"מפלצות אמיתיות". מדס מיקלסן, סופי סלואן.
שום דבר לא עובד כמו שצריך ב"מפלצות אמיתיות". הכול בו לא נכון: הטון, הקצב, האין-עלילה. הוא חוזר על עצמו ללא הרף, ובנוסף לכול, הוא גם ארוך מדי. הרעיון היה יכול, אולי, להיות בסיס מצוין לסרט קצר, אבל לסרט באורך מלא צריך הרבה יותר ממה שיש בו.
זהו סרט הקולנוע הראשון של בריאן פולר, יוצר הסדרות החביבות והמקוריות "חיים על פי נד" (Pushing Daisies שטוענים לאחרונה שיש סיכוי לעונה שלישית) ו-Wonderfalls קצרות היומין.
ב"מפלצות אמיתיות" ילדה מאומצת בשם אורורה מפחדת מהמפלצת מתחת למיטה שלה, במקרה הזה מדובר במפלצת גדולה בדמות תלתלי אבק בצורת ארנב (ובאנגלית שם הסרט Dust Bunny). אף אחד לא מאמין לה, כמובן, שהארנב המדובר יכול להפוך ליצור ענק שאחראי לבליעה למוות ולהיעלמות של עוד ועוד אנשים בחייה.
אורורה יוצרת קשר ורותמת לעזרתה את השכן הגמיש (מאדס מיקלסן הדני, ששיחק בין השאר בסדרה "חניבעל" של פולר), שהיא מאמינה שיכול לחסל את המפלצת. השכן (חסר השם, כמובן) מדווח ומתנהל מול לאוורן (סיגוורני ויבר) שאין לה סבלנות לילדה, וזה בערך הרגע החביב היחיד בסאגה המתישה הזאת.
רוב הסרט מתרחש -פועל קצת מוגזם לתמונות הנעות האלה- בדירה מעוצבת ביותר שבו גרה הילדה. "אסור לדרוך על הרצפה, אל תדרכו על הרצפה" היא חוזרת ואומרת לכל מי שעומד על סף דלת החדר שלה שוב ושוב ושוב ושוב. הכול חוזר על עצמו לעייפה, גם זה שהשכן לא מצליח לבטא נכון את השם "אורורה" (וזה אמור להיות מצחיק גם בפעם ה-60?), ועוד פעם ועוד פעם המנורה-תרנגולת. הכול חוזר על עצמו ללא הרף. זה כבר כתוב לעיל? אז ככה מרגיש גם הסרט כולו, רק עוד פחות מעניין.
"מפלצות אמיתיות". סיגורני וויבר, מדס מיקלסן, סופי סלואן.
ולמקרה שנרדמת במהלך הסרט, אז לקראת הסוף יהיה תקריב מיותר שיסביר למה קרה מה שקרה לפני רגע, שום עידון, שום תחכום, שום סיבה לצפות בסרט הגרוע מאוד הזה. נראה שהשקיעו בכתוביות הסיום יותר מאשר בפיתוח הרעיון.
דירוג: 
מפלצות אמיתיות (ארה"ב, 2025)
בימוי: בריאן פולר | תסריט: בריאן פולר | משחק: מדס מיקלסן, סופי סלואן, סיגורני וויבר, דיויד דסטמלצ'יאן | מוסיקה מקורית: איזבלה סאמרס | צילום: ניקול הירש וויטקר
הפצה: יונייטד קינג, החל מה-08.01.2026 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון: