"וונדר וומן". גל גדות.
סרט הקומיקס "וונדר וומן" בכיכובה של גל גדות הישראלית שובר קופות גם בישראל עם בכורה שמשכה כ-150 אלף צופים. זוהי אחת הבכורות הגבוהות בהיסטוריה, בדומה לשל "מהיר ועצבני 7" אבל לא קרובה לקובע השיא מלפני כחודשיים: "מהיר ועצבני 8" (כ-270 אלף צופים).
"וונדר וומן" מספר על אמזונה שנתקלת בטייס המתרסק על האי שלה, ויחד איתו היא יוצאת לעזור במלחמה בכוחות הרשע בתקופת מלחמת העולם הראשונה.
"וונדר וומן". גל גדות.
סרט הקומיקס "וונדר וומן" בכיכובה של גל גדות הישראלית, התעלה על כל הציפיות ופתח בצפון אמריקה, על פי הערכות, עם 100.5 מיליון דולרים בקרב 4,165 בתי קולנוע. הסרט ניתץ את כל הציפיות ממנו, שבאולפני ההפקה שלו 'האחים וורנר' עמדו לפני סוף השבוע על כ-65-75 מיליון דולרים בלבד, וזאת כבר אחרי שהביקורות על הסרט בארה"ב היו חיוביות מאד (בטח ביחס לכל סרטי וורנר-לפי-DC-קומיקס האחרונים, כמו "איש הפלדה", "באטמן נגד סופרמן" ו"יחידת המתאבדים"). הציפיות עלו משמעותית לכ-95 מיליון כאשר הקרנות טרום הבכורה של הסרט בחמישי בלילה (שעון ארה"ב, שישי בלילה בישראל) הכניסו לסרט 11 מיליון דולרים – רק טיפה מתחת ל-11.2 מיליון הדולרים ש"שומרי הגלקסיה" הכניס, בטרם סיים את סוף השבוע שלו עם 94.3 מיליון דולרים. אבל, כאמור, גם את הציפיה הזו הצליח הסרט לנצח, וגם הביס את שיא הכנסות הבכורה לסרט בבימויה של אישה, שעד כה החזיק בו "חמישים גוונים של אפור" (2015) בבימויה של סם טיילור-ג'ונסון, עם 85.1 מיליון דולרים.
"וונדר וומן". גל גדות.
למרות התשבחות להן זכה "וונדר וומן" בהקרנות המוקדמות, אני הגעתי סקפטי. נכון, הביקורות בחו"ל היללו, אבל הן הגיעו עם כוכבית: הוא סרט מצוין, ביחס לסרטי הקומיקס האחרים בעולם הקולנועי של די.סי. זה קצת כמו להגיד שגמר הליגה היורוליג בכדורסל בין פנרבחצ'ה לבין אולימפיאקוס היה משחק הכדורסל הטוב ביותר של השנה. באירופה. אלה ששוכחים שיש במקביל את האן.בי.איי או בכלל מקצועות ספורט אחרים. ואכן, לאחר הצפייה אני יכול לומר שגם הביקורות המוקדמות וגם אני צדקנו: הסרט הכי טוב מבין סרטי די.סי, אבל באופן כללי, סרט סביר פלוס.
הוא היה יכול להיות הרבה יותר מזה אם החלק האחרון לא היה כל כך מחופף, שכן הסרט נפתח בהצגת דמות ובנייתה דרך מסע גילוי עצמי נטול קלישאות וחורים עלילתיים. הדברים מתפרקים כשצריך לסגור את הכול ולהתמודד עם הרע הגדול. בנוסף, בשלב הזה וונדר-וומן עוברת שינויים מהירים באופן מעט מגוחך. נכון, זה נבנה לאורך הסרט וזה לא כולל שמות של אימהות (אם כי אבות כן מוזכרים) אבל יש נקודה מאד ברורה בסרט בה נראה כאילו נגמר הכסף לשכתובים וצילומים מחדש ופשוט רצו לגמור עם הסרט.
מגי ג'ילנהול מתוך "וושינגטון על הכוונת".
השחקנית מגי ג'ילנהול ("האביר האפל") תככב בעיבוד האמריקאי לסרט הישראלי "הגננת" של נדב לפיד. הגרסה שמעבר לים תעתיק את המיקום לסטטן איילנד בניו יורק, ארה"ב, ותערב בהפקה גם את המפיקות המקוריות טליה קלינהנדלר ואסנת הנדלסמן קרן מ'פאי סרטים' לצד המפיקות טרודי סטיילר וסלין רטריי מ'סרטי מייבן' (Maven Pictures).
