מגזין סרטים (עמוד 179)

"מועדון גרנזי לספרות ולפאי קליפות תפודים" – ביקורת

"מועדון גרנזי לספרות ולפאי קליפות תפודים". לילי ג'יימס.

"מועדון גרנזי לספרות ולפאי קליפות תפודים" (כן, זה שם ארוך) הוא דרמה בריטית תקופתית כבדה במעטה של עומק רגשי, כשלמעשה אין בו יותר מדי, מלבד עלילה צפויה רצופה מערכות אמון שנוצרות במהירות רבה ודמעות לא מעטות. יחד עם זאת, הסרט מספק בידור טוב והוא לא משעמם (שזו מעלה נדירה). היו בסרט רגעים קיטשיים וסצינות סתמיות – הוא לא מושלם בשום צורה, אבל מי שמחפש דרמה וסיפור אהבה יוכל להנות ממנו.

הסרט מבוסס על ספרן של מרי אן שייפר ואחייניתה אנני בארוז המורכב ממכתבים מדמות אחת לשנייה, לכן המעבר לסרט עלילתי היה יכול להיות חופשי יותר. הבמאי מייק ניוול לא זר לסרטי דרמה הכוללים סיפורי אהבה מורכבים כבמאי "ארבע חתונות ולוויה אחת" המקסים, "אפריל הקסום", "אהבה בימי הכולרה" ועוד רבים אחרים. לאחר כמה נפילות ביקורתיות עם סרטים כמו "תקוות גדולות" ו"הנסיך הפרסי", הצליח ניוול ליצור סרט קוהרנטי וזורם, למרות הפלאשבקים הרבים והמיותרים שמשובצים לאורך הסרט, והציג סיפור יחסית ישיר.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"הנוקמים: מלחמת האינסוף" – ביקורת

"הנוקמים 3: מלחמת האינסוף".

אלא אם הרגע נחתתם מכוכב אחר אחרי שחטפו אתכם בתור ילדים אני משער ששמעתם על 'היקום הקולנועי של מארוול'. כמו כן בוודאי ראיתם סרט, שניים או 18 ממנו בעשר שנים האחרונות. אני אישית כתבתי עליהם כבר עשרות אלפי מילים ודיברתי עשרות שעות ועדיין מגיע לכל סרט חדש בהתרגשות כאילו זה הסרט הראשון שאני רואה ביקום הזה. אלא שבאופן פרודקסאלי, כוחה של מארוול לייצר את התחושה הזו כל פעם מחדש זו גם נקודת התורפה שלה: אתה יודע מה תקבל ולכן לסרטים שלהם קשה להתרומם מעבר לרף שהציבו הסרטים הכי טובים שלהם. בתוך זה "הנוקמים: מלחמת האינסוף" – הסרט השלישי של "הנוקמים" (כביכול) – צריך גם להתמודד עם הנטל של סגירת קשת עלילתית שנפרסה על פני שבעה סרטים. על כך יש להוסיף החיבור הרגשי לדמויות מכל הסרטים. ולמרות זאת העוסקים במלאכה: קווין פייגי (המוח/חזון מאחורי היקום), האחים רוסו (שמביימים בפעם השלישית) וכן כריסטופר מרקוס וסטפן מקפליי התסריטאים (בסרט החמישי שהם כותבים ליקום) הצליחו לעמוד במשימה ולספק חוויה חד פעמית. לא בהכרח הסרט הכי טוב של היקום, לא הכי חכם, אבל הכי מהפנט, מרגש וסוחף.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

ג'וי ריגר זכתה בפרס השחקנית של פסטיבל טרייבקה 2018 על "אין בתולות בקריות"

"אין בתולות בקריות". ג'וי ריגר. צילום: דמיאן דופרן.

ג'וי ריגר הישראלית קטפה על הופעתה בסרט "אין בתולות בקריות" את פרס השחקנית הטובה ביותר בקטגוריה הבינלאומית של פסטיבל טרייבקה 2018 (ה-17 במספר) שבניו יורק, ארה"ב.

הסרט מספר על נערה (ריגר) משועממת מקרית ים, שחייה משתנים כאשר היא נתקלת בסופרת (יבגניה דודינה) המגיעה עם סיפורים מסעירים על בתולת ים שנצפתה בחופי העיר. ההשראה לסרט היא מקרה אמיתי מ-2009 של דייג מקרית ים שהעיד כי ראה בתולת ים.

"מודי" – ביקורת

"מודי". סאלי הוקינס, איתן הוק.

לקח ל"מודי" הרבה זמן להגיע לבתי הקולנוע בארץ. הסרט אודות הציירת הקנדית מוד לואיס הוא אטי ומדוד, כתוב יפה וארוך מדי. הקצב נכון לו בחצי הראשון אך בחצי השני הוא מאבד מהדרמה שבו ומדדה עד לסיום.

מוד (סאלי הוקינס, "צורת המים", "יסמין הכחולה") סובלת מדלקת פרקים קשה שפוגעת ביד וברגל שלה, היא מתגוררת אצל בני משפחה וכצעד לעצמאותה היא נענית להצעת עבודה כמנקה אצל אוורט, סוחר דגים אנאלפבית (איתן הוק) בבית שכוח אל בעיירה קטנה בנובה סקוטיה הנידחת שבקנדה. היחסים ביניהם והתפתחותה כציירת הם הצירים המרכזיים של הסרט, שמתרחש במאה ה-20 אבל בגלל הריחוק הגיאוגרפי של המקום נדמה כמו בתקופה ישנה יותר.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

היקום הקולנועי של מארוול – עכשיו הפודקאסט

לוגו הפודקאסט: מארוול מ-א' ועד ת'ור

מפה לשם אני כותב פה באידיבי כבר חמש שנים. בשנה האחרונה המעטתי לכתוב בגלל הרבה סיבות, אבל על דבר אחד לא וויתרתי: סרטי היקום הקולנועי של מארוול. כביכול עוד שלב באבולוציה של סרטי קיץ אבל אני רואה בזה הרבה יותר: ראשית זה פרוייקט יומרני (בקטע הטוב) שעומד ביומרה שלו. שנית הוא כמעט לא מאכזב (באופן אירוני, הסרט הכי גרוע בו הוא הראשון עליו כתבתי "תו'ר: העולם האפל"). האהבה הזו לסרטים הללו הובילה אותי להקליט עם חבר פודקאסט בו כל פרק מוקדש לאחד מהסרטים שמארוול הוציאו.

השבוע, עם צאת "הנוקמים: מלחמות האינסוף" (וכמובן שאכתוב גם עליו) אנחנו עולים עם "הנוקמים" הראשון מ-2012. אתם מוזמנים להאזין אם אתם רוצים להיזכר איך הכל התחיל וכמה קשה היה להביא את החבורה המופלאה הזו לשתף פעולה בפעם הראשונה.

מומזנים גם לבקר אותנו בעמוד הפייסבוק שלנו שם אנחנו משתפים חדשות על כל הסרטים העתידיים, וכידוע, לא חסרים כאלה.

שוברי קופות: "מקום שקט" חוזר לפסגה; "מרגישה פצצה" נאה ו"המשטרה נפלה" מצטיין

"המשטרה נפלה על הראש 2".

מותחן האימה "מקום שקט" ירד ב-33.3 אחוזים בהכנסותיו מהשבוע שעבר, וחזר לצמרת טבלת שוברי הקופות של סוף השבוע עם תוספת של 22 מיליון דולרים בקרב 3,808 בתי קולנוע, על פי הערכות. בסך הכל ב-3 שבועות גרף הסרט 132.4 מיליון דולרים. מחוץ לצפון אמריקה, הכניס הסרט תוספת של 15 מיליון דולרים, שהצטברו לקצת פחות מ-75 מיליון דולרים – כלומר, בסך הכל מסביב לעולם הכניס הסרט כ-207 מיליון דולרים.

מי שהודח מהצמרת הוא "פרא", שירד ב-41.3 אחוזים בהכנסותיו מהשבוע שעבר וכעת הוסיף 21 מיליון דולרים בקרב 4,115 בתי קולנוע, על פי הערכות. בסך הכל בשבועיים גרף הסרט 66.6 מיליון דולרים, אליהם מצטרפים עוד 216.4 מיליון דולרים מחוץ לצפון אמריקה (תוספת של 57 מיליון דולרים בסופ"ש האחרון). בסין לבדה הוסיף הסרט 27 מיליון דולרים, והכנסותיו שם עד כה חצו את רף 100 מיליון הדולרים.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

סטיבן שפילברג יפיק (ואולי יביים) סרט קומיקס מבית די-סי: "בלאקהוק"

"אינדיאנה ג'ונס וממלכת גולגולת הבדולח". סטיבן שפילברג.

הקולנוען סטיבן שפילברג ימשיך את עבודתו עם אולפני האחים וורנר אחרי הצלחת "שחקן מספר אחת", ויפיק סרט גיבורי-על מעולם הקומיקס של די-סי (DC) לפי הדמות "בלאקהוק" (Blackhawk). הכוונה היא ששפילברג גם יביים את הסרט, אך שפילברג הבמאי מאד עסוק: הסרט הבא שלו יהיה פרק חדש בקורותיו של "אינדיאנה ג'ונס" ואחריו הוא יביים עיבוד קולנועי חדש של המחזה "סיפור הפרברים".

