"אמיליה פרז". קרלה סופיה גסקון, זואי סלדנה.
"אמיליה פרז", סרטו העשירי באורך מלא של ז'אק אודיאר, שהתחרה מוקדם יותר השנה בפסטיבל קאן וזכה בו בשני פרסים: פרס חבר השופטים, ופרס השחקנית הטובה ביותר (שהוענק באופן נדיר לכל ארבעת השחקניות הראשיות), הוא סרט קרוס-ז'אנר שמערב פשע-קומדיה-ומיוזיקל, והוא טוב למדי, מהנה לצפיה ואפילו מאוד משעשע במקומות הנכונים, אבל הכתיבה לא מספיק טובה בשביל שהוא יוכל להיחשב לסרט ממש טוב.
"אמיליה פרז" מבוסס על אופרה באותו שם שגם היא נכתבה על ידי אודיאר עצמו, ואותה אופרה מבוססת בתורה על יצירה ספרותית של בוריס רזון משנת 2018. העלילה עוסקת בריטה (זואי סלדנה) עו"ד פלילית במקסיקו סיטי שמקבלת הצעה כספית נדיבה על מנת לייצג את הבוס של קרטל פשע, חואן "מניטאס" דל מונטה. דל מונטה מבקש ממנה שתעזור לו לעבור ניתוח שינוי מין, כדי שיהפוך להיות אישה ואז אי אפשר יהיה לזהות אותו יותר, וחוץ מזה הוא רוצה להתחבר לצד הנשי שבו, שהוא עדין יותר ואלים פחות.
מכל המקומות בעולם, הניתוח מתבצע דווקא בתל אביב – ואני נשבע שברגע שמניטאס ביקש מריטה למצוא לו מקום בטוח, שבו לא יפשפשו יותר מדי בציציותיו ויתהו על קנקנו, ישר חשבתי באופן אוטומטי על תל אביב. לאחריו, מניטאס, בלי לספיילר יותר מדי, מתחיל את חייו כאמיליה פרז (קרלה סופיה גסקון) מבלי שאפילו אשתו ג'סי (סלינה גומז) וילדיו ידעו את זהותו האמיתית.
"אמיליה פרז". סלינה גומז.
בשלב הזה מתעוררים אצל מניטאס/אמיליה רגשות אשם ויסורי מצפון והוא מבקש מריטה שתלך לבתי כלא ותבקש מאסירים שיושבים על רצח שיגלו לה איפה קברו את חלקי הגופות שרצחו, כדי שאפשר יהיה למצוא אותם ולהקל על המשפחות שכבר שנים ארוכות מחכים לדעת מה קרה ליקיריהם.
בתוך כחודש עלו על המסכים שני סרטים שמשלבים דרמה ומיוזיקל, אבל בעוד שהראשון ("ג'וקר 2") נסקל ונרגם באבנים על ידי הביקורת ובעיקר הקהל, הרי שאמיליה פרז צפוי לדעתי להיות להיט היסטרי, למרות ואולי דווקא, בגלל השירים והריקודים. למען האמת, כהמשך ישיר לפילמוגרפיה הריאליסטית שלו בסגנונה (וכשאני אומר "ריאליסטי", אני מתכוון לעובדה שבטלויזיה בבית החולים שבו הוא מנותח, כביכול בתל אביב, אבל בעצם באולפן בפריז, שם צולם כל הסרט, משודרת "ארץ נהדרת"- עד כדי כך ריאליסטי), לא מדובר בכלל במיוזיקל כמו שאנחנו מכירים אותו, אלא יותר סוג של "אנטי מיוזיקל" דווקא, עם הגיגים קצרצרים שמושרים על ידי הגיבורים בנקודות מסוימות בעלילה, בדרך כלל נקודות משמעותיות מבחינה רגשית, אבל השירים לא ממש מוזיקלים ובוודאי שאין כאן עיבודים תזמורתיים ואפילו הכוריאוגרפיה צנועה, למעט נאמבר אחד מושקע באמת.
"אמיליה פרז". אדריאנה פאז, קרלה סופיה גסקון.
הסרט קומי במהותו וההומור שלו מצחיק למדי, גם אם הוא קצת סחי מטבעו, וכולל הופעות מוצלחות של השחקנים, שכוללים גם את אדגר רמירז ("קרלוס", "ההתנקשות בג'אני ורסאצ'ה") כמאהב הסודי של ג'סי, בנוסף לקאסט הנשי, אבל אם יש בו בעיה מסויימת, הרי מדובר בכתיבה הצולעת.
למרות שכתב את כל סרטיו עד כה, הפעם מורגש רפיון מסויים בעבודת הכתיבה של אודיאר, שפרט לרעיון הכללי המוצלח והמקורי, לא כולל יותר מדי מהלכי עלילה הגיוניים ומנומקים. למשל, לא ברור איך ריטה מצליחה לשכנע רוצחים כבדים לספר לה בחצי דקה סודות שהסתירו במשך שנים ארוכות. סודות, שמן הסתם, חשיפתם בשלב מוקדם יותר, היה יכול לעזור להם לקבל עונש קל יותר.
"אמיליה פרז". קרלה סופיה גסקון.
אז כן, הסרט מלהיב למדי וסביר להניח שמי שיצפה בו יצא מאולם הקולנוע עם מצב רוח מרומם. אבל כשהאבק ישקע, בסופו של דבר, נישאר עם סרט מוצלח, אבל לא באמת חשוב. היו לאודיאר סרטים טובים בהרבה.
דירוג: 
אמיליה פרז (צרפת, בלגיה, 2024)
בימוי: ז'אק אודיאר | תסריט: ז'אק אודיאר, תומאס בידגין, ניקולא ליברצ'י, ליה מיסיו, בוריס רזון | משחק: זואי סלדנה, קרלה סופיה גסקון, סלינה גומז, אדריאנה פאז, מארק איווניר | מוסיקה מקורית: קלמנט דוקול | צילום: פול גיהום
הפצה: יונייטד קינג, החל מה-07.11.2024 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון: