מגזין סרטים (עמוד 172)

"ג'ולייט, הגרסה העירומה" – ביקורת #3

"ג'ולייט, הגרסה העירומה". איתן הוק, רוז בירן.

"ג'ולייט, הגרסה העירומה" הוא לא סרט פורנו, אלא דרמה על תוצאות של בחירות בחיים ועל הקשיים בניתובם למקום הרצוי תוך נאמנות לסביבה ולחיים הנוכחיים. הוא מצליח להצחיק וגם מעט לרגש ובעיקר שומר על קצב נכון ועניין, בשילוב של רגעים אנושיים שקל להזדהות איתם. לא מדובר בדרמה כבדה, למרות הנושאים הכבדים שהוא נוגע בהם.

עם ניסיון נרחב בבימוי סדרות טלוויזיה מצליח הבמאי ג'סי פרץ להציג את האישיויות העגולות שעיבדה אחותו התסריטאית יבגניה פרץ ביחד עם הזוג ג'ים טיילור ותמרה ג'נקינס מספרו של ניק הורנבי. הוא משכיל להדגיש דווקא את הדמויות (כמו שחשוב בסדרות), לעומת ההתרחשויות הלא מעטות בסרט, ובכך גורם לצופים להיות מושקעים יותר בגורלן. הסרט מתקדם ברוגע, ועל אף האירועים הלא שגרתיים שבו, הוא שומר על מציאותיות רבה וגם ההומור בו שאוב מהחיים עצמם ולא מטורף.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

סרטי הקולנוע של וודי אלן: 6- "הרומן שלי עם אנני" (1977) המושלם

"הרומן שלי עם אנני". וודי אלן, דיאן קיטון

גם בצפייה המי-יודע-כמה "הרומן שלי עם אנני" (Annie Hall במקור) הוא פשוט מושלם. ועכשיו בהרחבה:

כתוביות הפתיחה בלי שמות השחקנים ובדממה. זהו הסרט הראשון של וודי אלן שמתרכז במנהטן ורובו מתרחש בניו יורק. את התסריט כתב עם מרשל בריקמן. אורכו 93 דקות, הסרט הראשון של אלן מעל שעה וחצי.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"ג'ולייט, הגרסה העירומה" – ביקורת #2

"ג'ולייט, הגרסה העירומה". רוז בירן, איתן הוק.

"ג'ולייט, הגרסה העירומה", הוא סרט נפלא שמצליח להיות רומנטי ואופטימי בלי לוותר על הלכלוך שהחיים מוסיפים להכל.

זהו סרט נוסף שנעשה על פי ספר של ניק הורנבי, שלעיתים נדמה לי שהסרטים שנעשים על פי ספריו טובים מספריו – שתי דוגמאות מצוינות מהעבר הן "נאמנות גבוהה" ו"רווק פלוס ילד".

הסרט מספר על דאנקן (כריס אודאוד הנפלא), מעריץ מושבע של טאקר קרואו, זמר שהוציא תקליט מושלם לפני 25 שנים ומאז נעלם. דאנקן מתפעל בלוג ויש לו קהילה של מעריצי טאקר קרואו איתה הוא דן בכל פרט בקריירה ובחיים שלו ובכל תאוריה אפשרית על הימצאו.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"אימה במצולות" – ביקורת

"אימה במצולות".

"אימה במצולות" הוא שם מטעה, כי יש סיכוי שמי ששומע אותו יחשוב שקיימת בסרט איזושהי אימה או מתח. לכן ראוי היה אולי לתרגם את שמו ל"שעמום במצולות" או "חוסר השראה במצולות", כי בכל מקרה אין שום קשר בין השם העברי לשם המקורי.

לא משנה כמה ננסה להתעלם מכך, כאשר סרט מספר על אנשים בסירה בים כשמסביבם חג כריש, "מלתעות", סרטו המופלא של סטיבן שפילברג מ-1975, עולה באופן מיידי כמקור להשוואה. זה אולי לא הוגן, אבל כאלה הם החיים. בהשוואה הזו, ובהנחה שאתם מסכימים איתי ש"מלתעות" הוא סרט מעולה, "אימה במצולות" יקבל ציון של כוכבים במינוס, כלומר, יהיה חייב לי על השעתיים שבזבזתי מחיי. מדובר בסרט כל כך מגוחך שבאמת קשה להבין מה רצו להשיג היוצרים (לזכותם של במאי הסרט ג'ון טורטלטאוב וכוכב הסרט ג'ייסון סטיית'האם יאמר שהם טוענים כי האולפן חתך קטעים שלמים כדי להגיע לדירוג צפייה של 'מוגבל לגיל 13').

