ביקורת #2: גוף השקרים / Body of Lies
למרות שלא כל כך הבנו את משמעות השם או הקשרו לסרט, גילינו שהסרט "גוף השקרים" הוא כמעט מעולה – רק חבל שראסל קרואו הגיע והרס את הכל. מדובר במותחן-אקשן קצבי ומהנה אשר מנציח את הסטיגמה לגבי ישראלים בתעשית הקולנוע, וחורץ כי ישראלים יכולים לשחק רק אחד משלושה תפקידים: גופות (נועה תישבי, "זירת הפשע"), מחבלים (אקי אבני ב-"24") או גופות של מחבלים (מה שקרה לאקי אבני בהמשך הפרק… אופס, ספוילר). חוץ מהופעתו של אלון אבוטבול בסוג התפקיד השני, איתו הוא מביא הרבה כבוד לבית, "גוף השקרים" מספק הנאה רצופה של אקשן ומתח קצבי – ואפילו קצת משכנע. ולפי כמות הפיצוצים וההרג אשר מוצגת בסרט, נותר לנו רק להעריך כי הסרט יהיה הצלחה רצינית בקופות, או לפחות רצינית יותר מ"ממלכת גן-העדן".
הבמאי רידלי סקוט הצליח ב"גוף השקרים" היכן שסטיבן גגן נכשל באופן נוראי ב"סוריאנה", שכן עלילות שני הסרטים מזכירות מאד האחת את השניה וקשה שלא לערוך את ההשוואה. לזכותו של סקוט יאמר, שהוא פשוט עשה את מה שהוא טוב בו, קרי, אקשן בסגנון נפלאם, דם ותמרות עשן – אכן תענוג! מלבד זאת, לרעתו יצוין הליהוק ההזוי של ראסל קרואו, עליו עוד נשוב לדון.
סרטו הבא של קווינטין טרנטינו, "
עשרים שנה אחרי שהסרט היפני, "אקירה" (המבוסס על סדרת הקומיקס-אנימה באותו השם מתחילת שנות ה-80'), עשה הרבה רעש והכיר לעולם המערבי את תרבות האנימה, אולפני האחים וורנר נאבקו חזק והצליחו להשיג זיכיון ליצור סרט הוליוודי על בסיסו.