"סטארטרק 2: האויב בתוכנו" – ביקורת
"סטארטרק 2: האויב בתוכנו".
בסופו של דבר, קולנוע כמו כל אמנות הוא עדיין עניין של טעם וריח, אבל יש דברים שהם אוניברסליים וחלים על כל בני האדם. למשל שהתלת מימד ב"סטארטרק 2: האויב בתוכנו" הוא חסר כל ערך. קשה לי לציין אפילו רגע אחד בו התפעלתי מהתלת מימד. להפך, רוב הסרט בכלל לא שמים לב אליו. אולי חוסר ההשקעה בתלת מימד השפיע גם על כל הסרט, שהוא סתמי: הוא עשוי היטב, מרשים בעיצוב אך אנמי, המשחק לא מביך אבל לא הופעות בלתי נשכחות, צילום מקצועי, לא בלתי נסבל או רע אבל בסופו של דבר גם לא מעניין יותר מדי. יש לומר את האמת: הסרט הקודם לא היה יצירת מופת בלתי נשכחת, אבל לפחות היה בו מתח, עניין, מורכבות ותחכום – כל אלו נעדרים לחלוטין הפעם.
