"מלחמת הנרטיבים".
פסטיבל דוקאביב 2026 (ה-28 במספר) לסרטי תעודה יפתח ב-28 במאי וימשך עד ל-6 ביוני. גם הפעם יתקיימו מסגרות תחרותיות לקולנוע תיעודי ישראלי ובינלאומי, וכאן אסקור כמה מן הסרטים והאירועים המעניינים.
התחרות הבינלאומית
"מיילין" – סרטה של מריה סילביה אסטבה הארגנטינית שעוסק בכומר הקהילה שניצל אותה כאשר הייתה ילדה. הסרט מערב מגוון טכניקות כמו אנימציה וסרטוני וידאו ביתיים.
"שיר ללא בית" – סיפורה של אדלינה הטרנסית שברחה לוינה לאחר שהייתה כלואה 11 שנה בידי הוריה בגאורגיה. שם היא מנסה לבנות לעצמה חיים חדשים, אבל מבינה שגם במערב הליברלי זה לא יהיה קל.
"דיוויה" – עוד דוקו העוסק במלחמה באוקראינה, אבל הפעם מתמקד בטבע האילם ומנסה לבדוק את השפעת המלחמה עליו.
"הולופיקשן" – קולאז' המורכב מכ-3000 קטעי סרטים וסדרות טלוויזיה, העוסקים בעליית הנאציזם, מלחמת העולם השניה והשואה, הבוחן ומנתח את האיקונוגרפיה המשותפת להם.
התחרות הישראלית
"שלושה צלמים בביצה" – סרטם של יעל רוסינק ואיל בן משה חוזר בזמן לשנת 1956 למבצע יבוש החולה. הסרט משתמש בצילומים שצולמו אז על ידי שלושה צלמים אשר תיעדו את האגם במשך שנתו האחרונה, במה שהיה אמור להיות סרט הטבע הישראלי הראשון בצבע, אבל מעולם לא יצא לאור.
"אסתר" – דיוקן של הזמרת הישראלית המצליחה מכולן אסתר עופרים, שכבשה אפילו את צמרת המצעד הבריטי, ובעשרות השנים האחרונות נעלמה מעין הציבור. הראיונות בסרט מבוצעים באמצעות שיחות טלפון בין הבמאי, שקד גורן המתגורר בתל אביב לבין אסתר המתגוררת בהמבורג, ומנסים להאיר את דמותה.
"המוטל" – סרטם של אריק קלנר ועידו בהט העוסק במוטל אמריקני בבעלות משפחתו של קלנר, שבו התגוררה המשפחה, ביחד עם מגוון יוצא דופן של אורחים צבעוניים והזויים. הדוקו מספר את סיפורם.
"תווי פנים" – סרטם של דוד אופק ואלינור קוברסקי עוסק בצייר הקלסתרונים, גיל ג'יבלי, שמשחזר את פניהם של אנשים שהלכו לעולמם וקרוביהם מבקשים ללכוד את דמותם למען הדורות הבאים.
"פולחן" – היוצרים אסא ריקין ואריאל ברנשטיין מבקשים להתבונן בחברה הישראלית שלאחר ה-7 לאוקטובר באמצעות תיעוד טקסים במרחב הציבורי כגון: טקסי הנצחה לנופלים, מחאות, צעדות לאומניות ופולחן דתי.
"שלום" – היוצרת, מיטל צביאלי, מנסה לענות על השאלה מהו חופש/שבי, באמצעות דיוקן של גן החיות התנ"כי בירושלים ודמותו של שלום הקרנף ומטפליו הערבי והיהודי.
"סגל חסר" – אבידע לבני עוקב אחר שחקני הכדורגל של מועדון “שועלי כפר עזה” שנקרעים בין האפשרות לחזור ולשחק לזכר הנרצחים לבין האפשרות לסרב לחזור לשגרה.
פרט לשתי המסגרות התחרותיות הראשיות, ישנו מגוון עשיר של מסגרות וסרטים נוספים:
פנורמה
המסגרת המרכזית בפסטיבל מבחינת כמות הסרטים, כוללת סרטים ישראלים ובינלאומיים רבים ומעניינים, כגון:
"הדרבי האחרון: שעריים נגד מרמורק" – דיוקן של שתי הקבוצות מרחובות שהוקמו על ידי עולי תימן ושמאחוריהן עשרות שנים של יריבות קשה, שמנסה לענות על השאלה- האם האצטדיון החדש המוקם בעיר יאחד אותן או ימשיך להפריד ביניהן.
"אנדריי הוא אידיוט" – סיפורו של אנדרי הפרסומאי שמתעד את עצמו לאחר שנודע לו שהוא סובל ממחלה סופנית.
"מלחמת הנרטיבים" – מומחי בטחון ואישי ציבור מציגים את האופנים שבהם התפשטה המחאה נגד ישראל לאחר הטבח בשביעי באוקטובר, כיצד האנטישמיות משגשגת ומה הבעיה האמיתית של ישראל בכל הקשור ליחסי ציבור.
"אבו סאלי" – סיפורו של שחר, המתגורר באמסטרדם ומתפרנס מפוד טראק של פלאפל הנחשב לטוב בעיר ומעסיק פליטים מכל העולם.
"זהב שחור: סיפורו של ההיפ הופ הישראלי" – דיוקן של הז’אנר שהפך לאחד המרכזיים בתרבות הישראלית, החושף גם את סיפורה של ישראל בשנות ה90 והאלפיים.
"שפירו נגד פורד: היהודי שתבע את הנרי פורד" – סיפורו של אהרו שפירו שהתפרסם בשנות ה-20 של המאה הקודמת אחרי שתבע את הנרי פורד בשל פרסומיו האנטישמיים.
תחרות של סרטים קצרים – הכוללת שישה סרטים בשני מקבצים, כשבמקבץ השני יוקרן סרטו הקצר של הבמאי הנחשב סרגיי לוזניצה.
תחרות סטודנטים – עשרה סרטים ישראלים מבתי ספר שונים יוקרנו במסגרת הזו.
אורחים לרגע: מבטים תיעודיים על ארץ מדומיינת – במסגרת זו יוקרנו סרטיהם התיעודיים של פייר פאולו פזוליני, כריס מרקר, קלוד לנצמן וסוזן סונטאג שביקרו בארץ בשנות ה-60 וה-70 ותיעדו אותה במצלמתם.
מסגרות נוספות שיתקיימו במסגרת הפסטיבל:
רטרוספקטיבה מסרטיו של וורנר הרצוג ועוד רטרוספקטיבה מסרטיו של רם לוי, שהלך לעולמו לפני כחצי שנה,
מסגרת "מאסטרים" עם סרטים של מיכל בת אדם, אלן ברלינר, יגאל בורשטיין וסבסטיאן ליפשיץ וגם מסגרת של סרטי מוזיקה.