את התסריט של "בלאקהוק" יכתוב דיוויד קואפ, שכבר שיתף פעולה עם שפילברג בשני סרטי "פארק היורה" הראשונים, כמו גם "מלחמת העולמות" ו"אינדיאנה ג'ונס וממלכת גולגולת הבדולח". הדמות נוצרה ב-1941 בידי צ'אק סוידרה, בתמיכתם של בוב פאוול ו-וויל אייזנר, ותחת הוצאת קומיקס קטנה בשם 'קוואליטי קומיקס' (Quality Comics). בשנת 1957 רכשה חברת די-סי את הזכויות לקומיקס, שעוסק במנהיג של קבוצת טייסי עילית שלחמו במלחמת העולם השניה.

"היה נהדר לעבוד עם הצוות ב'אחים וורנר' כדי להביא את 'שחקן מספר אחת' למסך," מסר שפילברג. "הם מביאים תמהיל של תשוקה ומקצוענות לכל דבר שהם עושים ויש להם עבר מדהים בז'אנר. אני נלהב לאחד איתם שוב כוחות ב'בלאקהוק'."

המפיק ובעלי 'סינמה סיטי' ליאון אדרי נפטר

ליאון אדרי (מימין) עם אחיו, משה אדרי (יבדל לחיים ארוכים), בפרימיירת הסרט "פלאפל אטומי". צילום: רפי דלויה

המפיק ואיש העסקים הישראלי ליאון אדרי נפטר היום (ה') לאחר מאבק במחלה קשה, והוא בן 70. אדרי הקים ביחד עם אחיו, משה (יבדל לחיים ארוכים), את רשת בתי הקולנוע 'סינמה סיטי', כמו גם את חברת ההפצה 'יונייטד קינג', והשניים גם הפכו למפיקים החזקים ביותר בתעשיה המקומית.

אדרי נולד בטנג'יר שבמרוקו, ועלה לישראל עם משפחתו בשנת 1961. המשפחה השתקעה בדימונה, שם התגנב במרוצת הזמן עם אחיו משה להקרנות סרטים. בנעוריו עבד כעוזר מקרין בבית הקולנוע של דימונה, ואחרי שירותו הצבאי חזר לעבוד בבית הקולנוע כמפעיל המזנון. את הכסף שחסך השקיע בשותפות באותו בית קולנוע בדימונה, ואחרי כן שכר והפעיל בתי קולנוע באופקים, בירוחם ובנתיבות.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"הבלתי נראים" – ביקורת

"הבלתי נראים".

סרט הדוקו-דרמה "הבלתי נראים", מספר את סיפור השרדותם המרתק של יהודים שהסתירו את יהדותם ונשארו בברלין בזמן מלחמת העולם השניה. לכן, גם אם החלקים העלילתיים לא טובים מספיק, די בסיפור עצמו כדי לרתק ולהצדיק את הצפיה.

למרות הצהרות המשטר הנאצי, שהכריז רשמית כי ברלין נקייה מיהודים, בשנת 1943 חיו כ-7000 יהודים בברלין. על מנת לעשות זאת, יהודים אלו הפכו עצמם לבלתי נראים. אותם יהודים הפסיקו ללבוש את הטלאי הצהוב כשיצאו לרחובות ברלין ונעזרו בגרמנים שהסכימו להסתכן על מנת לעזור להם להשיג עבודה או מקלט.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

שוברי קופות: "פרא" עם דוויין ג'ונסון מתעלה על "מקום שקט" בניגוד לציפיות

"פרא". דוויין ג'ונסון.

דוויין ג'ונסון הוא שחקן אקשן והרפתקאות אהוב והתחרות שלו ושל סרטו "פרא" מול כוכב המתח-אימה "מקום שקט" היתה צמודה להפליא בקופות של צפון אמריקה, בסופה "פרא" הפתיע וניצח. בכורת "פרא" הכניסה לאולפני ניו ליין והאחים וורנר 34.5 מיליון דולרים בקרב 4,101 בתי קולנוע בצפון אמריקה, על פי הערכות. זו לא בכורה מרשימה במיוחד, אבל בהתחשב בתחרות (המפתיעה בהצלחתה גם היא), זה כן יפה. לשם השוואה, בכורת "המומיה" עם טום קרוז אשתקד הניבה 31.7 מיליון דולרים, והסרט המשיך וגרף מעל 80 מיליון בכל הריצה שלו בצפון אמריקה. ל"פרא" יש עוד סופ"ש אחד של נחת לפני שיצטרך להתמודד עם הסרט שצפוי להיות שובר הקופות הגדול של השנה – "הנוקמים 3: מלחמות האינסוף" – שהתחרות מולו היתה מה שהביא להקדמת "פרא" בשבועיים. מחוץ לצפון אמריקה, המצב של הסרט בכלל מצוין – בזכות בכורה מקבילה גם בסין, שהניבה לבדה 55 מיליון דולרים. הכנסות הסרט מחוץ לצפון אמריקה נאמדות בכ-114.1 מיליון דולרים, על פי הערכות.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"המגשר" – ביקורת

