גל בין - רשימת מאמרים בבלוג (עמוד 2)

"הגיבורים של בוסטון" – ביקורת #1

"הגיבורים של בוסטון". מארק וולברג.

"הגיבורים של בוסטון" הוא סרט אמריקאי-פטריוטי בכל רמ"ח איבריו, המנסה לספר על האדם הפשוט והקהילה, ועושה זאת בהצלחה מוגבלת. זאת, משום שהוא מנסה להיות שני דברים בו זמנית: גם סרט מתח אודות תפיסת המפגעים במרתון בוסטון, וגם דרמה אנושית קורעת לב אודות הנפגעים מפעולת הטרור וחוזקה של הקהילה האנושית בעיר. שני הדברים הללו לא קשורים זה לזה והניסיון לשלב בניהם יחדיו כושל, אם כי לא מספיק כדי להכריע את הסרט לכף החובה.

פיטר ברג יושב בכיסא הבמאי בהוליווד כבר למעלה מעשור ועדיין מתקשה לשחזר את ההצלחה של "אורות של שישי בערב". בשנים האחרונות שיתוף הפעולה שלו עם מארק וולברג ב"שורד האחרון" ו"אסון בלב ים", מעיד על שינוי כיוון חיובי מבחינתו. גם ב"גיבורים של בוסטון" הוא ממשיך להשתפר, ומצליח להחזיק את הצופים על קצה הכיסא ברגעי האקשן. למרבה הצער דווקא הניסיון להביא למסך כמה סיפורי קורבנות – כושל, משום שאלה מסופרים בצורה מבולגנת. יחד עם הצילום הזוועתי, נראה שלמרות שאולי לברג ישנו הכשרון, הוא עדיין לא בליגה של הגדולים באמת.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"שתיקה" – ביקורת

"שתיקה". שיניה צוקמוטו, אנדרו גארפילד.

"שתיקה" מתיימר להיות סרט עמוק ומורכב אודות חשיבותם של דת ואמונה במצבים קשים, אולם בפועל מדובר בסרט ארוך ומייגע, שאלמלא כמה רגעים קשים לצפייה יכל לשמש כגלולת שינה מצוינת. אינני אדם דתי ואינני בן הדת הנוצרית המוצגת בסרט, ברם הדיון התיאולוגי ש"שתיקה" מנסה לעורר לא מספיק טוב או מחדש כדי לרתק את הצופים ולכן יפול על אוזניים ערלות בכל מקרה.

אחרי 8 מועמדויות לאוסקר לבמאי הטוב ביותר ו-40 שנות ניסיון ("השתולים", "נהג מונית", "החבר'ה הטובים"), כבכיכול מפתיע לגלות שסרטו הזה של מרטין סקורסזה לא מככב בעונת הפרסים. אך כאשר צופים בסרט אפשר להבין את הסיבה: פרט לכמה רגע מתח טובים, סקורסזה לא מביא את האיכויות המוכרות שלו למסך, אלא כמה ממגרעותיו, כמו אורך מוגזם לסרט וסיום מרוח.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"רוג אחת: סיפור מלחמת הכוכבים" – ביקורת #1

"רוג אחת: סיפור מלחמת הכוכבים". פליסיטי ג'ונס.

כאשר יצא בשנה שעברה "הכח מתעורר", נפתח ויכוח גדול בין מעריצי מלחמת הכוכבים: האם, לאור העובדה שמרבית העלילה של סרט התבססה על הסרטים הקודמים בסדרה, מדובר בסרט טוב? עבור אותם המעריצים, "רוג אחת: סיפור מלחמת הכוכבים" אולי יעורר ויכוחים אבל אלה יהיו ויכוחים אחרים, בגלל שמדובר ביצירה מקורית, לטוב או לרע. נהנתי מהסרט החדש, אבל אין לי ספק כי הבדלי הסגנון הבולטים מאוד בינו לבין שאר הסרטים בסדרה (ובדגש על הטרילוגיה המקורית) הולכים להכעיס את המעריצים השמרנים.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"לה לה לנד" – ביקורת

"לה לה לנד". ריאן גוסלינג, אמה סטון.

