ביקורת: 2012

מאת
12 בנובמבר 2009 בשעה 13:00
גון קיוזאק, מתוך 2012.

ג'ון קיוזאק, מתוך 2012.

הבמאי רולנד אמריך אוהב להרוס את העולם ולביים סרטים ארוכים. בניגוד לסרטיו "היום שאחרי מחר", "גודזילה" ו"היום השלישי", ב"2012" האשמה בחורבן אינה בחייזרים, במפלצת ענקית או בנו – בני האדם שפוגעים בכדור הלכת שלנו – אלא בשמש. בשל התפרצויות שמש עזות פנים כדור הארץ רותח, גורם לרעידות אדמה, תזוזת יבשות ושינויים במיקום הקטבים ובקיצור: ערים נהרסות, גלי ענק שוטפים את העולם, מיליונים נהרגים. אין אויב, אין מה לעשות, רק להימלט ולנסות להינצל. נשמע מוכר? אין לכם מושג עד כמה.

איפה ראינו אב גרוש לשניים נוהג במכונית, הרס וחורבן סביבם והכביש המהיר העילי מתפרק? "מלחמת העולמות" (2005) עם טום קרוז. זוג גרוש מתרוצץ יחד עם בן זוג חדש של אחד מהם? "טוויסטר" (1996). אלה רק שתי דוגמאות. רמת התחכום של הסרט מסתיימת בכך שלילד קוראים נואה (כלומר נוח, זה עם התיבה) ושלספינה קוראים ג'נסיס ("בראשית").

צ'וויטל אג'יופור ("האיש שבפנים") מגלם את המדען שמתריע על האסון המתקרב שמאיים להרוס את האנושות. ג'ון קיוזאק מגלם את ג'קסון קרטיס, נהג לימוזינה גרוש שכתב ספר לא-מצליח (פרק ראשון מתוך הספר הבדיוני אפשר לקרוא פה), אב לשני ילדים -בן ובת- שמתגוררים עם אמם (אמנדה פיט) והחבר שלה, מנתח פלסטי (טום מקארת'י) בלוס אנג'לס. כשג'קסון מבין שחייהם בסכנה וקליפורניה מתחילה להיחרב, הוא אוסף את משפחתו בעוד העיר נרחבת מטרים מאחוריהם ככל שהם בורחים ומצטרפים ללקוח של קרטיס, אוליגרך רוסי עם בנים תאומים, מאהבת בלונדינית צעירה והטייס הפרטי שלו.

מתוך 2012.

מתוך 2012.

בסך-הכול מדובר בסרט מעניין ברובו עם מספר דמויות חביבות, אולם הוא הרבה-הרבה יותר מדי ארוך: שעתיים ו-38 דקות שכוללות קטעים שבהן בת הנשיא והילדים בוכים ולא מצליחים לרגש, אבא של המדען וחברו על הספינה שכאמור נקראת "ג'נסיס", והרס שנועד לקדימון ומיותר לגמרי בסרט, למשל: פסל ישו בברזיל והאנדרטה של וושינגטון בוושינגטון הבירה. שוב ושוב במהלך הבריחה יש רגעים מופרכים עד גיחוך, וכל השאר צפוי לחלוטין. "אמינות" היא לא משהו שאמורים לחפש בסרט שכזה, אך כשלמטוס חסר דלק נפטרים ממטען מיותר, או לפחות מחלקו. שוב ושוב במהלך הצפייה נזכרתי שאין טעם לתהות על היגיון בסרט הזה.

דני גלובר ("נשק קטלני") השחור מגלם את נשיא ארצות הברית, והוא לא הדבר היחיד שדומה למציאות של ימינו. בין מנהיגי ה-G8 יש אישה אחת בלבד: קנצלרית גרמניה (דמוית אנגלה מרקל), ולמושל קליפורניה – שחקן לשעבר – יש מבטא אוסטרי כבד. אוליבר פלאט מגלם את הפוליטיקאי השתלטן, כי צריך מישהו שיהיה ה"רשע" בסרט. ווודי הרלסון משמש אתנחתא קומית במידה מסוימת, כשדרן פיראטי שמדווח על האסון המתקרב, והוא גם זה שמסביר לנו הצופים מה בעצם מתרחש.

הסרט לא גרוע כמו "היום שאחרי מחר" והוא יחזיר את ההשקעה הלא-נורמלית של מאתיים מיליון דולר (לפחות) בזכות ההכנסות ברחבי העולם. חבל רק שכל פעם משקיעים בסרטים האלה יותר באפקטים מאשר בכל דבר אחר (האם לא למדו שום דבר מ"שליחות קטלנית 2"?). כל סרטי האסונות עתירי האפקטים לא מתקרבים ל"מגדל הלוהט" המעולה מ-1974 או ל"הרפתקה בפוסידון" המוצלח מ-1972.

דירוג: ★★½☆☆

2012
ארה"ב, 2009
158 דקות.
הפצה: א.ד. מטלון, החל מה-11.11.2009 בבתי הקולנוע.
בימוי:
רולנד אמריך
תסריט:
רולנד אמריך
הרולד קלוסר
שחקנים:
ג'ון קיוזאק
אמנדה פיט
דני גלובר
צ'וויטל אג'יופור