קלאסיקה מהעבר: שדרות סאנסט

וויליאם הולדן עם גלוריה סוונסון. מתוך שדרות סאנסט.

וויליאם הולדן עם גלוריה סוונסון. מתוך שדרות סאנסט.

כדי לפתוח את סדרת מאמרי הקלאסיקות מהעבר שלי, בחרתי להתרפק על אחת מפנינות הקולנוע הקלאסיות והטובות ביותר של אחד הבמאים האמריקאים הטובים בעיני, בילי ווילדר, בסרטו מ-1950: "שדרות סאנסט". מדובר באחד הסרטים האהובים עלי ביותר ואני בטוחה שגם ב-2010, הוא ירתק כל צופה בין אם הוא חובב קולנוע, ובין אם מעריץ מושבע של קלאסיקות קולנועיות. אני מאמינה בכל ליבי שגם אחרי "אווטאר" וכל המינוף הטכנולוגי של המדיום הקולנועי ב-60 שנה מאז יציאת סרט זה לאקרנים לא יתנו לאף יצור כחול וחתולי להגדיר את הקולנוע שלנו. אני באופן אישי לא הולכת להחליף לעולם את גלוריה סוונסון, שמוכנה לקלוז אפ שלה (צריך לראות כדי להבין את המשפט הזה) בעד שום הון שבעולם. גם אם הסרט נראה איטי מדי, משוחק בהגזמה תאטרלית ועוד בשחור לבן – השם ישמור – הוא מציג את אחד הדיונים המרתקים בנושאים כמו: זיקנה, כוכבות, התאווה לפרסום וחשוב מכל: ההבנה שלעולם לא תשוב תהילת העבר שחלפה או הנעורים שאף דמעה לא תשיב בחזרה.

ראיתי את הסרט בשנה א' שלי כסטודנטית לקולנוע בעיקר משום שלא רציתי חורים ממשיים בהשכלה הקולנועית שלי, אולם מאז אני לא יכולה לשכוח את כל מה שראיתי בו. במובן הכי בסיסי יש בסרט הזה את תמצית הקולנוע כולו: מאין הוא בא, לאן הוא הולך ואיך הוא משפיע עמוקות על האנשים שהם חלק בלתי נפרד מהתעשיה ומהעשיה שלו. הגיבור בסרט הוא תסריטאי ומולו עומדת שחקנית וכוכבת בדימוס שנכוותה מתהפוכות שעבר הקולנוע בתקופתה.

במידה מסוימת הסרט עוסק בסיומו של עידן הסרט האילם עם כניסתו של הקול לקולנוע (ראינוע עד אז), וחשבון הנפש שהוליווד היתה צריכה לעשות אל מול כל אותם שחקנים שאיבדו את מקור פרנסתם עם כניסתו של הקולנוע המדבר. רבים מהשחקנים של הקולנוע האילם עם כניסת הסאונד בשנות ה-30 של המאה העשרים לא תאמו בקולם לתפקידים של קולנוע מדבר ורבים מביניהם סיימו את חייהם בצורה טראגית. העובדה שהסרט נעשה בפרספקטיבה של שנות ה-50 מציגה את התהפוכות של אז כטראומתיות ומציגה טקסט קולנועי שסוף סוף זוכר ומוקיר את הקורבנות של אז ומזדהה עם כאבם באופן ברור.

לא רק שוויילדר מנסה להביט על התקופה ההיא בנסיבות טראגיות דרך דמותה של הגיבורה הראשית שלו נורמה דזמונד (גלוריה סוונסון הנפלאה) ו"שקיעת החמה" בתרגום החופשי על הקריירה שלה כשחקנית בקולנוע אילם, הוא גם מציג דיפוזיה של ז'אנר הפילם נואר עם תכנים חדשניים בו את רובריקת הבלש תפס התסריטאי הקולנועי-זה שמכניס לשחקן את המילים שלא היו לו קודם בקולנוע האילם. ז'אנר הפילם נואר החל באמריקה בשנות ה-40 כתוצר של מלחמת העולם השנייה ומכאוביה והציג בצורה עקבית תאורה אפלה, מרחב קלסטרופובי של עיר הדוחסת את תושביה ותכנים אפלים על עולם של פשע .

גלוריה סוונסון. מתוך שדרות סאנסט.

גלוריה סוונסון. מתוך שדרות סאנסט.

הסרט נפתח עם גופה, בבריכת אחוזה עזובה. קול נשמע מעל ומספר מה קרה. מסתבר שהמספר הוא המת ג'ו גיליס (וויליאם הולדן), תסריטאי כושל שיסביר לנו בדיוק איך הוא הגיע למצב הנוכחי. במהלך הסיפור הוא מתאר את המפגש עם השחקנית נורמה דזמונד ואנחנו עדים למערכת היחסים הביזארית שנוצרת ונרקמת בין השניים. כמו כן, אנחנו מתוודעים לקושי שלה למצוא עבודה וההרס העצמי שלה כתוצאה לסיום הקריירה המוצלחת והענפה שלה עד הסוף המזעזע שעם כל הכבוד לא אחשוף בפניכם כדי לא לקלקל למי שטרם ראה את הסרט.

"שדרות סאנסט" הוא מסוג הקלאסיקות שגם מי שלא ראה, ודאי שמע אין-ספור ציטטות ממנו. לנצח הוא יזכר כסרט שסימן את הדעיכה ההוליוודית. מספר שנים אחרי שנעשה החלה שיטת האולפנים של הוליווד להתפורר וכוכבים ובמאים נוספים מצאו עצמם בדיוק במקום אותו הציג ויילדר את אנשי הקולנוע האילם, אך הפעם השינוי היה לטובת הקולנוע העצמאי שחיפש שיטות פעולה חדשות שלא מקובעות בשיטת האולפנים וחוזים שמגבילים את השחקנים. לקראת טקס האוסקר המתקרב בצעדי ענק, ראוי לתת כבוד ולראות את אחד הסרטים שעשה היסטוריה במלוא מובן המילה והציב את הקולנוע במצב בו הוא נותן דין וחשבון על עצמו בצורה ברורה ונוקבת. הסרט היה מועמד ל-11 פרסי אוסקר בתקופתו ואף זכה ב-3 פסלונים זהובים. חשוב לראות את הסרט בשל הצגת המבט החושפני והציני בניסיון לחשוף את מיתוס ה"כוכב" שצופים עד ליציאתו היו בטוחים שחייו מלאים הנאות ללא שום כאב או דאגות.

שדרות סאנסט
ארה"ב, 1950
115 דקות.
הפצה: NMC יונייטד, זמין להשכרה ולרכישה על DVD, גם במהדורת אספנים עם תוספות מיוחדות.
בימוי:
בילי ווילדר
תסריט:
צ'ארלס ברקט
בילי ווילדר
די-אמ מרשמן ג'וניור
שחקנים:
וויליאם הולדן
גלוריה סוונסון
ננסי אולסון

תורך להביע את עצמך. מה תרצה להגיב בנושא?