"גבולות פרוצים" – ביקורת מפסטיבל אפוס
"גבולות פרוצים: מסע אל תוך עסקי האמנות".
פסטיבל אפוס 2018 – "גבולות פרוצים" הוא הסרט הדוקומנטרי שפתח את פסטיבל אפוס ה-9 (פסטיבל בינלאומי לסרטי תרבות ואמנות המתקיים במוזיאון תל אביב לאמנות). כמו הקומוניזם, גם הסרט הזה נשמע מאוד טוב בתיאוריה, ובפרקטיקה הוא לא ממש עובד. הסרט ממצה את עצמו יחסית מהר ואז כל מה שנותר לצופה הוא לספור את קיצו (של הסרט) לאחור.
השם של הסרט מוצלח יותר באנגלית – בתרגום ישיר "קווים מטושטשים", דו משמעות של גבולות מטושטשים (כלומר, פרוצים) ושל קווי אמנות מטושטשים. דואליות שנמצאת גם בתעשית האמנות, בה עוסק הסרט. הנקודה בה מתחיל הסרט הוא ניפוץ הרעיון הרומנטי שאמנות נעשית עבור היצירה – מדובר בעסק. במקרים חריגים, מדובר בעסק המגלגל מיליוני דולרים. הסרט מחולק לעשרה קטעים, כל אחד עוסק באספקט אחר בתעשית האמנות. הבעייתיות היא שאותה המסקנה בנוגע לתעשיה הוצגה מזוויות אחרות בקטעים השונים, כך שגם כשנוסף מידע חדש, הוא לא מוסיף הרבה לרעיון הכללי שהסרט מנסה להעביר.
