"מרשעת". אריאנה גרנדה, סינתיה אריבו.
"מרשעת" הוא החלק הראשון בעיבוד הקולנועי המצופה (והמשווק בכל הכוח) למחזמר הפנטזיה מברודווי, באותו שם, שמשחק בעולם בעשרים השנים האחרונות. הסרט מגולל את סיפורה של המכשפה הרעה מהמערב, הנבלית מהספר/סרט "הקוסם מארץ עוץ", ומגלה למה היא רעה, ונוגע בנושאים של שונות והעצמה נשית. למרות שאני לא מחבב מחזות זמר במיוחד, האורך של שעתיים וארבעים שלו עובר יחסית מהר (מלבד כמה חלקים מעייפים), וזאת בזכות ההתרחשויות העלילתיות הרבות. מומלץ בחום לחובבי מחזות זמר, השאר מוזמנים לבחור סרט אחר.
הבמאי ג'ון מ. צ'ו השתפשף על סרטי ריקוד ולאחרונה על עיבוד של מחזמר נוסף לקולנוע, "שכונה על הגובה" (2021), לפני שהתחיל את העבודה על הסרט, ונראה שהוא הבין מה עובד טוב. וויני הולצמן שכתבה את המחזמר הבימתי גם חתומה על התסריט של הסרט, ביחד עם דיינה פוקס (שכתבה את "קרואלה"), ובתור גם המפיקה, היא בוודאי דאגה שדברים לא ירחיקו הרבה מהנוסחה שמצליחה במשך כל כך הרבה שנים.
"מרשעת". סינתיה אריבו.
הספר עליו התבסס המחזמר, שכתב גרגורי מגוויר, הרבה יותר בוגר, אפל ומיני, וכמובן שבשביל העיבוד הבימתי היו צריכים לרכך אותו, אבל כתוצאה מכך, זה יצר חורים עלילתיים שלא מאפשרים חיבור אותנטי עם הדמויות והוסיף קשתות עלילה מיותרות על חשבון אחרות. ובכל זאת, משהו שם מצליח לעניין מספיק. הספר של מגוויר גם היווה הזמנה להסתכלות על סיפור מוכר מהזווית של הנבלית שאפשר לראות ב"מליפיסנט" (2014) וב"קרואלה" (2021), שמעניקים תמונה רחבה יותר על סיפורי/סרטי ילדים ועל תפיסה של טוב ורע.
שימו לב, כיוון שהסרט כולל ספוילרים ל"הקוסם מארץ עוץ", המשך הביקורת כולל ספוילרים לסרט מ-1937 בכיכובה של ג'ודי גרלנד, שאם לא צפיתם בו, הגיע הזמן. אולי הדור הצעיר (כמה זקן אני נשמע) יחשוב שהוא מיושן, אבל יש בו הרבה קסם והוא קלאסיקה קולנועית אמיתית.
"מרשעת".
הסרט מתחיל בסוף של הסרט מ-1937, אחרי תקופה אפלה בארץ עוץ, הנמצאת אי שם מעבר לקשת, שבו המכשפה הרעה מהמערב הטילה אימה על התושבים. דורותי מקנזס הביסה אותה והצילה את ארץ עוץ. גלינדה (אריאנה גרנדה, זמרת הפופ המצליחה, "אל תסתכל למעלה") מגיעה לחגיגות של קהילת המנצ'קינים שמקבלים אותה בשמחה רבה. מתוך דבריה אנחנו מבינים שהדברים לא רק שחור ולבן בנוגע למכשפה הרעה אלפבה (סינתיה אריבו, "הארייט", "אלמנות"). משם חוזרים לתחילת חייה של אלפבה ונחשפים לקסם שליווה אותה ממש מהרגע הראשון.
מהקשיים שהיא חוותה כילדה שנולדה עם צבע עור ירוק, להתעמרות מצד אביה וההעדפה הברורה של אחותה הנכה, נסרוז (מריסה בוד) ועד הקשר המיוחד שלהן. אלפבה גאה ורודפת צדק, אך מוחבאת מהסביבה ומתביישת בכוחותיה. זה משתנה כשנסרוז מצטרפת לבית הספר היוקרתי לקסמים והמפגש עם קוסמת אחרת (מישל יאו, "הכל בכל מקום בבת אחת") עוזר לה לשלוט בכוחות שלה. אבל החברה החדשה לא ממהרת לקבל אותה וכמו הרבה תיכונים, מתגלה כתחרות פופולריות, בה היפים הנבובים הם המנצחים הטבעיים.