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"ג'ולייט, הגרסה העירומה" – ביקורת #1

"ג'ולייט, הגרסה העירומה". אית'ן הוק, רוז ברן

על אף ששמו עשוי לרמוז אחרת, "ג'ולייט, הגרסה העירומה" הוא סרט קומדיה מוצלח מאוד. הוא מצחיק, אנושי, מקורי, בוגר ועשוי טוב. אני מקווה שיזכה לתשומת הלב הראויה כי עם הפגמים שיש בו הוא אחד הסרטים המהנים שראיתי השנה עם כמה רגעי שיא מרגשים. הוא מומלץ גם לאלו שאהבו את "התחלה חדשה" (2013) שבו מארק רופאלו גילם מפיק מוזיקלי.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

הסרטים הישראלים "סיפור אחר", "הצלילה", "גאולה", "אישה עובדת" והאמריקאי של גיא נתיב לפסטיבל טורונטו 2018

"סיפור אחר". מיה דגן, ג'וי ריגר.

הסרטים הישראלים "סיפור אחר" של אבי נשר, "הצלילה" של יונה רוזנקיאר, "גאולה" של יוסי מדמוני ובועז יהונתן יעקב ו"אישה עובדת" של מיכל אביעד, כמו גם הסרט האמריקאי "סקין" (ש.ל.ר, Skin) שביים הישראלי גיא נתיב ("מבול"), יוקרנו בפסטיבל טורונטו 2018 (ה-43 במספר) בקנדה.

פסטיבל טורונטו יערך השנה בין ה-6 ועד ה-16 בספטמבר. תהיה זו הקרנת הבכורה העולמית של "סיפור אחר" ושל "סקין", הקרנת הבכורה הצפון-אמריקאית של "הצלילה" (זוכה פסטיבל ירושלים) ושל "גאולה" (שגם קטף כמה פרסים בפסטיבל ירושלים), והקרנה עולמית (לא ישראלית) ראשונה של "אישה עובדת".

הסרטים הישראלים "מראות שבורות" ו"המועדון לספרות יפה של הגברת ינקלובה" יוקרנו בפסטיבל מונטריאול 2018

"מראות שבורות". יפתח קליין, שירה האס. צילום: יח"צ

הסרטים הישראלים "מראות שבורות" של אמרי מטלון ואביעד גבעון ו"המועדון לספרות יפה של הגברת ינקלובה" של גלעד אמיליו שנקר יוקרנו בפסטיבל מונטריאול 2018 (ה-42 במספר) שבקנדה.

"מראות שבורות" מספר על צעירה (שירה האס) שרגילה לקבל עונשים חינוכיים מאביה (יפתח קליין), הקצין הצבאי. אלא שבגין המעשה האחרון שלה היא לא מקבלת ממנו עונש, ויוצאת לנסות להעניש את עצמה. "המועדון לספרות יפה של הגברת ינקלובה" הוא מועדון ספרותי סודי לנשים בלבד, שחרט על דגלו את שנאת הגברים ושהמוטו המרכזי שלו הוא שאין אהבת אמת בעולם. עד שמגיע הגבר (גם כאן יפתח קליין) שעשוי לשנות את המצב.

פסטיבל מונטריאול יערך השנה בין ה-23 באוגוסט ועד ה-3 בספטמבר.

סרטי הקולנוע של וודי אלן: 5- "אהבה ומלחמה" (1975)

"אהבה ומלחמה". וודי אלן

"אהבה ומלחמה" היא קומדיה בת 85 דקות מאת וודי אלן עם הומור שטותי ונפלא שנקראת במקור Love and Death, "אהבה ומוות".
הסרט מתרחש במאה ה-19 ברוסיה, לכן במוזיקה אלן השתמש ביצירות של המלחין הרוסי פרוקייב (פטר והזאב). גם ב"קומדיה סקסית של ליל קיץ" (1982) ישתמש במוזיקה של מלחין קלאסי (מנדלסון) לפס-קול.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

קופות: "אימה במצולות" מכניס כפול מהציפיות; "שחור על לבן" השלישי של ספייק לי

"אימה במצולות".

סוף שבוע מאומץ במיוחד במחלקת השיווק של אולפני האחים וורנר הניב את פירותיו, והכניס את קומדית האימה "אימה במצולות" לצמרת טבלת שוברי הקופות בצפון אמריקה, עם בכורה בגובה 44.5 מיליון דולרים בקרב 4,118 בתי קולנוע, על פי הערכות. זוהי כמות בתי הקולנוע השניה בגובהה להפצה בחודש אוגוסט מכל הזמנים, אחרי "יחידת ההתאבדות" (4,255 בתי קולנוע), והציפיה היתה שבחודש אוגוסט המעייף, הסרט יכניס באיזור ה-20 או 25 מיליון דולרים. עם זאת, כאמור, מחלקת השיווק של וורנר עבדה שעות נוספות והדבר נתן את אותותיו: הם פרסמו את הסרט באופן נמרץ ברשתות החברתיות, ודחפו אותו לקהלים שונים, תוך התמקדות באספקטים הקומים של הסרט. התוצאה היא הכנסה כפולה מהצפי, וגם הכנסה בסופ"ש אחד שהיא בערך מה שסרטים מז'אנר הכרישים מכניסים בכל תקופת הריצה שלהם בבתי הקולנוע: "47 מטר" (11.2 מ"ד בבכורה ו-44.3 מ"ד בכל הריצה) ו"מים לא שקטים" (16.8 מ"ד בבכורה ו-55.1 מ"ד בכל הריצה).

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"אי הכלבים" – ביקורת

"אי הכלבים".

"אי הכלבים" הוא סרט אנימצית הרפתאות קומי שמכוון לקהל בוגר ומתרכז בכלבים שהורחקו לאי מבודד ביפן העתידית. אנימצית הסטופ-מושן (Stop Motion) מהפנטת ביופיה ויצירתית, אך העלילה צפויה, נמרחת ואפילו מעט משעממת בחציו השני של הסרט (הייתי צריך לעורר את המלווה שלי משינה). הנושאים הכבדים שהסרט נוגע בהם, בליווי הגרפיות המעט אלימה, לא יתאימו לקהל צעיר מאוד.

זהו סרט האנימציה השני של הבמאי ווס אנדרסון וגם הקודם, "מר שועל המהולל", נעשה באנימצית סטופ-מושן, כך שהוא לקח את הניסיון שצבר צעד אחד קדימה. כמו בשאר סרטיו – גם סרט זה מסוגנן באופן מובהק והאסתטיות שלו ברמה גבוהה מאוד. שלא כמו "מר שועל", הפעם הוא לא מבוסס על ספר ילדים, מה שאיפשר לאנדרסון לחזור לתמות שהוא רגיל לעסוק בהן – חבורות משונות של אנשים עם אג'נדות מאוד ספציפיות. כמו בשאר הסרטים שלו, גם כאן הדיאלוגים שנונים, אך חסרי רגש. וכמו בסרטיו האחרונים, ישנה האדרה רבה של טוהר הילדים מול שחיתות המבוגרים.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

סרטי הקולנוע של וודי אלן: 4- "ישנוני" (1973)

"ישנוני". וודי אלן, דיאן קיטון

"ישנוני" היא קומדיית מדע בדיוני בת 89 דקות. וודי אלן, שמקבל קרדיט גם כנגן על המוזיקה, כתב את התסריט עם מרשל בריקמן. הכתוביות לבנות על רקע מסך שחור ומוזיקת ג'ז.

מיילס מונרו (אלן), נגן קלרנית תושב ניו יורק שניהל חנות למזון בריאות, הורדם (עם משקפיים, כמובן) לניתוח בעקבות כיב קיבה ומתעורר אחרי 200 שנה ב-2173. יש מחשב עם אור ירוק (ולא אדום) עם קולו של דאגלס ריין, הוא האל-9000 מ"2001: אודיסאה בחלל".

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"אבא אווזה" – ביקורת

"אבא אווזה".

עם אנימציה יפה ותסריט שבלוני, "אבא אווזה" לא מצליח להתרומם ולהיות יותר מבידור בינוני. אבל צריך לזכור שקהל היעד שלו הוא באופן מובהק ילדים צעירים, והילדים שלי נהנו ממנו מאוד.

זהו סרטו הראשון כבמאי וכותב של כריס ג'נקינס, שעובד בתחום סרטי האנימציה כבר משנות ה-80, אבל בתפקידיו אלה הוא לא מביא לא ייחוד ולא בשורה לתחום. זהו סרט אנימציה קטן שהופק בשיתוף פעולה על ידי גורמים מארה"ב וסין. בארה"ב הוא בסופו של דבר לא יצא בקולנוע והגיע שם ישירות לנטפליקס.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »