קלאסיקה מהעבר: הקוסם מארץ עוץ

מאת לירן מזרחי
18 ביולי 2010 בשעה 7:03
מתוך הקוסם מארץ עוץ.

מתוך הקוסם מארץ עוץ.

הקיץ הגיע, הקיץ כבר כאן, ואל הקולנוע הגיעו שלל דמויות אנימציה נפלאות וסרטי משפחה שמעלים את המורל הן של הקטנים והן של הגדולים והגיע הזמן לתת רגע אחד של נחת לעבר. אז כשיש דברים מפתים כמו "צעצוע של סיפור 3", "שרק 4", "שוליית המכשף", "איירבנדר: אווטאר – כשף האויר האחרון" ואינספור סרטים קייצים שאפשר להנות מהם יחד, החלטתי שאת מדור הקלאסיקה שלי אני מקדישה לאחד מסרטי הקלאסיקה המשפחתית הגדולה מכולן, "הקוסם מארץ עוץ". תנו לי להוביל אותכם בין דרך האבנים הצהובות אל הנאה צרופה שלא תשבור לכם קופות חסכון ותבטיח כיף אמיתי.

קשה באמת למצוא מישהו שלא יצא לו לראות את הסרט או לקרוא את הספר המופלא של ל. פרנק באום, אבל חייבים להודות ש"הקוסם מארץ עוץ" סרטו של ויקטור פלמינג הוא מסוג הקלאסיקות שגם אם לא ראית אותה אתה יודע בדיוק מיהי הכוכבת שמובילה את הסרט, הלא-היא הדיווה ג'ודי גארלנד. גארלנד כדורותי היא דימוי קולנועי מובהק שנחקק בתודעה התרבותית של כל אחד מאיתנו ולא רק בגלל שהיא אימה של לייזה מינלי, אלא בעיקר משום שקולה כישף רבים כבר בזמן עלייתה ככוכבת דאז ואף ממשיך לכבוש רבים גם בימינו. הסרט מ-1939 שילב בין טכנולוגיית הצבע לכרומטיות של השחור והלבן והקנה למעבר מקנזס האפרורית לארץ עוץ את המעמד הפנטסטי שלו היתה ראוייה על פי האלמנטים שתיאר באום בספרו.

הסרט נחשב לקלאסיקה קולנועית ודורג במקום השישי ברשימת 100 הסרטים המשפיעים ביותר בכל הזמנים. בנוסף לכך, המשפט של דורותי לטוטו עם הגעתה לארץ עוץ מקנזס: "טוטו, אני חושבת שאנחנו לא בקנזס יותר" כאחד מהרפליקות המצוטטות ביותר בהיסטוריה הקולנועית שאף מופיע בסרט החדש "סקס והעיר הגדולה 2" כשקארי מגלה את ערב הסעודית הגדולה. אני רוצה להאמין שגם לילדים של היום הסרט יקסם עד מאוד ולו רק בשל הדימיון השופע ממנו, הייצוג של הטוב מול הרע, סיפור ההתבגרות הנפלא של דורותי והאפשרויות שמעניק עולם הילדות. הסרט בעצם אומר לנו שהיכולת שלנו לשלב בין מוח, רגש, אהבה ואומץ (בדיוק כמו השילוב של דורותי עם חבריה מר פח, דחליל והאריה) יעזור לנו להתגבר על כל המכשולים ולהצליח בדרכנו.

דורותי (גארלנד) ילדה שנושקת כבר לנערות גדלה אצל דודיה הנרי ואם גייל. לדורותי יש דימיון עשיר והיא מדמיינת את המקום שנמצא "אי שם מעבר לקשת". בניגוד לעולמה האופטימי יחסית מצויה שכנתה הרעה העלמה ג'ולץ שכל הזמן מאיימת לקחת את טוטו כלבה האהוב של דורותי. סופת טורנדו פוגעת בביתה של דורותי והבית מתעופף בעוד היא מאבדת את ההכרה. כאשר היא מתעוררת דורותי מבינה שהיא כבר לא בקנזס יותר והיא פוגשת בין היתר את המכשפה הטובה מהצפון גלינדה, שמספרת לה שהיא גיבורת עוץ, כיוון שהרגה את המכשפה הרעה של המערב שנמחצה מתחת לביתה. גלינדה מעניקה לצעירה את נעליה האדומות של המכשפה הרעה ואומרת שלא תסיר אותן עד שתגיע הביתה. אחותה של המכשפה הרעה מגיחה לפתע ומאיימת שתדאג שמי שמחץ את אחות ישלם על המעשה ומיד נעלמת.

גלינדה אומרת לדורותי ללכת בעקבות האבנים הצהובות עד לקוסם מארץ עוץ כדי שיעזור לה לשוב לביתה. במהלך המסע פוגשת דורותי את הדחליל, איש הפח והאריה שעוזרים לה להגיע לקוסם ומתכוונים בעצמם כל אחד בתורו לבקש ממנו דבר מה שחסר להם: מוח (הדחליל), לב (איש הפח) ואומץ (האריה הפחדן). כל אחד מגלה במסע שאת כל הדברים הללו הוא יכול למצוא בעצמו ודורותי מגלה שאין כמו הבית המשעמם והאפלולי שלה בקנזס. דורותי מופתעת לגלות שלכל דמות מעולם השחור לבן שנשאר מאחור ישנה דמות מראה גם בארץ עוץ ולעיתים היא אפילו מפחידה יותר. מעבר לכך, שמדובר בסרט המתאר התבגרות ומסע שמחזיר אותך אל המקום ממנו יצאת מפוקח יותר הוא גם מלמד אותנו שלא תמיד מה שנראה זוהר הוא באמת כזה ושלעיתים חשוב להאמין יותר בעצמך.

הדיון בסרט התמקד בעיקר בנושא הצבעוניות המאוד מיוחדת שלו לעומת השחור לבן שאליו התרגלו צופי התקופה. גם היום זוכה הסרט לקהל אוהד בעיקר בגלל שגארלנד כפי שאמרתי היא מזמן מיתוס בפני עצמה. אני לא יודעת מה איתכם, אבל אני ממשיכה לחלום שמעבר לקשת יש משהו טוב יותר-זה לא רע לדמיין:

הקוסם מארץ עוץ
ארה"ב, 1939

תורך להביע את עצמך. מה תרצה להגיב בנושא?