"קינסניירה" מצליח לשבות את לב הצופה, עם קצב נכון ושחקנים חדשים אך מוכשרים מאד.
"קינסניירה ? סיפורה של בת 15" ? הסרט הכי טוב שראינו השנה! זהו סוג הסרטים שעושים בקלות את מה שאחרים מתאמצים להשיג, וזה כמובן – לשבות את לב הצופה. קינסניירה הוא נסיון לעצב מחדש את ז'אנר סרטי "כיור מטבח", ז'אנר שנברא בשנות ה-60 המוקדמות באנגליה, המתאפיין בסיפורים הלקוחים מהמאבקים היומיומיים של אנשים אמיתיים (תשכחו מקרבות מצ'טה). בפועל מתקבלת דרמה אנושית סוחטת רגשות, ומעל לכל ? אמיתית! כזו שתיגע לכם הכי עמוק שאפשר.
ווש וסטמורלנד וריצ'ארד גלצר כתבו וביימו את הסרט, בנסיון ליצור את הגרסה שלהם ל"כיור מטבח", בהשראת הסרט האהוב עליהם ? "Taste of Honey" של טוני ריצ'ארדסון, אחד הקלאסיים בז'אנר המדובר. עלילת הסרט (אשר נכתבה לפי הבמאים בשלושה שבועות בלבד) מבוססת בחלקה על חוויות שחוו הבימאים במהלך המחקר לסרט. הסרט זז תחילה בקצב אשר נדמה כאיטי, אולם עם התקדמות הסרט מבין הצופה שזהו הקצב המתאים ביותר מבחינת תחושת האותנטיות וההבנה.
ואלה מכם, אשר היו אי פעם במרכז אמריקה ? ידעו מייד, כי זהו הקצב האמיתי של החיים.
לקינסניירה, סרט עצמאי דל תקציב, רשימת פרסים שלא מביישת אף סרט גדול: זוכה הפרס הגדול, פרס הקהל ופרס חבר השופטים בפסטיבל סאנדס (וזה כבוד מאוד גדול!!), זוכה פרס הקהל בפסטיבל אטלנטה וזוכה פרס הקהל בפסטיבל ניו פורט (גם נחשב, אבל פחות).כפי שניתן להבין מרשימת הפרסים הזו, הסרט קיבל ביקורות מעולות ברחבי העולם ונחשב כמצליח למדי.
הסרט מתאר את סיפורה של מגדלנה, בת למשפחה מקסיקנית-אמריקאית החיה בלוס-אנג'לס ואביה מנהל כנסייה קהילתית בשכונה. לקראת יום הולדתה ה-15 וחגיגות הקינסניירה שלה (כמו בת-מצווה אצלנו, רק בגיל 15, והפקה ברמה של חתונה), הכל מתחיל להסתבך… בעוד כל ההכנות לחגיגות בעיצומן, מגלה מגדלנה להפתעתה כי היא בהריון. היא נזרקת/עוזבת את הבית בגלל אביה השמרני ועוברת לגור ביחד עם בן-דודה קרלוס אצל "טיו (דוד בספרדית) תומאס", קרוב משפחה זקן חמוד (קצת מזכיר כמו הסבא מהכוכבים של שלומי) עם הרבה אהבה וסיפורים. בביתו הקטן אך החמים מקימה מגדלנה משפחה אלטרנטיבית חדשה שגורמת לא מעט הרמת גבות מצד חברי הקהילה.
את מגדלנה, השחקנית הראשית, מגלמת בחורה לא מוכרת ומקסימה בשם אמילי ריוס, נערה יפהפייה עם לוק לוס-אנג'לסי מובהק וקשיחות בעיניים שסוחפת במשחקה ומפתיעה לאורך כל הסרט. בן הדוד קרלוס מגולם על ידי ג'סי גרסיה שנחשב לתגלית לא פחות מריוס ואשר הביא לסרט אנרגיה אחרת ומשחק מאופק להפליא שמצביע על כשרון רב. ואף על פי שני אלה, השחקן אשר גונב את ההצגה הוא לא אחר מאשר צ'אלו גונזלס אשר משחק את הדוד תומאס. גונזלס הינו שחקן ותיק מאד הידוע בעיקר מהופעותיו המרשימות בשתי יצירות מופת של סם פקינפה והופעתו, בלי שום ספק, תרמה רבות לסרט.
יוצרי הסרט קינסניירה הצליחו בצורה מושלמת לחלוטין לשלב ברגעים הנכונים את המוסיקה המתאימה, הקצב הראוי ואת הטקסטים הנכונים. מוסיקת הרקע משלבת מוסיקה אופיינית לטקס הקינסניירה וחושפת את הצופה אפילו עוד יותר לעובי הקורה (המוזיקה עדיין מתנגנת לנו בראש עם כתיבת שורות אלה). מילה טובה יש לומר גם על הצילום אשר כלל שימוש מאוד מיוחד ויפה בזוויות צילום שונות והצליח להראות דברים שלא תמיד רואים. בנוסף, הצופים בסרט יבחינו מייד כי הסרט מתנהל לכל אורכו בשתי שפות, אנגלית וספרדית-מקסיקנית, ולעיתים אף באותו דו-שיח, עובדה אשר מחזקת את התחושה של הפער התהומי בין דור המהגרים, לבין אלה שנולדו באמריקה.
חובבי סרטים זרים (אבל בהחלט לא רק) לא יפסיקו לדבר על הסרט, על המשחק על המוזיקה ועל התסריט, אולם ההפתעה היא שגם ללא כל ציפייה ובלי שום רקע ו/או רצון לסרט שאינו הוליוודי, אי אפשר שלא ליהנות מקינסניירה ולהיות מושפעים בצורה חיובית עד מרגשת מאד. הדבר האמיתי הבא, כזה שכבר הרבה זמן לא היה כאן!
דירוג: 
קינסניירה
ארה"ב, 2006
95 דקות
הפצה: סרטי יונייטד קינג, מה- 03.04.2008 בקולנוע
בימוי:
ריצ'ארד גלצר
ווש ווסטמורלנד
תסריט:
ריצ'ארד גלצר
ווש ווסטמורלנד
שחקנים:
אמילי ריוס
ג'סי גרסיה
צ'אלו גונזלס
ג'יי.אר. קרוז