המקור המקומי ערך את הקרנת הבכורה שלו בפסטיבל קאן, וזכה לשבחים רבים בארץ ובחו"ל (ציון 8.8 במדד המבקרים של אידיבי!). הוא מספר על גננת (שרית לארי) בעלת אהבה קנאית לשירה וחלומות להפוך למשוררת דגולה בעצמה. כאשר היא שומעת את אחד הילדים בן ה-5 בגן מדקלם את שיריו, היא יוצאת למסע, להציל את מילותיו המופלאות של הילד מהבינוניות, הבנאליות והגסות של העולם שמסביב. עדכון 10.7: גם השחקן גאל גרסיה ברנאל יככב בסרט.
"וונדר וומן". גל גדות.
השעה וחצי הראשונה של "וונדר וומן" עובדת ממש טוב. הקצב כמו שצריך, יש איזון נכון בין החלקים השונים של העלילה. היה יכול להיות נהדר אם לאחר מכן היה קרב הסיום ההכרחי בסרטים שכאלה והיה נגמר העניין, אך יש עוד 50 דקות ארוכות של סרט. התסריט קורס מנקודה מסוימת מאוד בסרט (כשהם יושבים בכיכר עיירה ואנשים רוקדים לידם) וצריך היה לוותר על חלקים שלמים.
עוד לא היה סרט מצליח על גיבורת-על, לא "אלקטרה" (בכיכובה של ג'ניפר גרנר, שגילמה את התפקיד לפני כן בסרט "דרדוויל") ולא הכישלון "אשה חתול" עם האלי ברי כקאטוומן. "וונדר וומן" הוא הסרט הראשון על גיבורת העל הראשונה, וונדר וומן, וכמו שיודעים כולם: גל גדות הישראלית נבחרה לגלם אותה. היא מצוינת בתפקיד הראשי ומובילה צוות שחקנים שלוהק כהלכה. הסרט הולך להיות הצלחה קופתית גדולה בארץ (בזכות גל) ובכל העולם.
"הכיכר". טרי נוטרי.
הסאטירה השוודית "הכיכר" (ש.ל.ר, The Square) של רובן אוסטלונד ("כח עליון") קטפה את פרס דקל הזהב, הפרס הראשי של פסטיבל קאן 2017 (ה-70 במספר) בצרפת. מדובר בהפתעה, שכן הציפיה היתה כי הדרמה "120 פעימות בדקה" (ש.ל.ר, 120 battements par minute) של רובין קמפילו תזכה בפרס, וזו לבסוף הסתפקה בפרס השני 'הגרנד פרי' ('הפרס הגדול'). הסרט היחיד לגרוף יותר מפרס אחד בטקס היה "לא באמת היית כאן מעולם" (ש.ל.ר, You Were Never Really Here), שהביא את פרס התסריט ללין רמזי ופרס השחקן הטוב ביותר לחואקין פיניקס. חבר השופטים בראשו של פדרו אלמודובר בחר להעניק את פרס השופטים המיוחד ל"ללא אהבה" של אנדריי זביאגינצ'ב.
רשימת הזוכים בפרסי פסטיבל קאן 2017:
דקל הזהב
"הכיכר" (ש.ל.ר, The Square), רובן אוסטלונד
גרנד פרי
"120 פעימות בדקה" (ש.ל.ר, 120 battements par minute), רובין קמפילו
הבימוי
סופיה קופולה, "נקמניות"
"שודדי הקאריביים: נקמתו של סלזאר". חביאר ברדם.
סרט ההרפתקאות "שודדי הקאריביים 5: נקמתו של סלזאר" פתח, על פי הערכות, עם 62.2 מיליון דולרים בקרב 4,276 בתי קולנוע בצפון אמריקה, בסוף השבוע של יום הזיכרון האמריקאי (יום חג שמח, שתוספת היום שלו לסופ"ש מביאה את "שודדי" לכ-77 מיליון דולרים). זוהי הפתיחה הנמוכה ביותר לסרט המשך בסדרה (הראשון גרף 42 מיליון דולרים). "שודדי הקאריבים 4: זרמים זרים" (2011) החזיק בתואר המפוקפק עד כה, עם כ-90 מיליון דולרים, והעובדה שהוא לא הצליח להגיע לרבע מיליון דולרים בכל זמן הריצה שלו בבתי הקולנוע (הסתפק ב-241 מ"ד) לא מבשרת טובות לפרק החמישי, שעלה רק קצת פחות ממנו (230 מיליון דולרים במקום 250 מיליון). מה שכן, בזכות תוספת ההכנסה שהעניק "שודדי הקאריביים 5", אולפני דיסני הגיעו לרף השנתי של מיליארד הדולרים בזמן מהיר מאד יחסית (השני הכי מהיר בהיסטוריה, אחרי שקבעו את השיא אשתקד לתחילת במאי).
"שודדי הקאריביים: נקמתו של סלזאר". ג'וני דפ.
