קריסטן בל עם ג'וש דוהמל. מתוך להתאהב ברומא.
הקומדיה הרומנטית החדשה "להתאהב ברומא" לא ממש מחדשת שום דבר בז'אנר, שהתדרדר בשנים האחרונות לרמת פרווה צמחונית. ניתן להגדיר את הסרט כקומדיה חמודה ולא יותר מכך ועל כן מי שמגיע לצפות בה צריך להגיע עם ציפיות בהתאם. בקווים מאוד כלליים וקצת לא פוליטקלי קורקטיים, מדובר בצ'יק פליק עם סוף טוב והרבה רגעי מתקתקות. אז מה יש בו אתם שואלים? גיבורה בלונדינית רזה וטיפה מעצבנת, בחור חתיך אחד שגם יודע קצת איטלקית וכמובן רומא המהפנטת.
ברגעים מסוימים בסרט הקלישאות חוגגות וברגעים אחרים האובר רגשנות גורמת לצופה הפמינסטית המצויה לתהות מדוע עדיין קשה כל כך לראות אישה מצליחה שאין לה אהבה (בעיקר בקומדיות)? ומדוע תמיד כשהיא דווקא כן מוצאת אהבה, כבר לא איכפת לה מהקריירה שלה? למה לא מראים גבר כזה? ואחרי שיצאתי במאבק פמינסטי (קצר ואולי מבטיח לכל הקתרין ביגלו העתידיות שנמצאות שם בחוץ), אני חייבת לומר שנהניתי במידת מה מהסרט בעיקר בגלל הקאסט של שחקני המשנה, שביניהם ניתן למצוא את אנג'ליקה יוסטון ("הכבוד של פריצי", "משפחת אדמס") ודני דה ויטו ("'קן הקוקיה", "מלחמת רוז ברוז").
במאי הסרט מארק סטיבן ג'ונסון, קיבל לידיו כאן ז'אנר שונה לגמרי מכל מה שעשה עד כה. ג'ונסון מוכר יותר כבמאי וכתסריטאי של סרטי גיבורי קומיקס ("דרדוויל", "אלקטרה") ושל סרטי ילדים ("גק פרוסט") יכול לסמן עוד וי ברזומה. את "להתאהב ברומא" הוא מביים בצורה שבלונית, צפויה וחסרת מעוף ונראה שלעיתים הסרט מבוסס בעיקר על רגעי מונטאז' בשילוב של מוסיקה קופצנית כדרך לעורר את הצופה. שני דברים שהוא כן עשה בצורה לא-רעה, היא סצנת הפתיחה בה המטבעות נזרקים למזרקת האהבה ברומא ורגעי הכניסה של גיבורת הסרט בט למזרקה במעין מחווה רומנטית לסרט "לה דולצ'ה ויטה" של פדריקו פליני, בו אניטה אקבר מזמינה את מרצאלו מסטרויאני להצטרף למחול המטורף שלה. בסרט הנוכחי, בט אולי לא מקרינה מה שאקבר הקרינה (מיניות מטורפת), אבל יש משהו במזרקות של רומא שגורם לנשים לחלוץ נעליים ולטבול בהן ממש כאילו היו מים קדושים ולהתוודות על רצונותיהן ובעיותיהן. סצינה דומה שמציגה את אהבת הנשים למזרקות העיר ניתן לראות גם בסרט "תחת שמש טוסקנה" עם דיאן ליין מ-2003.
קריסטן בל. מתוך להתאהב ברומא.
בסרט, בט (קריסטן בל), אוצרת במוזיאון גוגנהיים, מתכוננת לאירוע פתיחת גלריה חגיגית מאד ומנסה להתמקד בעיקר באיך לרצות את הבוסית הקשוחה שלה, סלסט (אנג'ליקה יוסטון). במפתיע, אחותה מבשרת לה שהיא עומדת להתחתן ברומא עם בחור איטלקי מקסים שהכירה לא מכבר. בט מבטיחה לסלסט, שהיא תחזור ממש מהר משם ושעבודתה לא תפגע בעקבות הנסיעה. ביום החתונה בט פוגשת את השושבין המקסים של החתן, ניק (ג'וש דוהמל). היא אוזרת אומץ ומושיטה יד לאהבה, למרות משקעי העבר שלה בתחום הרומנטי. כאשר היא רואה את ניק מנשק ומחבק מישהי אחרת היא נשברת לחלוטין. ברגעי התסכול והשכרות שלה בט נכנסת למזרקת האהבה המופלאה של רומא ומושכת ממנה מטבעות של אנשים, שחיפשו אהבה וזרקו מטבע כדי שמשאלתם לרומנטיקה תתממש.
בט חוזרת לניו יורק עם המטבעות שלקחה בלי לדעת שאותם בעלי מטבעות יתאהבו בה עד מעל הראש בעקבות המעשה. אט אט, מגיעים אל בט המחזרים ההזויים והמוזרים, שביניהם ניתן למצוא: צייר איטלקי, קוסם ואמן אשליות מוזר וגותי, דוגמן לא חתיך בעליל ודני דה ויטו אחד. כאשר בט מבינה את חומרת המצב אליו נקלעה, היא תוהה עם אהבתו של ניק, שממשיך לחזר אחריה גם בניו יורק, היא תוצאה של אותו כישוף רומאי או אהבת אמת.
"להתאהב ברומא" אכן משיג את המטרה של הסוף הטוב וכמובן שלא מדובר בספוילר כאן כי מספיקה היכרות מועטה ברזי הז'אנר, כדי לדעת בדיוק לאן התסריט ינווט בכל סצנה. עם זאת, כמו שציינתי לכל אוהבי הז'אנר זהו סרט בהחלט בשבילכם. חייבים להודות שגם לראות מחוזות איטלקיים וחווית השפה והתרבות האיטלקית מהנים בהחלט וסיור המונית הקצר של בט ברומא מעביר את פלאי המורשת האיטלקית במעין תקציר חביב של 60 שניות על הדרכת טיולים. אנג'ליקה יוסטון פשוט מקסימה בתפקיד הבוסית הכלבותא ודני דה ויטו מקסים כהרגלו כאופטימסט הרגיש. סיבה נוספת לנשים מבינינו לראות את הסרט היא דוהמל, הצלע הגברית של הסיפור, שפשוט ממיס בכל חיוך שלו – איפה הוא היה כל חיי?
דירוג: 
להתאהב ברומא
ארה"ב, 2009
91 דקות.
הפצה: פורום פילם, החל מה-15.04.2010 בבתי הקולנוע.
בימוי:
מארק סטיבן ג'ונסון
תסריט:
דיויד דיאמונד
דיויד וייסמן
שחקנים:
קריסטן בל
ג'וש דוהמל
אנג'ליקה יוסטון
אתה עוד עושה חסד עם הסרט. הסרט הזה הוא לא יותר מזבלון אמריקאי מטופש.
קצת חוצפה אפילו לחשוב על הסצינות במזרקה כהומאז' ל"לה דולצ'ה ויטה" של פליני
ממש חילול הקודש…
אני הייתי נותן לסרט בקושי כוכב אחד
אולי בזכות כמה שניות מצחיקות
אבל הסרט באופן כללי ממש מביך בטיפשותו.
משה,
אם קראת את הביקורת תשים לב שאני כותבת בלשון נקבה כי אני נקבה אז אנא בתגובות נסה לדייק בזהות הכותבת:)
עם כל הכבוד לחילול הקודש אליו התייחסת -אתה באמת חושב שהראו לנו סתם מזרקה ואישה עם שמלה במזרקה ברומא? הרי ברור שרוצים שתשייך את זה לכיוון של פליני כי הרבה מאוד סרטים אמריקאים הוליוודים מנסים
לחקות אותו ואת אותה סצנה מופלאה-כמובן שללא הצלחה. לא יודעת איפה ראית שאמרתי שזו היתה
הצגה טובה או חיקוי טוב של פליני כי אמרתי במפורש
שהבלונדינית המעצבנת, היא ממש לא אניטה אקבר לא
במיצג המיניות ובטח שלא השוויתי בין השתיים כי בל
מפסידה בעניין הזה בנוק אאוט אימתני.
הסרט אכן מביך בטיפשותו, אבל אני חייבת לומר
שבתור סרט בנות טיפוסי/קומדיה רומנטית אי אפשר באמת לצפות שהוא יהיה טוב בעיקר שמסתכלים על מה שהלך בז'אנר הזה בשנים האחרונות.
אם מלכתחילה באת במחשבה שסרט קומדיה רומנטי
יכול להיות טוב בשנים האחרונות שהוא בא מפס היצור ההוליוודי השמרני שאוהב אישה עקרת בית אז כנראה, שהוצאת את הכסף שלך כאן בכיוון הלא נכון. אני כן חושבת שהסרט לא הרס לי את היום או משהו כזה ויש אנשים שכן עדיין אוהבים מייצג חיובי ואופטימי גם
אם הוא לעוס וטחון קולנועית.
בלי שום קשר, אני חייבת להודות ששיטת הכוכבים היא בעייתית מאוד בשבילי ומבחינתי גם אפשר להתקיים בלעדיה, אבל כוכב אחד הייתי מעניקה רק לסרט אחד והוא "הרובוטריקים":)
אם אתה עוד מאמין בקומדיות רומנטיות אז
אני ממליצה לך לראות את הקלאסית והיפה מכולם לדעתי-
"זה קרה לילה אחד" .שבת שלום:)