אדוארד נורטון. מתוך צלו של ביל.
מעטים השחקנים בקולנוע האמריקאי שפרצו בצורה כה מרשימה כפי שעשה אדוארד נורטון שחוגג היום את יום הולדתו ה-41. ב-1996 והוא בן 27, יצאו שלושת הסרטים הראשונים שלו, שניים מהם ביימו מילוש פורמן ("קן הקוקיה", "אמדאוס") ווודי אלן, ועל השלישי היה מועמד לאוסקר. בשלושתם יש לו תפקיד משנה משמעותי: ב"לארי פלינט: האיש והסקנדל" של פורמן, המבוסס על סיפור אמיתי, גילם את עורך הדין שמגן על לארי פלינט (וודי הארלסון), המוציא לאור של 'האסלר', ירחון בסגנון פלייבוי; ב"כולם אומרים אני אוהב אותך" של אלן היה חלק מסוללה גדולה של שחקנים מוכרים, ובו הוא שר ומחזר אחר דרו ברימור (חברתו אחרי קורטני לאב שגילמה את אשתו של לארי פלינט); וב"פחד ראשוני" עם ריצ'רד גיר גילם חשוד ברצח, תפקיד שזיכה אותו בפרס גלובוס הזהב ועליו היה מועמד לאוסקר כשחקן משנה.
בזכות שלושת הסרטים הללו, המועמדויות והפרסים, ובנות הזוג המפורסמות (לאב, ברימור), הפך נורטון ל"דבר הבא". הוא נתפס כ"שחקן אופי" שבעתידו תפקידים ראשיים.
ב-1998 שיחק ב"ההימור האחרון" עם מאט דיימון, שעסק בשחקני פוקר, וב"אמריקה X" שבו לקח על עצמו תפקיד ראשי שונה לגמרי מהתדמית של בחור צנום וחלש שהיה לו. הוא גילם ניאו-נאצי שרירי שאחרי מאסר בן שלוש שנים מחליט לשנות את חייו ולהציל את אחיו הצעיר שהולך בנתיב דומה לשלו. התפקיד זיכה את נורטון במועמדות השניה והאחרונה שלו לאוסקר, לפי שעה. לטעם האולפן המפיק, לקח לבמאי הסרט, טוני קיי, יותר מדי זמן לערוך את הסרט. נורטון קיבל גישה לחדר העריכה וערך גרסה משלו (הוא הסרט שהוקרן בבתי הקולנוע). קיי יצא נגד נורטון והגרסה שלו, רצה להסיר את השם שלו מהסרט ותבע את האולפן.
אדוארד נורטון. מתוך מועדון קרב.
ב-1999 חזר נורטון במידה מסוימת לתפקיד של בחור צנום וחלש, כגיבור נטול השם ב"מועדון קרב" של דיויד פינצ'ר, שבו כיכב לצד בראד פיט. זהו, אולי, התפקיד המפורסם ביותר של נורטון, ודווקא בסרט שלא הצליח כל כך כפי שחושבים (37 מיליון דולר בלבד בארה"ב). ב-2000 ביים וכיכב בקומדיה הרומנטית המוצלחת "לשמור אמונים" עם בן סטילר, ג'נה אלפמן, אן בנקרופט ומילוש פורמן בתפקיד אורח. זה היה סרט בסגנון אחר בשביל נורטון, שלא ביים מאז סרט נוסף. ב-2001 הסכים להשתתף במותחן הפושר "הפריצה" כדי לשחק לצדם של רוברט דה נירו ומרלון ברנדו (סרטו האחרון לפני מותו).
שנה לאחר מכן השתתף בארבעה סרטים שונים מאוד זה מזה. הוא גילם את המיליונר נלסון רוקפלר בסרט בכיכובה של חברתו דאז סלמה הייאק, "פרידה", על הציירת פרידה קאלו. היא רתמה אותו לשכתוב התסריט, ונורטון אף טען שכתב חלק גדול ממנו אך מכיוון שאינו חבר באיגוד התסריטאים לא קיבל קרדיט על הסרט. ב"השעה ה-25" של ספייק לי גילם סוחר סמים בעשרים וארבע השעות לפני שהוא נכנס לכלא לשבע שנים. בקומדיה הכושלת "סמוצ'י חייב למות" של דני דה-ויטו עם רובין ויליאמס, גילם שחקן בתכנית ילדים. וב"דרקון אדום" כיכב לצד אנת'וני הופקינס שגילם בפעם השלישית את חניבעל לקטר, רייף פיינס, אמילי ווטסון, פיליפ סימור הופמן והארווי קייטל.
אדוארד נורטון. מתוך הענק הירוק.
הוא לא הסתיר את העובדה שהוא לא בחר להשתתף בסרט הפעולה "הג'וב האיטלקי" (2003), סרטו המצליח ביותר עד אז. בהמשך שיחק בסרטים שלא זכו לתשומת לב רבה, עד סרטו המצליח ביותר מבחינת הכנסות, "הענק הירוק" (2008) שרכב על גל הסרטים על גיבורי-העל וגם בכתיבת התסריט שלו שלח את ידו, אך לא הצליח כפי שקיוו (כלומר כמו סרטי "אקס-מן" ו"ספיידרמן"). בין אותם סרטים שלא זכו לתשומת לב רבה: "ממלכת גן עדן" (2005) של רידלי סקוט שבו פניו מכוסות במסיכה, "בלב העמק" (2005), "אמן האשליות" (2006), "הצעיף הצבעוני" (2006) ו"גאווה ותהילה" (2008).
הוא שחקן טוב יותר מרוב סרטיו. ראיתי את 19 הסרטים הראשונים שלו, וטרם ראיתי את שני סרטיו האחרונים, שניהם מ-2009: הקומדיה "המצאת השקר" של ריקי ג'רוויס שבו יש לו תפקיד קטנטן ו"צלו של ביל" שלא הוקרן בבתי קולנוע בארה"ב ובו הוא מגלם אחים תאומים, אחד פושע, השני משכיל. כפילות זו מושכת את נורטון, ללא ספק. 'משחק כפול' הוא מרכיב נפוץ בתפקידים שלו, [ספוילרים]החל מ"פחד ראשוני", דרך "מועדון קרב", "אמריקה X" ו"הג'וב האיטלקי".[/ספוילרים]
השנה אמור לצאת סרט דרמה בכיכובו, "סטון" של ג'ון קוארון (במאי "הצעיף הצבעוני"), עם רוברט דה-נירו ומילה ג'ובוביץ', שבו הוא מגלם אסיר. לא נראה שזה הסרט שיחזיר אותו לתודעה. לאחרונה פורסם שבסרט "הנוקמים" (The Avengers) שבו יופיעו גיבורי-העל של מארוול (בין השאר רוברט דאוני ג'וניור כאיירון-מן, כריס אוונס כקפטן אמריקה וכריס המסוורת' כת'ור, שני הכריס מסרטים שנראה בשנה הבאה) יתפוס מארק רופאלו את מקומו של נורטון כענק הירוק.
קריירה של שחקן תלויה גם ביחסיו עם אנשים, וחלק מהגדולה של השחקנים הגדולים הוא הכישרון לזהות תסריטים טובים. נורטון כבר לא בין השמות הראשונים שעולים כשמדברים על סרטים חדשים, כמו מאט דיימון, למשל, הצעיר ממנו בשנה והחל את דרכו במקביל לנורטון. אך מספיק סרט אחד טוב כדי לשוב לקדמת הבמה. בשנים האחרונות הזכיר נורטון את כוונתו לעבד את הספר Motherless Brooklyn. בסרט הבלשי, שהוא כתב והוא מתכוון לביים ולככב בו, הוא יגלם אדם עם תסמונת טורט. אם הוא מעוניין לחזור לשורה הראשונה של השחקנים בהוליווד, אולי כדאי שיחזור לזמן מה לתפקידי משנה. אני בעדו.