סרטי הקולנוע של וודי אלן: 6- "הרומן שלי עם אנני" (1977) המושלם

מאת
18 באוגוסט 2018 בשעה 11:00
"הרומן שלי עם אנני". וודי אלן, דיאן קיטון.

"הרומן שלי עם אנני". וודי אלן, דיאן קיטון

גם בצפייה המי-יודע-כמה "הרומן שלי עם אנני" (Annie Hall במקור) הוא פשוט מושלם. ועכשיו בהרחבה:

כתוביות הפתיחה בלי שמות השחקנים ובדממה. זהו הסרט הראשון של וודי אלן שמתרכז במנהטן ורובו מתרחש בניו יורק. את התסריט כתב עם מרשל בריקמן. אורכו 93 דקות, הסרט הראשון של אלן מעל שעה וחצי.

הסרט נפתח באלן פונה למצלמה (באולפן), מאחוריו קיר חלק. בהמשך שומעים אותו בקריינות, ובמהלך הסרט שומעים גם מחשבות שלו. יש פה שפע של רעיונות שלא מרגישים גימיקיים; הוא פונה למצלמה באמצע קטע כמו לקהל בהצגה, נוכח באירוע מעברו ויש שימוש (לראשונה אצל אלן) במסך מפוצל. הסרט משובץ בכל כך הרבה משפטים מוצלחים ובלתי נשכחים, כל כך הרבה דברים מקוריים, מיוחדים, שנונים, פשוטים במהותם וכל כך רגישים, ועדיין מצחיקים. אפשר להוציא קטעים מבלי להרגיש בחיסרונם אך בכל אחד ואחד יש משפטים מצחיקים או משהו שקורה, נחשף היבט נוסף של דמות, והכול מתחבר יחד בצורה מעולה.

"הרומן שלי עם אנני". דיאן קיטון, וודי אלן.

"הרומן שלי עם אנני". דיאן קיטון, וודי אלן

סיפור אהבתם של אלווי סינגר (אלן) ואנני הול (דיאן קיטון) מסופר בסדר לא כרונולוגי ויודעים מראש שהם נפרדים. הם מכירים במשחק זוגות בטניס, דרך חברים משותפים. (לרשימה מלאה על טניס בסרטי וודי אלן ראו את הסקירה על "נקודת מפגש".) אלווי הוא סטנדאפיסט שעוסק בכתיבה, שלומיאל (הומור פיזי במידה), 15 שנה בפסיכואנליזה, ומציין שעבר לאחרונה את גיל 40. הוריו נהגו לריב על דברים טיפשיים (יחזור על עצמו גם ב"ימי הרדיו") ומציין שיש לו בעיה להתרחץ בחברת גברים נוספים (סרט שני ברציפות).

אנני, חובבת כובעים, בעלת סגנון לבוש ייחודי בעיצוב ראלף לורן, היא צלמת חובבת, מופיעה בפרסומות (כמו קיטון בתחילת הקריירה שלה), שרה במועדון את It Had to Be You ואת Seems Like Old Times, ונוהגת במכונית חיפושית לבנה עם גג נפתח (ראינו כזאת גם ב"בננות" וב"ישנוני").

קיטון שונה לגמרי מהדמות הבטוחה והחזקה של "ישנוני" ו"אהבה ומלחמה". כמו ב"שחק אותה סם" (ואחרי זה ב"תעלומת רצח במנהטן") היא צוחקת מחלק מהדברים של אלווי. בדרך כלל בקומדיות דמויות זורקות משפטים מצחיקים והדמויות האחרות עונות או לא מגיבות, אבל לא צוחקות. זה נותן תחושה של ספונטניות ואמינות להופעתה של קיטון.

אלווי יכול היה לומר שהוא גרוש פעמיים ולהסתפק בזה אבל ישנם פלאשבקים נהדרים: לאשתו הראשונה אליסון (קרול קיין) ושני קטעים עם אשתו השנייה (ג'נט מרגולין, אשתו השנייה של אלן במציאות, ששיחקה גם בסרטו הראשון, "קח את הכסף וברח").
בין הקטעים המעולים: הקטע על המרפסת שבו מחשבותיהם מופיעות בכתוביות, קטע מצויר, שני הקטעים עם הלובסטרים, עם הקוקאין, ואחד הקטעים האהוביים עליי ביותר מסרט של אלן: כשהיא נוסעת במהירות ובחוסר זהירות בחיפושית הפתוחה.
במהלך הקטע הראשון עם הלובסטרים רואים את אנני צוחקת ומצלמת את אלווי. אחרי זה בדירה שלה רואים את התצלומים מאותו אירוע תלויים על הקיר מבלי שמישהו יתייחס אליהם, הם פשוט שם ברקע וזה לא משהו שתראו בהרבה סרטים.

"הרומן שלי עם אנני". וודי אלן, דיאן קיטון.

"הרומן שלי עם אנני". וודי אלן, דיאן קיטון.

אלווי מאשים את אנני בניהול רומן עם פרופסור שלה, הוא יורד על קליפורניה ורואים כמה נהג גרוע הוא. הוא מצטט את גראוצ'ו מרקס, שהוא מעריץ והשפיע עליו רבות ויוזכר בסרטים רבים בעתיד, ועוד מוזכרים: פרויד, וגנר, יהדותו ויום כיפור, "פנים מול פנים" (1976) של ברגמן, "הצער והחמלה" (1969) על הכיבוש הגרמני בצרפת, פרדריקו פליני, סמואל בקט, ג'יימס ג'ויס, הנרי ג'יימס, הניו יורק ניקס, סילביה פלאת, בלזאק, הניו יורקר, המונח קפקאִי, ג'ק ואנג'ליקה (ניקולסון ויוסטון), אורי גלר, מאסטרס וג'ונסון, "האשליה הגדולה" (1937), "התפסן בשדה השיפון", היטלר, הספר "מוות בוונציה" ומדיאה.

אלווי מחליף נורה במנורה עם אהיל בשביל האווירה ומשתמש ביחסים בינו לבין אנני במחזה הראשון שהוא כותב. אנני שרה את It Had to be You, שהארי קוניק ג'וניור שר ב"כשהארי פגש את סאלי" (1989), הקומדיה הרומנטית שהושפעה רבות מהסרט הזה (וגם מ"מנהטן" של אלן): העיסוק של אלווי והארי במוות, אנני וסאלי מזעיקות אותו אליה הביתה בשעת לילה מאוחרת, שימוש במסך מפוצל, לקט קטעים ביניהם לקראת הסוף, מה שסאלי לובשת בסנטרל פארק ואפילו כתוביות הפתיחה הלבנות על רקע שחור.

"הרומן שלי עם אנני". דיאן קיטון, וודי אלן.

"הרומן שלי עם אנני". דיאן קיטון, וודי אלן.

טוני רוברטס, ששיחק בהצגה ובסרט "שחק אותה סם", מגלם את רוב, שחקן, וימשיך לשחק בסרטים נוספים של אלן. הוא מכנה את אלווי "מקס". עוד שחקנים: שלי דובאל ("שלוש נשים", "הניצוץ"); פול סיימון; קולין דיוהרסט כאמה של אנני; כריסטופר ווקן כווייד, אחיה של אנני; ג'ון גלובר; ג'ואן ניומן כאמא של אלווי (תפקיד שתחזור עליו ב"אבק כוכבים"); שלי האק (היפהפייה ברחוב שמעידה על עצמה שהיא שטחית); ג'ף גולדבלום עם שורה אחת נהדרת; בוורלי די אנג'לו (בתכנית הטלוויזיה של רוב); וסיגוורני ויבר (האישה הגבוהה שרואים מרחוק בסוף; שנתיים לפני "הנוסע השמיני"). כמו כן, ישנה הופעה ראשונה של ג'ון דומניאן בסרט. אשתו ג'ין היא מפיקה של אלן ובין 77' ל-17' הוא הופיע כניצב ב"מנהטן", "אבק כוכבים", "זליג", "דני רוז האיש מברודווי", "חנה ואחיותיה", "בעלים ונשים", "תעלומת רצח במנהטן", "קליעים מעל ברודווי", "לפרק את הארי", "סלבריטי", "נוכלים בגרוש", "קללת אבן העקרב הירוקה", "קפה סוסייטי" ו"גלגל ענק".

אחרי שורה של קומדיות, שלרוב לא זוכות לתשומת לב של נותני פרסים, אלן היה מועמד לאוסקר כבמאי, כתסריטאי וכשחקן. הסרט זכה ב-4 מתוך 5 פרסי אוסקר שלהם היה מועמד: סרט, במאי, שחקנית ראשית ותסריט. הוא היה מועמד גם לשחקן ראשי (מועמדותו היחידה של אלן למשחק). עד "מטען הכאב" (2009) זה היה הזוכה באוסקר לסרט הטוב ביותר הכי פחות מצליח, והוא השני הכי קצר אי פעם אחרי "מרטי" (1955) בן 90 הדקות.

 

חמש הסקירות הקודמות על סרטי וודי אלן:
הקדמה וקח את הכסף וברח
בננות
כל מה שרצית לדעת על מין ולא העזת לשאול
ישנוני
אהבה ומלחמה