"סוכן וחצי" – ביקורת
"סוכן וחצי" הוא סרט שנולד מתוך התופעה בהוליווד בה אולפנים מתחרים נוהגים להוציא במקביל סרטים מאד דומים: "פסגת דנטה" ו"וולקנו" ב-1997, "מדגסקר" ו"ג'ונגל סיטי ב-2006 ועוד. יש הטוענים שהסיבה לכך היא שהסרטים הללו מקורם באותו תסריט, אבל בגלל מעבר של חלק מהמעורבים בפרויקט לאולפן מתחרה הוביל לכך שהם מפתחים באופן שונה, אולי יותר נאמן לחזון שלהם. לדעתי יש לכך סיבה אחרת: בהוליווד מסתובבים תסריטים רבים, כשמקוריות היא לא הצד החזק שלהם (ואני לא מדבר רק על עיבודים לספרים/קומיקס/רימייקים/ריבוטים). אחרי שאולפן אחד קנה זכות לתסריט וזרק למגירה. הוא שולף אותו לא כשהוא מאמין בו, אלא כשאולפן מתחרה התקדם עם הפקה של משהו דומה.
תהינה הסיבות אשר תהינה, השנה זכינו לחזות בתופעה הזו שוב: לפני מספר חודשים יצא "גרימסבי" על שני אחים אנגלים שלא נפגשו עשרות שנים כשאחד הפך להיות סוכן חשאי והשני מובטל אך כשהראשון צריך עזרה להוכיח את חפותו – השני מוצא כישורים שהוא לא ידע שקיימים בו. ועכשיו כאמור עולה בישראל "סוכן וחצי". ההבדלים על פני השטח מינוריים: במקום שני אחים בריטים, אלו שני חברים מהתיכון שלא נפגשו עשרים שנה. בשני הסרטים אפילו נעשתה בחירה בשחקן שלא ידוע ביכולות הקומיות שלו לתפקיד הסוכן (מארק סטרונג ודווין ג'ונסון בהתאמה). בעוד שברמה העלילתית הם מאד דומים, מבחינה סגנונית הם די שונים: "סוכן וחצי" פחות בוטה (וכתוצאה מכך גם פחות מצחיק) והרבה יותר הגיוני ומציאותי מבחינת אקשן והתפתחות עלילתית (יחסית) אם כי גם הוא לוקה באפיון הדמויות (ברם אצלו זה דווקא בזו של הסוכן).