אין מדובר בסרט תעלומה על מי עומד מאחורי שרשרת הרציחות אלא זו בעיקר תמונת מצב עגומה של מקום מושחת, של תאבת בצע, של שקרים ורמאויות, ללא התפתחויות רבות, עם הרבה קטעים ארוכים של שיחות אטיות. אם ראיתם פעם את סקורסיזה מדבר על משהו (סביר להניח שעל סרטים, בעיקר סרטים ישנים) אז תבינו איזה הבדל יש בין קצב הדיבור שלו להתנהלות הדברים בסרט הזה. איך זה משרת את הסיפור? ומה בעצם הסיפור? בסרט, בוודאי כזה ארוך, אפשר להתמקד במספר דמויות, אך שתי הדמויות וחצי הראשיות לא זוכות לטיפול הראוי, לא רואים מספיק צדדים שלהן, וגם לא נוצרת התרגשות גדולה מאף אחד בשום שלב, גם ברגעים של עימות או גילוי. כל הקטעים בבית המשפט גרועים עד מביכים.
"רוצחי פרח הירח". ליאונרדו די'קפריו, רוברט דה נירו, לילי גלדסטון.
בקטע האחרון של הסרט יש צילום אווירי של ריקוד אינדיאני עם מוזיקה קצבית טובה שלא קשור לדבר שראינו לפני כן, ולפניו יש קטע מעולה, מקורי, מקסים וכובש, שלא עומד בפני עצמו ולמרבה הצער, לא שווה לטרוח ולצפות בשלוש השעות שקדמו לו כדי ליהנות ממנו. במהלך הסרט יש רגעים שבהם סקורסיזה האלים, הסוחף, היוצר הסקרן של פעם מבליח (זה של "החבר'ה הטובים") אך על מרבית הסרט שורה שיממון עלילתי כשעל פני השטח מרגישים שזה צריך להיות מעניין, שמסתתר פה סיפור טוב שלא בא לידי ביטוי כמו שצריך. אפשר וצריך לעשות סרט(ים) טוב(ים) יותר ב-200 מיליון דולר.
דירוג: 
רוצחי פרח הירח (ארה"ב, 2023)
בימוי: מרטין סקורסיזה | תסריט: אריק רות', דיויד גראן | משחק: ליאונרדו די-קפריו, רוברט דה נירו, לילי גלדסטון, ג'סי פלמונס, ג'ון לית'גו, טנטו קרדינל | מוסיקה מקורית: רובי רוברטסון | צילום: רודריגו פרייטו
הפצה: פורום פילם, החל מה-30.11.2023 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון:
תיאור מדוייק לתחושותיי – שיעמום רצוף עם איכות גבוהה