מריל סטריפ. מתוך ג'ולי וג'וליה.
נטלי: את הסרט "ג'ולי וג'וליה" רצוי לראות על בטן מלאה או עם אופציה לאכול תוך כדי, או מיד אחרי בבראסרי משובח. בגדול, יש מעט מאד סרטים שמגרים את החושים בצורה יוצאת דופן. אחד מהם, לטעמי, היה "שוקולד". גם "המטבח של מרתה" עושה את שלו בענין הזה. החוכמה של "ג'ולי וג'וליה" טמונה בשילוב הכפוי בין הספר שנכתב על ג'וליה צ'יילד לבין הספר שכתבה ג'ולי פאוול, שסובב סביב צ'יילד ומתכוניה הנוגעים למטבח הצרפתי, באופן כזה בו הצופה מחבר לעצמו את העלילה בחוטים זעירים של מתכונים מעוררי תיאבון.
את הסרט היחודי הזה ביימה נורה אפרון ("כשהארי פגש את סאלי"), ולא נעים להודות, אבל קשה לראות כיצד סרט כזה, על שתי נשים חזקות במטבח וקצת פחות בחייהן הפרטיים, היה יכול להיעשות על ידי גבר. בעולם בו הגברים שולטים ביד רמה (עולם הבישול כמובן, לא דיברתי על הסרטים חס וחלילה :), מסתננת יצירת מופת יחודית לדורה (צ'יילד), ואת הסיפור שלה, דרך סיפורה של פאוול, מביאה אפרון באופן חושני ונעים, מפתה ומצחיק, ובעיקר קליל.
הסרט מדלג בין סיפורים הפרושים על שתי תקופות זמן שונות בעליל, כאשר סיפורה של ג'וליה (מריל סטריפ) הוא הרקע והבסיס להכל. ג'וליה, אמריקאית גבוהה במיוחד, עם קול וצחוק יחודיים הבאים למריל סטריפ בטבעיות, עוברת בשנות ה-40 של המאה הקודמת לפריז, בעקבות עבודתו של בעלה. תוך כדי ניסיונות למצוא את עצמה ולמצוא דבר מה שיעסיק אותה במהלך היום, יחד עם חיבת יתר לאוכל ולמטבח הצרפתי, מוצאת את עצמה ג'וליה כסטודנטית בין גברים חזקים בבית הספר היוקרתי לבישול, קורדון בלו. אמנם עם הרבה צורך להוכיח את עצמה מול הגברים הצרפתיים, מצליחה ג'וליה להתעלות והופכת את המטבח הצרפתי למגרש המשחקים הפרטי שלה.
במקביל בעלילה, בשנת 2002 בניו יורק שלאחר אסון התאומים, ג'ולי (איימי אדמס) עובדת בתאגיד בנייה במנהטן, עונה לטלפונים ומנסה לעודד אחרים, בעוד התסכול הפרטי שלה נדחק הצידה. מתוך שעמום וסלידה מהשגרה שלה, ועם עידוד מבעלה התומך (הסרט שם דגש על נשים חזקות הנתמכות על ידי בעליהן הדוחפים והמפרגנים. יפה) מחליטה ג'ולי לבשל את כל 524 המתכונים שבספרה של ג'וליה צ'יילד, תוך שנה, ולכתוב בלוג על כך. וכך, נשזרות שתי העלילות אחת על גבי השניה, לפעמים בצורה מאולצת ולא קשורה, ולפעמים בצורה זורמת נעימה, ומספרות את סיפורה של ג'וליה תוך התמקדות על הקשיים שנלוו להוצאת הספר אותו מוציאה לפועל ג'ולי, אי שם, כמה עשורים אחרי.
מריל סטריפ עם סטנלי טוצ'י. מתוך ג'ולי וג'וליה.
מריל סטריפ מדהימה. לא בדיוק השורה הכי צפויה, אפילו אני קצת מתפלאת שהיא יצאה ממני, אבל על התפקיד הזה אין לי שום ספק באמירה שכזו. סטריפ לקחה על עצמה להוציא לפועל דמות יחודית, ועשתה זאת בצורה כה מעוררת השתאות, שאין מה להוסיף על כך עוד מלבד שרק בשבילה שווה לראות את הסרט. אדמס, החמודה, מביאה בצורה טובה מהנוירוטיות הניו-יורקית הטיפוסית והציניות האמריקאית המודרנית. בתפקיד הגברים התומכים, הרי שסטנלי טוצ'י (בעלה של צ'יילד) מקסים ונהדר כהרגלו, וכריס מסינה בתור בעלה של פאוול בעיקר הזכיר לי (במראה) את יובל סמו, ולא הרבה מעבר. ישנם עוד כמה שחקנים שהגיחו פה ושם במהלך הסרט, אולם לא מקרים יוצאי דופן יותר מידי.
הסרט, העוסק באמנות הבישול הצרפתי, באהבה אליו, ובמסירות הבלתי מעורערת לחמאה, מלווה בצילומי בישול מגרים, למרות שלדעתי חסכו מאיתנו כמה סצנות, שכן לעיתים הרגשתי ב"דלות חומרים" קלה – כאילו החליטו שלא להעמיס על הצופה יותר מדי תמונות אוכל כדי שלא יגידו שאין סרט מאחורי העלילה.
בגרסת הדי.וי.די תמצאו 2 תוספות נחמדות: אופציית פרשנות של הבמאית, נורה אפרון, שמלווה (רק אם תרצו כמובן) את הסרט ונותנת את נקודת המבט שלה, וקליפ מידע על עשיית הסרט עצמו. שמועות אומרות שבגרסת הבלו ריי יש תוספות שוות יותר, כגון שיעורי בישול, איסוף מתכונים שאהבת מהסרט ועוד.
לסיכום, סרט חביב ביותר, מומלץ לנשים רגשניות ולאנשים שאוהבים לבשל ולראות אחרים המבשלים. מעט ארוך מדי לטעמי, אבל בהחלט נעים וחינני. תהנו.
דירוג: 
ג'ולי וג'וליה
ארה"ב, 2009
הפצה: פורום פילם, החל מה-15.02.2010 זמין לרכישה ולהשכרה על DVD.
בימוי:
נורה אפרון
תסריט:
נורה אפרון
שחקנים:
מריל סטריפ
איימי אדמס
סטנלי טוצ'י