"לה לה לנד" הוא סרט שמנסה להיות הרבה מאוד דברים בו זמנית. האם הוא מצליח? זה כבר תלוי מה אתם מחפשים בו. מצד אחד הסרט מתחיל כמיוזיקל, עם כל הקלישאות הכרוכות בכך כגון אין ספור אנשים בבגדים צבעוניים שפתאום באמצע החיים מתחילים לרקוד בתיאום מושלם. מצד שני הסרט ממשיך כדרמה רצינית המבקרת את מות המקוריות והקושי בטיפוס אל פסגת עולם הבידור. בין לבין הוא גם מנסה לשלב סיפור רומנטי שלא יהיה סטנדרטי מדי. הנושאים האלה רבים מדי, ואמנם כל אחד מהם מטופל בצורה טובה למדי כשלעצמו, היה עדיף לו הסרט היה מתמקד בנושא אחד לכל אורכו.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"בעלי ברית" – ביקורת

"בעלי ברית". בראד פיט, מריון קוטיאר.

לכאורה קל לסווג את "בעלי ברית" כמעין "מר וגברת סמית'" המתרחש במלחמת העולם השנייה, אבל בפועל קשה יהיה למצוא שני סרטים בעלי אופי כל כך שונה. במקום האקשן הקליל וחסר המח שמציע סרט המרגלים מ-2005, "בעלי ברית" אינו סרט אקשן, כי אם מותחן רציני ודרמטי המבוצע בצורה מצויינת, כזאת שתשאיר אתכם על קצה הכסא למשך כל אורכו.

את הסרט ביים רוברט זמקיס, שכבר זכה למקום של כבוד בספרי ההיסטוריה עם יצירות מופת כמו "להתחיל מחדש", "פורסט גאמפ" וטרילוגיית "בחזרה לעתיד". הפעם הוא מאחד כוחות עם סטיבן נייט, אחד הכותבים המוערכים בהוליווד היום, על אף שתסריטיו, בניגוד לסרטיו של זמקיס, לא זכו להצלחה רבה ("משחק באש", "לוק"). השילוב בין זמקיס לנייט עובד מצויין. מצד אחד הכתיבה של נייט בונה סיפור מפותל ורב תהפוכות בעוד שזמקיס מצליח להעביר את המתח הנבנה בעזרת כמה וכמה רגעי מפתח שמשאירים את הצופה עם נשימה עצורה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"המפגש" – ביקורת

"המפגש". איימי אדמס.

מעל הכל, "המפגש", מי שאמור להיות סרט המד"ב הגדול של השנה, הזכיר לי את סרט המדע הבדיוני הגדול של לפני שנתיים – "בין כוכבים". שני הסרטים שואבים את כוחם מרעיון אינטלקטואלי מעניין ומורכב, ויחד עם צילומים יפים מצליחים להתגבר על משחק בינוני ומוזיקה איומה, רק כדי להסתיים בקשקוש מוחלט שפוגע באווירה הכללית ומשאיר טעם חמוץ בפה. אבל אני מקדים את עצמי, אז הבה נתחיל מהתחלה.

את "המפגש" ביים הבמאי דניס וילנב, שהתפרסם כבמאי של סרטים מוערכים ומורטי עצבים הנמצאים על גבול הדרמה-מתח (בינהם "האישה ששרה", "אסירים" ו"סיקאריו"). הפעם הוא עשה סרט המבוסס על סיפורו הקצר של הסופר עטור השבחים טד צ'יאנג, "סיפור חייך", וחוקר את שאלת התקשורת עם חייזרים, שאלה קשה שרבים נוטים להתחמק ממנה. וילנב אמנם צולח את המלאכה הקשה של הפיכת תחום הלינגוויסטיקה למעניין, ומצליח להכניס לסרט את המתח המפורסם שלו, אך כושל בניסיון להפוך את מה שמתרחש על המסך למובן או הגיוני.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"אמריקן האני" – ביקורת

"אמריקן האני". שיה לה'בוף, סאשה ליין.

