"קפיטאנו". צילום: Greta De Lazzaris, באדיבות קולנוע חדש.
מתאו גרונה, המעניין והטוב מבין במאי איטליה כיום, מצליח להתעלות אפילו על סרטיו המשובחים הקודמים עם "קפיטנו", שמשלב בצורה מושלמת בין ריאליזם לפנטזיה וגם משאיר הרבה חומר למחשבה.
סיידו ובן דודו מוסא, שני נערים מסנגל, מעוניינים להגר לאירופה ומצליחים לאסוף בחשאי את סכום הכסף הדרוש לשם כך, אולם אימו של סיידו לא מרשה לו לנסוע כיוון שהוא צעיר מדי והיא מפחדת, כמובן, שיקרה לו משהו, אבל סיידו ומוסא נוסעים, בכל זאת, בלי לספר לאף אחד.
הם לוקחים אוטובוס שמביא אותם, לאחר כמה ימים ולילות, מסנגל ועד מאלי. משם הם עוד צריכים לעבור דרך ארוכה ומסובכת ולעבור בכמה מדינות נוספות, להוציא כספים רבים על אמצעי תחבורה ודרכונים מזוייפים, ולהיזהר משודדים וטרוריסטים לפני שיגיעו ללוב ויוכלו לשוט משם לאיטליה.
"קפיטאנו". צילום: Greta De Lazzaris, באדיבות קולנוע חדש .
מתאו גרונה ("גומורה", "ריאליטי", "דוג-מן"), שזכה בכמה פרסים בפסטיבל ונציה אשתקד עבור יצירה זו, נוהג לשלב פנטזיה בסרטיו ואף יצר לפני מספר שנים סרט פנטזיה סטייל "הנסיכה הקסומה", אבל עם אלמנטים של אימה, בשם "מעשיית המעשיות".
הפעם הוא מעלה את דרגת הקושי ומאלץ את הצופה להפוך לאקטיבי: למעט שתי סצינות של חלום או הזיה שמופיעות בחלקו הראשון של הסרט – המשתמשות באלמנטים לא-ריאליסטים ולכן אין ספק בהיותן פנטסטיות – הרי שבשאר הסרט, ההתרחשויות הן לכאורה "אמיתיות", כלומר מה שאנחנו רואים קורה באמת בעולם שבו העלילה מתרחשת, והגיבור לא מדמיין אותן. אולם זה לא באמת כך – כלומר, אולי זה כך ואולי זה לא כך, אבל לא היוצר הוא זה שמחליט, אלא כל צופה רשאי לבחור בעצמו את האופציה המועדפת עליו.
כמובן שניתן לטעון טענה דומה כמעט לגבי כל יצירה, אבל על היוצר לספק את המרכיבים שיהפכו טענה כזאת לאפשרית. כאן גרונה מערבב בין המרכיבים, מבצע את כל המהלכים ברמת ביצוע די מושלמת, ולמעשה נותן לצופה לבחור בכל אחת משתי האלטרנטיבות מבלי שאחת מהן תיחשב לפחות הגיונית או פחות מתקבלת על הדעת.
"קפיטאנו". צילום: Greta De Lazzaris, באדיבות קולנוע חדש .
צריך להזהיר מראש שלמרות שהסרט זורם בקלילות ולא משעמם לרגע, הוא עדיין קשה לצפיה בשל תכני התעללות והתאכזרות קשים לעיכול, שאמורים לשקף לקהל מערבי את מה שקורה בצד התחתון של העולם, היכן שהרבה ילדים עומדים בפני ברירה האם להשאר רעב או לברוח ולהסתכן במוות, רק כי רצו לחיות חיים טובים יותר. אבל גרונה מחבב את הדמויות שלו ולא רוצה להתעלל בהן רק כדי לזעזע את הקהל ולכן הוא מאזן את רגעי האימה הקשים עם סצינות מרחיבות לב על גאולה והתבגרות שהכרחיות על מנת ליצור שווי משקל רגשי, גם אם אינן הגיוניות כל כך בעבור האדם הביקורתי והספקן (מבלי לספלייר), אבל אותו אדם ספקן יכול לאמץ, כאמור, את האופציה שמדובר בחלומות, אופציה שכאמור הונחה על ידי היוצר בשתי הסצנות המקדימות ולכן קיומה מתאפשר בהמשך.
לאחר הסרט הרהרתי בכך שבעצם בכלל לא משנה איזו משתי האופציות היא הנכונה, כיוון שבכל מקרה מדובר בסיפור פיקטיבי. לכן גם האופציה שהכל קרה באמת, היא שקרית ביסודה, כי הסיפור עצמו אולי מבוסס על מקרים שקרו באמת, אבל הוא לא אמיתי בפני עצמו- מה שמביא להרהורים פילוסופים נוספים על משמעות האמת בקולנוע והאם בכלל יש אמת שכזאת.
"קפיטאנו". צילום: Greta De Lazzaris, באדיבות קולנוע חדש .
מדובר אולי בסרט הכי טוב של 2023 (ביחד עם "אזור העניין" של ג'ונתן גלייזר) ואם ניזכר מה זכה באוסקר בשנה שעברה, אפשר לראות ניגוד מוחלט בין שתי היצירות – האחת, "אופנהיימר", עוסקת ב"אמת" אבל מרגישה כמו שקר, בין היתר בגלל הדיאלוגים המומצאים בין הדמויות שאין כל ספק כי לא התקיימו במציאות; והשניה, "קפיטנו" עוסקת ב"שקר" (עובדתית מדובר ברעיון מקורי של גארונה המבוסס על הרבה סיפורים אמיתיים) אבל לחלוטין מרגישה כמו אמת.
דירוג: 
קפיטנו (איטליה, בלגיה, צרפת, 2023)
בימוי: מתאו גארונה | תסריט: מתאו גארונה, מאסימו סצ'ריני, מאסימו גאודיוסו, אנדריאה טאליאפרי | משחק: סיידו סאר, מוסטפה פאל, איסקה סוואגודו, היצ'ם יעקובי, דודו סגנה | מוסיקה מקורית: אנדריאה פרי | צילום: פאולו קרנרה
הפצה: קולנוע חדש, החל מה-05.12.2024 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון: