"ישנוני". וודי אלן, דיאן קיטון
"ישנוני" היא קומדיית מדע בדיוני בת 89 דקות. וודי אלן, שמקבל קרדיט גם כנגן על המוזיקה, כתב את התסריט עם מרשל בריקמן. הכתוביות לבנות על רקע מסך שחור ומוזיקת ג'ז.
מיילס מונרו (אלן), נגן קלרנית תושב ניו יורק שניהל חנות למזון בריאות, הורדם (עם משקפיים, כמובן) לניתוח בעקבות כיב קיבה ומתעורר אחרי 200 שנה ב-2173. יש מחשב עם אור ירוק (ולא אדום) עם קולו של דאגלס ריין, הוא האל-9000 מ"2001: אודיסאה בחלל".
"אבא אווזה".
עם אנימציה יפה ותסריט שבלוני, "אבא אווזה" לא מצליח להתרומם ולהיות יותר מבידור בינוני. אבל צריך לזכור שקהל היעד שלו הוא באופן מובהק ילדים צעירים, והילדים שלי נהנו ממנו מאוד.
זהו סרטו הראשון כבמאי וכותב של כריס ג'נקינס, שעובד בתחום סרטי האנימציה כבר משנות ה-80, אבל בתפקידיו אלה הוא לא מביא לא ייחוד ולא בשורה לתחום. זהו סרט אנימציה קטן שהופק בשיתוף פעולה על ידי גורמים מארה"ב וסין. בארה"ב הוא בסופו של דבר לא יצא בקולנוע והגיע שם ישירות לנטפליקס.
"שחור על לבן". ג'ון דיויד וושינגטון, אדם דרייבר.
לפני כמה שנים כשספייק לי הריץ פרויקט מימון המונים לסרטו "The Sweet Blood of Jesus", סטודנטית שלי לשעבר, שידעה שאני מעריץ שלו, שאלה אם אני משתתף. עניתי לה שראיתי את "רד הוק סאמר" ולכן אני פטור. אי אפשר להתעלם שב-12 השנים האחרונות, מאז "האיש שבפנים", הסרטים של ספייק לי כמעט ובלתי ניתנים לצפיה. ברם, אחרי שהסדרה "לא יכולה בלי זה" (עיבוד לסרט הביכורים שלו משנת 1986) יצאה בשנה שעברה כסדרה בנטפליקס, נראה היה שהוא במסלול הנכון. עתה עם "שחור על לבן" ניתן לומר שהוא חוזר לעצמו עם סרט מעניין ומוצלח. למרות הרצינות של הנושא והרלוונטיות שלו לימינו לי משלב בו הומור ונמנע מלהפוך את זה לסרט דוגמתי. יש חריקות פה ושם אבל בניגוד לסרטים האחרונים שלו זה בהחלט סרט ראוי.
"הפנתר השחור". צ'דוויק בוסמן.
האקדמיה האמריקאית לאמנויות הקולנוע הכריזה על שינוים מעניינים בפרסי האוסקר שיכנסו לתוקף כבר בטקס ההענקה הקרוב של 2019: פרס חדש לסרט הפופולרי הטוב ביותר, קיצור טקס הענקת הפרסים לשלוש שעות (כך שהענקת חלק מהפרסים לא תשודר בשידור חי בטלויזיה) והעברת הענקת הפרסים לתחילת פברואר במקום סוף פברואר (החל מטקס שנת 2020). השינוים ינסו להתמודד עם הירידה המתמדת באחוזי הרייטינג של טקס האוסקר, שהגיע אשתקד לשיא שלילי של 26.4 מיליון צופים בשידור הטלויזיוני (אמנם ללא ספירת הצפיות באינטרנט, זו היתה הפעם הראשונה אי פעם שפחות מ-30 מיליון צופים צפו בו בשידור הטלויזיוני).
פרס הסרט הפופולרי הטוב ביותר תכניס ככל הנראה סרטים כגון "הפנתר השחור" (עבור הצופים מהמגזר השחור בארה"ב) ו"הנוקמים: מלחמת האינסוף" (עבור הצופים הצעירים) לטקס פרסי האוסקר, והוא כנראה הנשק החזק ביותר של האקדמיה במטרה להגדיל את אחוזי הצופים במשדר הטלויזיוני. עד כה התמקדה האקדמיה במנחים פופולרים לטקס (ויזכר הסלפי מושך הרייטינג של אלן דג'נרס). האקדמיה בישרה כי הקריטריונים להתמודדות בקטגוריה יוכרזו בהמשך. אך מה טוב אם יותר צופים ניסו לצפות בטקס, אך השתעממו ונטשו אותו באמצע? לצורך כך, האקדמיה תעביר את הענקת חלק מהפרסים (ככל הנראה מהקטגוריות הטכניות) לזמן הפרסומות שמשודרות במהלך שידור הטקס בטלויזיה, ולקראת סוף הטקס ישודר תקציר של הזכיות הללו.