"אמריקן האני" יכל להיות ספר נהדר המשלב התבוננות עמוקה בחברה האמריקאית לצד התלהבות נעורים, אבל כסרט הוא בעיקר ארוך וחסר פואנטה. הסרט מתיימר לספר על חייהם של בני הנוער משולי החברה, כמו מעין "מישהו לרוץ איתו" אמריקאי, אבל בפועל מבזבז הרבה מאוד זמן על תפאורה ופחות על עלילה. התוצאה היא סרט חסר צורה, שמזכיר מסע ארוך ומייגע ללא יעד.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"דוקטור סטריינג'" – ביקורת #1

"דוקטור סטריינג'". בנדיקט קמברבאץ'.

כמו לפני כל סרט חדש של מארוול עולה השאלה האם חברת הענק פיצחה את הנוסחה לסרטים טובים או שמא זה יהיה הכשלון הראשון אחרי זמן כה רב. ובכן, "ד"ר סטריינג'", שהוא סרט יפה ומגניב, מוכיח שהנוסחה אכן פוצחה ואנחנו צפויים לראות סרטי אקשן יפים וקלילים. יחד עם זאת בנוסחה יש חולשה – הסרטים לא מספיק שלמים כדי להפוך למצויינים, ונשארים "רק" טובים (שזה הרבה יותר מהישגיהם של המתחרים).

האולפן הגדול שבבעלות דיסני ניסה לעשות משהו מעט שונה בסרט ה-14 ביקום הקולנועי, כאשר בחר בסקוט דריקסון, שעד כה ביים בעיקר מותחני אימה ("רוח זדונית", "לילה מסוכן"), לביים ולכתוב את הסרט. מבחינות רבות אפשר להגיד כי דריקסון עבר בהצלחה את מבחן האש בביום סרטים בעלי תקציב של למעלה מ-100 מיליון דולר, אבל לא בהצטיינות. כי למרות שהסרט מביא חוויה ויזואלית שלא נראתה עד כה על מסך הקולנוע, התסריט של דריקסון מבולגן, לא עקבי ובינוני לכל היותר, מה שמונע מהסרט להתעלות.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"השכנים של ג'ונס" – ביקורת

"השכנים של ג'ונס". גל גדות.

"השכנים של ג'ונס" הוא אמנם סרט טיפשי להחריד, אבל הוא גם מצחיק בצורה מפתיעה. הסרט שמתיימר להיות שילוב בין מותחן ריגול לבין קומדיה לא מצליח לדבוק בצידו הרציני, אך מרוויח את נקודות הזכות שלו כקומדיה על האנשים הרגילים. מבחינות רבות נראה כי קהל היעד של הסרט הוא זוגות בגילאים 35-50 שיוכלו להזדהות עם גיבוריו מצד אחד, אבל יידעו להנות מהשטויות המוגזמות שמתרחשות על המסך. אם זה אכן הכיוון שעליו חשבה ההפקה – היא פגעה בול.

את הסרט ביים גרג מוטולה, שביים בעבר קומדיות כמו "פול" ו"סופרבאד". גם הפעם מוטולה משלב בעלילה גיבורים לא-יוצלחים כדי להצחיק, ומוסיף גם את אלמנט הריגול ואת השעמום של הפרברים. ברם לא חיבור הנושאים הוא שפוגע בסרט כמו חיבור הסגנונות: לצד ההומור הטיפשי אך המוצלח, הסרט מנסה לשלב גם אקשן ודרמה ובשני אלה נכשל באופן מובהק.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"משפחת פאנג" – ביקורת

"משפחת פאנג". ג'ייסון בייטמן, מרין אירלנד.