המשחק של כולם סביר, בקטע תיאטרלי, באופן מכוון. ההגשה של ההומור טובה יחסית, בעיקר של גרנדה, תוך שהכל מרגיש מתאמץ וצפוי, באופן הולם למחזמר. הכימיה בין אריבו לגרנדה מצוינת. ג'ונת'ן ביילי ("ברידג'רטון") ממלא את תפקיד הרווק המבוקש באפקטיביות. יאו וג'ף גולדבלום ("ת'ור: רגנרוק", הסדרה "כאוס") בתפקיד המבוגרים האחראיים ותמיד כיף לצפות בהם. הדיבוב של פיטר דינקלג' לאחד הפרופסורים המונפשים מוצלח מאוד. מהקאסט של סאטרדיי נייט לייב הגיע בוואן יאנג (שהיה צריך לטוס הלוך ושוב מהצילומים של הסרט בלונדון למשרה הקבועה שלו באולפן הניו יורקי) ולא ברור למה הוא היה שווה את המאמץ.
קטעי השירה נחמדים, אבל מלבד שניים, הם לא באמת מלהיבים או זכירים. עם אריבו, זוכת פרס הטוני למחזמר "הצבע ארגמן", וגרנדה, אחת הזמרות המצליחות ביותר בעולם, לא היה ספק שאופן ההגשה שלהן יהיה מושלם. הן מדהימות כל אחת בפני עצמה אריבו עם העומק העשיר וגרנדה עם מנעד שרק למעטים בעולם יש. ובכל זאת, השירים עצמם לא עוצמתיים מספיק. ובהחלט הייתי יכול להעביר את חיי מבלי לדעת איך יאו וגולדבלום שרים. ביילי חביב, לא מעבר. גם הכריאוגרפיה שמלווה את השירים לא באמת מתרוממת לכדי מופע מרהיב.
"מרשעת". ג'ונתן ביילי.
שיר השיא של הסרט, שידוע בתור אחד השירים הקשים לביצוע במחזות זמר, נקטע עם סצינות מיותרות תוך כדי, שפגעו במתח וההתעצמות שלו. היכולות של אריבו קצת מצילות אותו, אבל הוא עדיין מעט מאכזב.
העיצוב בסרט צועק מלאכותיות באופן מכוון, שגם קורץ לסרט הוותיק וגם למופע הבימתי. התפאורה המושקעת נראית כמו סט, ולא אותנטית. רק חבל שלא השקיעו בשפה עיצובית ייחודיות יותר. האפקטים שמלווים נראים בסדר, אבל עדיין לא הצליחו לפתח עד הסוף את הטבעיות של חיות מונפשות דיגיטלית, וזה ניכר.
"מרשעת".
הערה צדית: בפעם הראשונה יצא לי לצפות בסרט ב-Screen X, שמקרין גם על הקירות הצדדיים באולם. יכול להיות שזה קצת הוסיף ליצירת חוויה אימרסיבית (בעיקר במחזמר), אבל רוב הזמן זה סתם הסיח את הדעת ועשה למלווה שלי קצת כאב ראש.
בתור סרט שמסווג כ"אירוע" לצרכים שיווקיים (בדומה ל"ברבי" בקיץ של שנה שעברה) קשה לדלג עליו, וכנראה שהוא פוגע בנקודות הנכונות של אוהבי מחזות זמר, שמפספסות אותי, אז אם כבר אתם הולכים להשקיע את הזמן, כדאי בקולנוע. ואל תשכחו, מחכה עוד חלק בעוד שנה.
דירוג: 
מרשעת (ארה"ב, 2024)
בימוי: ג'ון מ. צ'ו | תסריט: ויני הולצמן, סטפן שוורץ, ויני הולצמן, גרגורי מגוואייר, ל. פרנק באום | משחק: סינתיה אריבו, אריאנה גרנדה, ג'ונתן ביילי, מריסה בודי, אית'ן סלייטר, מישל יו | מוסיקה מקורית: סטפן שוורץ | צילום: אליס ברוקס
הפצה: טוליפ אנטרטיימנט, החל מה-21.11.2024 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון: