"ג'אמפר" מפגיש את היידן כריסטנסן וסמואל ל. ג'קסון, שוב אחרי 3 שנים מאז "נקמת הסית'", לסרט פעולה קליל ומהנה במיוחד.
במאי "ג'אמפר", דאג לימן, חתום על שני סרטי פעולה חביבים ביותר בעיני (וגם על "גו" מ-1999, אבל לא נזכור זאת לרעתו). אחרי שעבד עם מאט דיימון ב"זהות אבודה" ועם הזוג בראד פיט-אנג'לינה ג'ולי ב"מר וגברת סמית'", לימן נקרא לדגל כדי לתקוף את עולם הפעולה מזוית דימיונית הרבה יותר, על פי ספריו הפופולרים של סטיבן גולד. הוא ביים את ג'אמפר בצורה מאד קלילה ומהנה בדומה ל"מר וגברת סמית'", ולקח איתו את ענק הקולנוע סמואל ל. ג'קסון לנסיעה.
נאמר כבר על סמואל ל. ג'קסון שסרטיו גרפו בקופות את הסכומים הגדולים ביותר בהיסטוריה בהשוואה לכל שחקן אחר. אם נחקור קצת מעבר, נגלה שג'קסון מבלה את זמנו על סטים של צילומים 5 פעמים בשנה! זו כמות רצינית מאד של סרטים, והשחקן הזה עובד קשה מאד ללא ספק. נזכור שבסוף השנה הזו, ג'קסון יחגוג את יום הולדת השישים שלו, והרקורד שלו בשנים האחרונות מכילים בעיקר סרטי פעולה ומותחנים מטופשים למדי (עם יוצאי דופן). ג'אמפר אינו שונה מהם, הוא פשוט עשוי בסטייל.
כוכב הסרט הוא היידן כריסטנסן בתפקיד הג'אמפר החובב, דיויד רייס. לכריסטנסן, ובטח שגם לג'קסון, חסרה החביבות המקסימה והכימיה הנהדרת שהיתה בין הזוג בראנג'לינה ב"מר וגברת סמית'". התפקיד הצעיר ושובבי יושב עליו נהדר, אבל הוא בעיקר מזכיר את ריאן גוסלינג ב"עדות שבורה", עם החיוכים הזדוניים-שובביים.
דיויד רייס (כריסטנסן) הוא צעיר שובב, כמעט פלייבוי, שרק לפני כמה שנים גילה שהוא יכול לשגר את עצמו ("ג'אמפר") לאן שירצה בעולם בתוך רגע, כל עוד כבר היה במקום הזה או שראה אותו בתמונה. דיויד מסוגל לבקר ברגע אחד בספינקס הגדול של גיזה במצרים, ורגע אחר להיות בלונדון ולהכיר בחורה יפה. מתוך חשיבה שהוא יחיד במינו, רייס עושה כרצונו, כולל לשדוד בנק, ולהעניש מתחרים על ליבן של בחורות – אך אינו מודע לסיכון שהוא לוקח בעשית אלו. 8 שנים אחרי ששדד בנק בצעירותו, וחי על הכסף הגנוב עד היום, דיויד מכיר לפתע את צייד הג'אמפרים, רולנד (ג'קסון). רולנד התחקה אחרי שובל הפירורים שהתוו לו הטעויות של דיויד, וסוף סוף מצא אותו. מצויד במכשור מתקדם למניעת שימוש בכוחו, רולנד כמעט מצליח ללכוד את דיויד, אך הזה מצליח להימלט.
עכשיו, משאורח החיים החופשי שלו הופרע, דיויד חוזר למקורות, בעקבות אהובתו מהילדות, מילי (רייצ'ל בילסון). זכרונות העבר צפים, והשניים מתקדמים בזריזות במערכת היחסים בינהם, אך שוב שלוות חייו של דיויד מופרעת בידי ציידי ג'אמפרים בשליחות רולנד. לעזרתו נחלץ ג'אמפר נוסף, גריפין (ג'יימי בל), שמראה לדיויד שהוא אינו ג'אמפר יחיד, ונמנים איתו המונים שניצודים בידי עם אחר, הפאלאדינים, בינהם רולנד. גריפין הוא צייד מהסוג האחר, הוא צד את הפאלאדינים בחזרה. השניים יוצאים יחד לצוד את רולנד, כדי להשיב את חייו של דיויד למסלול.
התסריט של דיויד ס. גויר, סיימון קינברג וג'ים אולס רצוף חורים קלים בעלילה, שמחופים היטב בסטייל החופשי של הסרט. שניות אחרי שנפגשו מזה שנים, דיויד מציע ומילי מסכימה, לטוס יחד לרומא על חשבונו. כדי לא לקלקל את העלילה, אני משמיט את שאר החורים, אך לא בעיה למצוא אותם. היה אפשר לצפות שעם שלושה תסריטאים, התסריט עצמו יהיה מושקע יותר.
הדבר היפה ביותר (אחרי רייצ'ל בילסון) הוא אפקט ה"קפיצה". לא ברור למה האדמה רועדת (ואם היא רועדת, מדוע אף אחד לא מרגיש?) כשמישהו קופץ, אבל האפקט הזה של ההיעלמות ממש מגניב, ומיוחד. לא עוד היעלמות במצמוץ – רגע אחד המצלמה רואה אותך ורגע אחר לא – בשביל דאג לימן.
"ג'אמפר" נע בזריזות וחדות, ואסור לפספס רגע. המוסיקה הקצבית של ג'ון פאוול, יחד עם הקפיצות המגניבות בלוקיישנים, ישאירו אתכם מחוברים לזרימה המהירה של הסרט, והנאה קלילה מובטחת.
דירוג: 
ג'אמפר
ארה"ב, 2008
88 דקות
הפצה: א.ד. מטלון, מה-22.2.2008 בקולנוע
בימוי:
דאג לימן
תסריט:
דיויד ס. גויר
סיימון קינברג
ג'ים אולס
שחקנים:
היידן כריסטנסן
סמואל ל. ג'קסון
רייצ'ל בילסון
ג'יימי בל
דיאן ליין
איזה סרט יפה ,קודם כל הקול של השחקן הראשי מתאים לקריינות בכל סרט אפשרי חחח
השחקן הראשי[השם שלו ארוך לי מידיי חח ] נראה מצויין , משחק מצויין ועם עתיד משובח ,הסרט עצמו מלא באקשן ,הסרט קליל ,מהיר ,קצבי ואנרגטי מאוד ,הדמויות שמצטרפות במהלך הסרט נכנסות בטבעיות לסרט , הסרט לא עוצר לרגע, מההתחלה פשוט נהנתי מכל רגע, והשחקן הראשי מחזיק את כל הסרט יחד עם משחק מצויין כרגיל !! של סמואל ג'קסון .. המצוייייין !
השחקנית הראשית יפיפיה ומשחקת מעולה ..
סרט משובח , לאוהבי האקשן המהיר ,הקצבי והקליל, הנאה מווווובטחת !!
נהנתי מאוד ,אוהב מאוד ומעריך
טומי