"משפחת פאנג" הוא סרט בעל שאיפות אמנותיות שעוסק בין השאר במהות האמנות. ברם הדיון האמנותי הזה הינו אמנותי מדי. סרט קולנוע, כמו כל יצירה אחרת, צריך בראש ובראשונה לגעת ולעורר רגש, והסרט הזה – על אף הרעיונות המעניינים שבו – לא נגע בי, ופרט לרוגז בחלקים מסוימים גם לא עורר בי שום רגש פרט לשעמום.

את "משפחת פאנג", המבוסס על ספר בעל שם זהה מאת קווין ווילסון, ביים השחקן ג'ייסון בייטמן ("איך להיפטר מהבוס", "משפחה בהפרעה"). זהו אמנם לא סרטו הראשון של בייטמן כבמאי ("בגסות"), אבל הבימוי שלו כאן הוא לכל היותר "פרווה". נכון, הוא אמנם מצליח להוליך אותנו לאורך העלילה מבלי שנאבד את הדרך, אך לא מצליח להביא שום ערך מוסף למדיה הקולנועית שלא יכל להמצא בגרסה הכתובה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"באש ובמים" – ביקורת

"באש ובמים". בן פוסטר, כריס פיין.

הצורה שבה "באש ובמים" מצליח לתפוס את האווירה האנושית של מערב טקסס היא ראויה להערצה. אותו אזור, שהיה פעם המערב הפרוע, הוא כעת ארץ אכולת יושביה הנמצאת אי שם בסוף העולם שמאלה. המקום, שמייצר אנשים קשים כמו האדמה בה הם גדלו, והתקופה, בה הקאובוים נלחמים כבר בבנקים ולא באינדיאנים, הם סט נהדר לסיפור עם רבדים אנושיים רבים.

בכתוביות הסיום הסרט מוקדש אורסולה ודיויד ג'ון מקנזי, הוריו של במאי הסרט דיויד מקנזי שנפטרו בשנה שעברה, וניכר כי הבמאי הסקוטי המוכשר השקיע את נשמתו בסרט. לאחר שזכה בפרסים על דרמת כלא ("מועד לפורענות") וסרט מד"ב ("חוש מושלם"), מקנזי שוב משנה כיוון וחובר לתסריטאי טיילור שרידאן ("סיקאריו"). שיתוף הפעולה הזה עובד בצורה יוצאת מן הכלל ושרידאן, מוכיח גם בסרטו השני, שהתסריטים שלו יודעים לשלב מותחן אקשן קצבי עם דרמה אנושית שבסופה לא ברור מי צודק בכל הסיפור.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"מסיבת נקניקיות" – ביקורת

"מסיבת נקניקיות".

הציפייה שיהיה מדובר בסרט חד מימדי המתאפיין אך ורק בבדיחות גסות אינה מתממשת, ובמקום – "מסיבת נקניקיות" מפתיע לטובה ומתגלה הן כסרט אנימציה מצחיק בטירוף והן כסרט פילוסופי עמוק. אם אין לכם בעיה עם בדיחות גסות (מאוד), מדובר בסרט הטוב ביותר עד כה ל-2016 ואחד מסרטי האנימציה הטובים ביותר אי פעם.

את הסרט ביימו גרג טיירנן (מגוון סרטי תומס הקטר) וקונרד ורנון (שהשתתף בבימוי "שרק 2", "מדגסקר 3" ודיבב עוד מגוון רחב של דמויות אנימציה), אך הרוח החיה מאחורי הקלעים היא של סת' רוגן, ג'ונה היל, אוון גולדברג וחבריהם. החבורה הזו, שעובדת על הפרויקט כבר קרוב ל-10 שנים, הצליחה ליצור סרט שנראה ומרגיש כמו סרט של פיקסאר, אבל משלב הומור המיועד ישירות לקהל המבוגר, ולא מסתתר רק בקריצות. לא אתפלא אם ברבות הימים "מסיבת נקנקיות" ייחשב למהפכני כמעט כמו "צעצוע של סיפור".

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »