ביקורת: שרק 4: שרק לנצח

מאת לירן מזרחי
1 ביולי 2010 בשעה 13:40
מתוך שרק 4: שרק לנצח.

מתוך שרק 4: שרק לנצח.

אל "שרק 4: שרק לנצח" הגעתי בלא מעט חששות בעיקר שאחרי הסרט השלישי לא באמת חשבתי שראוי לעשות המשך ליצור הירוק. אין ספק שהסרט לא מחדש יותר מדי ונראה שאת מה שיש לשרק להציע כבר ראינו בסרטים הקודמים ששיאם מבחינתי נגלה בסרט השני בסדרה. יתרה מזאת, הדמות עצמה והשטיקים שלה בסרט הנוכחי מנסים בכוח לחקות את סרטי פיקסאר המתחרים, אבל התוצאה נראית הרבה יותר ילדותית מהחברה המתחרה שמציעה שנינות ואסתטיקה מהיפות שניתן לראות בעולם האנימציה כיום. את הסרט הרביעי של שרק אין שום אפשרות להשוות ל"צעצוע של סיפור 3" של פיקסאר בטח ובטח אם באמת בוחנים את שניהם רק על פי הישגי האנימציה. מבחינת העלילה והתאמות בכלל אין מקום להשוואה בין השניים, כיוון שצעצוע מתעלה בכל אספקט אפשרי ואף נוגע יותר בנושאים אוניברסליים כמו המעבר מילדות לבגרות. אם זהו באמת סרט הפרידה שלנו (כפי שפורסם) מהגיבור המפלצתי הירוק שהביא בשורה חדשה בתחילת המיליונים אז יש כאן פספוס ממשי שלא מעלה אפילו רגשי געגוע.

שרק (אותו מדבב מייק מאיירס באנגלית ויובל דור בעברית) הגיח לעולמנו ב-2001 והיה גיבור אנימציה לא שיגרתי. הבחירה בגיבור מפלצתי, ירוק, ואם חייבים להיות כנים אז גם די דוחה – בשביל דמות אנימציה נראתה מפתיעה לכמות האהבה לה זכה דאז. הסרט הראשון בהחלט איפשר לנו להתאהב בדמותו ולראות שלא צריך להיות יפה תואר בשביל להיות הנסיך על הסוס הלבן – במקרה של שרק זה החמור האפור (אדי מרפי באנגלית וליאור כלפון בעברית). דרים וורקס קמה בעצם כתשובה חתרנית לדיסני והסרט הראשון ללא ספק נתן לחברה הקלאסית מאבק לא רע בקופות. ההמשכון מ-2004 (החביב עלי) הביא את דמותו הנפלאה של החתול במגפיים (אנטוניו בנדרס באנגלית ואסף פריינטא בעברית) ואיש העוגיה ג'ינג'י שקיבל יותר שורות הפעם והפך את הסרט לקומי ומשעשע עוד יותר. השלישי כבר הביא את שרק למחוזות המחויבות כאיש נשוי בעל אחריות לממלכה ומשם יש עוד הרפתקה שלו ושל חבריו פחות מהנה מקודמותיה, מה גם שהיא מפספסת את המהות של הגיבור המיוחד הזה.

אל תבינו אותי לא נכון, הסרט החדש אכן משעשע לפרקים, אבל תחושת ה"ראינו את זה" ו"אנחנו מכירים את זה" היתה יותר מדי רפיטטיבית. אני חושבת שהפעם יוצרי הסרט כיוונו לקהל היותר צעיר בעוד הסרטים הקודמים רצו להפוך את הסרט לחוויה לכל המשפחה. בסרט החדש אנחנו פוגשים את שרק, אבא לשלושה זאטוטים, נשוי לפיונה (קמרון דיאז באנגלית ודקלה הדר בעברית) עוגית חלומותיו והוא מוקף בחברים רבים ואהובים כמו פינוקיו, הזאב הרע ושלל דמויות האגדה שלמדנו להכיר מזווית אחרת במהלך הסרטים.למרות החיים הנוחים שסידר לעצמו שרק עדיין מתגעגע לימי הרווקות הסוררים שלו בהם התפלש בבוץ בחצר הבית בשקט ובשלווה. ברגעי הייאוש שלו שרק חותם על חוזה מפוקפק עם עוץ לי גוץ לי (וולט דוהרן באנגלית ושמחה ברבירו בעברית), שמבטיח לו יום של חופש מתלאות היום יום ובתמורה מבקש שיעניק לו יום חסר חשיבות מחייו בתמורה. מה ששרק מקבל בפועל זה שכל מי שאוהב אותו לא מכיר אותו יותר והוא צריך להשיב לעצמו בחזרה את כל מה שהיה לו פעם כולל אישתו האהובה פיונה שכעת לא מזהה אותו ואפילו שונאת אותו ואפילו מצילה את עצמה ממגדל הדרקון בו היתה שבויה.

מתוך שרק 4: שרק לנצח.

מתוך שרק 4: שרק לנצח.

הסרט החדש הוא מעין משל של מסע לחזרה הביתה, כזה שיגרום לגיבור לשוב ולהעריך את מה שיש לו מחדש. כדי להוקיר באמת את מה שיש לו שרק מאבד את הכל ובדיוק כמו דורתי בארץ עוץ מגלה שאין כמו הבית גם אם לפעמים בבית קצת קשה. מה שמאוד אהבתי בסרט החדש זה שהחתול במגפיים הופך לחתול שמנמן ומתוק במקום אותו זורו חתולי משעשע שהיה קודם לכן. דמותו של עוץ לי גוץ לי עצמה יצרה לי אסוציאציה לגולם מטרילוגיית "שר הטבעת" של פיטר ג'קסון ופה ושם גם היו רפליקות מצחיקות של מרפי, שהתפספו קצת לדעתי בגירסה המדובבת שראיתי (יש דברים שלא עוברים את מחסום השפה כנראה).

בשורה התחתונה שרק הרביעי (והאחרון כאמור לפי טענת האולפנים) הוא סרט קייצי לא מזיק, אולם אם באמת בוחנים אותו כפרק מסיים לא תקבלו כאן את הסיום הראוי ויתכן שמרחק השנים הקטן בין המשכון זה לקודמו גרם ליוצרים לזלזל במקצת ולהביא תוצר פחות איכותי בסופו של עניין.

דירוג: ★★½☆☆

שרק 4: שרק לנצח
ארה"ב, 2010
הפצה: גלובוס גרופ, החל מה-01.07.2010 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים.
הקדימון:
בימוי:
מייק מיטשל
תסריט:
ג'וש קלאוזנר
דארן למקה
שחקנים:
מייק מאיירס
אדי מרפי
קמרון דיאז