לוגואים רשת 13 וערוץ עשר. באדיבות הערוצים
הממונה על ההגבלים העסקיים, עו"ד מיכל הלפרין, אישרה היום (ד') את בקשת המיזוג של רשת וערוץ 10, בכפוף למכירת החזקותיה של רשת בחברת החדשות (שבה היא מחזיקה במשותף עם שידורי קשת). הממונה התבססה באישורה על בדיקה שוידאה כי אין לערוץ 10 סיכוי לשרוד מבלי המיזוג, וכן שנעשו כל המאמצים למציאת רוכש של מניותיו שהיו מאריכות את חייו. מצב של סגירת ערוץ 10 היה משפיע על השוק בשתי דרכים עיקריות שעמדו לנגד עיניה של הממונה: האחת היא פיטורים נרחבים יותר של כלל עובדי ערוץ 10 (למול פיטורים מצומצמים יותר בשל המיזוג ותפקידים כפולים שאין בהם צורך) והשניה היא מותה של חברת החדשות של ערוץ 10, מה שהיה מותיר את חברת חדשות 2 כיצרנית החדשות היחידה בשוק הטלויזיה המסחרית (וגם ככה היא החזקה בטלויזיה מול החדשות של התאגיד, למשל).
"תל אביב על האש". קייס נאשף. צילום: פטרישה איבנז
הוכרזו הסרטים הישראלים שיתחרו בפסטיבל הסרטים הבינלאומי חיפה 2018 (ה-34 במספר), ובינהם ניתן למצוא את שני הישראלים שיוקרנו אוטוטו בפסטיבל ונציה: "עירום" של ירון שני ("עג'מי") ו"תל אביב על האש" של סאמח זועבי ("איש ללא סלולרי"). מחוץ לתחרות תתקיימנה מחוות לשני אנשי תעשיה שנפטרו: מחווה לעורכת הסרטים ערה לפיד שנפטרה לפני כחודשיים, עם הקרנת הסרטים "גן ילדים", "עד סוף הלילה", "מקודשת", "מחסומים", ו"הגננת"; ומחווה למפיק צבי שפילמן שנפטר לפני חמש שנים, עם הקרנת עותק דיגיטלי משוחזר של "אחד משלנו" (1989).
פסטיבל חיפה יתקיים השנה בין ה-22 בספטמבר ועד ה-1 באוקטובר.
רשימת הסרטים הישראלים בפסטיבל חיפה 2018:
עלילתי
"בוקר טוב ילד", שרון בר זיו
"בלי דם", יוסף אל-דרור
"טרילוגיה על אהבה: עירום", ירון שני
"עכו חלומות", דניאל וקסמן
"עץ תאנה", אלמורק דוידיאן
"פרא אציל", מרקו כרמל
"תל אביב על האש", סאמח זועבי
"כל מה שרצית לדעת על מין (ולא העזת לשאול)". וודי אלן
"כל מה שרצית לדעת על מין (ולא העזת לשאול)" היא קומדיה, וסרטו היחיד של וודי אלן שמבוסס על ספר, במקרה הזה ספר העיון מ-1969 שהיה רב מכר בינלאומי ותורגם גם לעברית. מכיוון שזה ספר הסברים ואין בו עלילה השתמש אלן רק בשם הספר ובשבע שאלות מתוכו שהן הבסיס לשבעת הקטעים שמרכיבים את 88 דקות הסרט.
אחרי שם הסרט (באותיות שחורות גדולות על רקע לבן) מובאת כל שאלה בתורה באותיות בכתב לבן על רקע שחור בגופן הקבוע שלו בעתיד. שיר הפתיחה הוא Let’s Misbehave של קול פורטר.
אלן משחק בארבעה חלקים (בראשון, בשלישי, בשישי ובשביעי) מתוך השבעה, כל אחד בסגנון אחר:
(1) האם אפרודיזאקים באמת עובדים?
כמו מערכון, כולל זה שלא מנסים להסתיר שמדובר בתפאורות. ליצן החצר (אלן; כלומר: סטנדאפיסט) מקבל שיקוי שיגרום למלכה (לין רדגרייב) להימשך אליו.
אלן מדבר ישירות למצלמה וזורק קצת פרודיה על ויליאם שייקספיר.
"המרגל שזרק אותי". קייט מקינון, מילה קוניס.
שלוש הבכורות השבוע בצפון אמריקה לא היוו מכשול לסרט הפעולה "משימה בלתי אפשרית 6: התרסקות", שירד ב-42.8 אחוזים בלבד בהכנסותיו מהשבוע שעבר, ונשאר בצמרת טבלת שוברי הקופות. שלוש הבכורות איכזבו אפילו את הציפיות של האולפנים שלהן.
נפתח בצמרת הטבלה כמובן, שם "משימה בלתי אפשרית 6: התרסקות" הוסיף 35 מיליון דולרים בקרב 4,395 בתי קולנוע, על פי ההערכות. בסך הכל בשבועיים גרף הסרט 124.5 מיליון דולרים. מחוץ לצפון אמריקה, הכניס הסרט תוספת של 76 מיליון דולרים (עדין בלי סין), וסך כל הכנסותיו עד כה מחוץ לצפון אמריקה עומדות על כ-205 מיליון דולרים, ובאופן כללי מסביב לעולם על 329.5 מ"ד.
"בננות". וודי אלן, לואיז לסר
"בננות" היא קומדיה שאלן כתב יחד עם מיקי רוז, שעמו כתב גם את סרטו הקודם, "קח את הכסף וברח", וכמוהו מתחיל ללא כתוביות פתיחה.
יש ב"בננות" טייקים ארוכים, בוודאי יחסית לסרטים ולקומדיות של ימינו. חצי השעה הראשונה (מתוך 82 דקות) מוצלחת למדי; חצי השעה הבאה, שמתרחשת במדינה סן מרקוס בדרום אמריקה (ומכאן שם הסרט, מהביטוי "רפובליקת בננות"), פחות טובה ושטותית יותר. החלק האחרון מתרחש בבית משפט וקומדיות בבית משפט לא עובדות… על אף שהפרודיה יכולה לעבוד כלשונה גם כיום. בבית המשפט יש תיק בשם "אפסטין נגד אפסטין", כשם צמד הכותבים של "קזבלנקה".
"כוח הטיטאנים! חיים בסרט".
על אף השם העברי הכל כך גרוע שלו, הסרט המצויר "כוח הטיטאנים! חיים בסרט" הינו קומדיה נהדרת לילדים ולמבוגרים שאוהבים גיבורי על.
הסרט מבוסס על דמויות הטיטאנים הצעירים כפי שהן מופיעות בסדרת הטלוויזיה GO Teen Titans. דמויות הסדרה הן גרסאות קומיות לטיטאנים הצעירים מסדרת הקומיקס.
"האישה". ג'ונתן פרייס, גלן קלוז.
"האישה" הוא סרט דרמה על דינמיקה זוגית בוגרת שמתפתח באיטיות וחושף את עומק הדמויות שכבה אחר שכבה ובכך מקרב אותן לצופה ממקום אנושי ומזדהה, לעומת שטחי ונוסחתי. הוא מדוד ובזה סוד הקסם שלו. אמנם ישנן מעט סצינות שמצליחות ממש לרגש, זה לא מפריע לצפייה בחתיכת החיים המוצגת על המסך. כפי שניתן להבין משמו, הסרט שם דגש על דמותה של האישה ומקומה בתוך מארג החיים של הזוג.
על אף היותו גבר, הבמאי השוודי ביורן רונגה נותן נקודת מבט נשית מורכבת. הייצוג הגברי נוכח ובולט, אבל בדיוק זה מה שמעניק את הייחוד בדרך בה מוצג הסיפור. מן הסתם, נקודת המבט הנשית נובעת מן התסריט שנכתב על ידי התסריטאית ג'יין אנדרסון שמבוסס על ספר של הסופרת מג ווליצר. התסריט עשיר ברגעים אותנטיים מאוד, כמו שיחות לילה במיטה, מעבר חד מריב קשוח לשמחה וקרבה בין הזוג, התנהלות שונה של זוג מול ילדיו. למרות הקצב האיטי יחסית של הסרט, הוא מצליח להישאר מעניין לכל אורכו.
"הצלילה".
הוכרזו הזוכים בפרסי פסטיבל הקולנוע ירושלים 2018 (ה-35 במספר), ובראשם פרס חג'ג' לסרט הישראלי העלילתי הטוב ביותר התחלק בין שני סרטים: "הצלילה" של יונה רוזנקיאר ו"פרה אדומה" של ציביה ברקאי-יעקב. שני הסרטים גם חלקו את פרס ענת פרחי לסרט ביכורים. חבר השופטים שכלל את הבמאי הרומני קלין פטר נצר, הבמאית הישראלית ענת יוטה צוריה, הבמאית הפולניה מלגורז'טה שומובסקה והצלמת הצרפתיה קרולין שמפטיה, נימקו את בחירתם: "על איכויות העומק ואופני הביטוי הקולנועיים המייחדים אותם, כל אחד בדרכו העצמאית."
את פרס ון ליר לסרט התעודה הטוב ביותר קטף "יונתן אגסי הציל אתחיי" של תומר הימן, ו"גאולה" של יוסי מדמוני ויהונתן בועז יעקב ו"ילדי פרא" של טל פסס קטפו את פרסי חביבי הקהל לעלילתי ולתעודה, בהתאמה.
רשימת הזוכים בפרסי פסטיבל ירושלים 2018:
התחרות הישראלית
סרט עלילתי
"הצלילה", יונה רוזנקיאר
"פרה אדומה", ציביה ברקאי-יעקב
סרט ביכורים
"הצלילה", יונה רוזנקיאר
"פרה אדומה", ציביה ברקאי-יעקב
תסריט
"יומני אוסלו", מור לושי ודניאל סיון