"המגשר". דין נוריס, ג'ון האם, רוזמונד פייק.

"המגשר" (או "ביירות", בשמו המקורי של הסרט) הוא דרמת מתח עם מעט קטעי פעולה שנותנת לצופה בדיוק מה שהוא הגיע אליו, לא פחות, אבל גם לא יותר. הסרט אפלולי ושומר על קצב קבוע במהלכו. העלילה יחסית צפויה, עם רגעי מתח ספורים, ואפקטיבית. למרות שמרגיש כמו סרט שכבר נעשה בעבר בשונות קלה, הוא קולע למטרה שלמה הוא נוצר – הצגה של מציאות מורכבת בצורה שטחית ונוחה לעיכול שמספקת לצופה אסקפיזם זמני תוך העברת תוכן היסטורי שמשקף את המציאות העכשווית.

במאי הסרט, בראד אנדרסון, לא זר לסרטי מתח ופעולה. הוא ביים את "הקריאה" בכיכובה של האלי בארי בשנת 2013 ופרקים בסדרות מהז'אנר ("פרינג'", "לנצח", "האמיצים" ועוד), וגם הפעם הוא מבצע עבודה טובה, אם כי נטולת סיכונים. אין שום דבר מיוחד או חדשני בבימוי, ולסרט זה הוא הולם וטוב. התסריט נכתב על ידי טוני גילרוי, שכתב ארבעה מתוך חמשת סרטי "ג'ייסון בורן" וסרטים נוספים בסגנון מתח/פעולה על רקע ממשלתי ("סימן חיים", "שם המשחק"), כך שתת הז'אנר של סרט זה הוא בדיוק המומחיות שלו. לכן זו לא ממש הפתעה שהשילוב של הבימוי והתסריט יצרו סרט שמצליח לעניין, גם אם הוא לא מרשים במיוחד.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

הבמאי מילוש פורמן הלך לעולמו

"הרוחות של גויה". מילוש פורמן.

הבמאי יליד צ'כיה וזוכה שני פרסי האוסקר מילוש פורמן, הלך לעולמו בגיל 86.

פורמן נולד ב-1932 בצ'כוסלובקיה. בשואה נשלחו אביו היהודי ואימו הנוצריה פרוטסטנטית למחנות ריכוז של הנאצים ונרצחו. הוא גודל בידי קרובי משפחה, ובהמשך למד באקדמיה לקולנוע בפראג. סרטו הבולט הראשון היה "פטר השחור" (Black Peter) מ-1963 שזיכה אותו בפרס הראשון בפסטיבל לוקרנו. לאחר התפרקות ברית ורשה, כיבוש צ'כוסלובקיה בידי ברית המועצות ותחילת הדיכוי הרוסי של 'האביב של פראג', היגר פורמן לניו יורק שבארה"ב. סרטו הראשון בהוליווד היה "התפשטות" ואחריו ביים את סרטו זוכה 5 פרסי האוסקר "קן הקוקיה" בכיכובו של ג'ק ניקולסון – כולל פרס הסרט והבימוי הטובים ביותר. עם סרטו הבא "שיער" המעבד למסך הגדול את המחזמר הידוע, היה מועמד לפרס גלובוס הזהב. ב-1984 שב למולדתו כדי לעבד את המחזה "אמדאוס" שזכה בשבעה פרסי אוסקר כולל הסרט הטוב ביותר. סרטים נוספים שביים בהמשך הקריירה שלו הם "לארי פלינט – האיש והסקנדל", "איש על הירח" ו"הרוחות של גויה".

פורמן היה נשוי שלוש פעמים: לשחקנית הצ'כית יאניה ברייכוב (1958-1962), לשחקנית ורה קסדלובה (1964-1999) שהולידה לו תאומים, ולמרטינה זבורליובה (1999 ועד היום) שהולידה לו תאומים נוספים.