מעבר לכך שאין לי זמן לראות סרטים כמו פעם, הגיל נותן אותותיו גם בזיכרון שלי. התוצאה של זה היא שאני כבר רואה סרטים, אני לא תמיד זוכר מה בדיוק קרה בהם. אם כי במקרה של סדרת "שודדי הקריביים" ייתכן וזה לא הגיל אלא פשוט העלילה המסובכת וחסרת הגיון – גם ביחס לסרט עם מפלצות ושדים. למרות שראיתי סיכום של כולם, אני עדיין לא בטוח שהבנתי מה קרה בהם. למזלי, לסרט החמישי בסדרה "שודדי הקריביים: נקמתו של סלזאר" יש קשר רופף למדי לעלילה של הקודמים, כך שגם מי שלא ראה אותם או שבדומה לי, יש לו זיכרון סלקטיבי – יכול ליהנות ממנו. כמובן שזה תלוי גם בכך שאתה לא מצפה להרבה מסרט: סיפורי רוחות רפאים בשילוב עם סיפור אהבה, קצת סיפורי אבות-בנים וג'וני דפ שיכור. זה נחמד, זה קליל, אבל לא מלהיב. מצד שני, שבועות בפתח, חם בחוץ – גם זו דרך ליהנות מהזמן.
זאק סניידר על הסט של "ליגת הצדק".
הבמאי זאק סניידר ואישתו המפיקה דבורה לקחו צעד אחורה מהסרט המדובר "ליגת הצדק" כדי לטפל בחיי המשפחה שלהם אחרי שבתם בת ה-20, אוטום, התאבדה במרץ האחרון. במקומם, ג'וס ווידון ("הנוקמים") יסיים את הסרט שנמצא כרגע בשלבי פוסט פרודקשן ומיועד לצילומי השלמות בקיץ (סטנדרטי לסרטים בגודל הזה, לא בעקבות בעיה בסרט).
בשיחה עם ההוליווד ריפורטר, זאק סניידר מסר כי במקור הוא חשב שימצא נחמה בעבודה ופשוט קבר את עצמו בה כדי לנסות לעבור את הטרגדיה. אבל "בחודשיים האחרונים הבנתי [… ו-] החלטתי לקחת צעד אחורה מהסרט כדי להיות עם משפחתי, להיות עם ילדי, שמאד זקוקים לי. לכולם קשה. לי קשה." אולפני האחים וורנר שמפיקים את הסרט הציעו לדחות את הסרט, אבל הזוג סניידר דחה את ההצעה וביקשו שקולנוען אחר יסיים את הסרט.
"טאבו". טום הארדי.
השחקן טום הארדי ("עלייתו של האביר האפל", "האיש שנולד מחדש") נבחר לגלם את דמות הרשע-שהופך-לסוג-של-גיבור "ונום", המוכר מעולמו של "ספיידרמן". המשא ומתן בינו לבין אולפני סוני ומארוול נמצא בשלביו האחרונים. רובן פליישר ("זומבילנד", "יחידת הגנגסטרים") מיועד לביים את הסרט, על פי תסריט שיכתבו ג'ף פינקנר וסקוט רוזנברג ("ג'ומנג'י" בקרוב).
"ונום" יהיה הסרט השני (אחרי "ספיידרמן: השיבה הביתה") שבו ישתפו פעולה אולפני סוני ואולפני מארוול, היות וזיכיון הקולנוע לעולמו של "ספיידרמן" שייך לסוני. הסרט לא יהיה ספין-אוף, אלא יעמוד בפני עצמו, ובו הדמות אדי ברוק תגלה את הטפיל החייזרי שישתלט עליה ויחד הם יהיו ונום.
סוני יתחילו בהפקת הסרט בסתיו הקרוב, עם כוונה לעלות לאקרנים בארה"ב ב-5 באוקטובר, 2018.
"הנוסע השמיני: קובננט". מייקל פסבנדר, גאי פירס.
פחות ממיליון דולרים מפרידים בין ההערכות להכנסות "הנוסע השמיני: קובננט" בסוף שבוע הבכורה שלו בצפון אמריקה, לבין ההערכות להכנסות "שומרי הגלקסיה: חלק 2", ויהיה מענין לבדוק מה יהיו הנתונים הסופיים מחר. כרגע, ההערכות מדברות על הכנסות בגובה 36 מיליון דולרים ל"קובננט" בקרב 3,761 בתי קולנוע, ואילו 35.1 מיליון דולרים ל"שומרי הגלקסיה 2" בקרב 4,347 בתי קולנוע (ירידה של 46.3 אחוזים בלבד). סך הכל גרף "שומרי" 301.8 מיליון דולרים בשלושת שבועותיו בצפון אמריקה.
"הנוסע השמיני: קובננט". קתרין ווטרסטון.
יתכן ואני סובל ממצב רפואי יחודי: קלסטרופוביה קולנועית. בעוד שאין לי בעיה במציאות להיות בחלל סגור זמן רב (בהינתן זה שיש לי גישה לאינטרנט כמובן), קשה לי מאד עם סרטים שרוב ההתרחשות שלהם היא בחלל סגור אחד. זאת גם אולי הסיבה למה אף פעם לא התחברתי לסדרת "הנוסע השמיני". זה לא מנע ממני להעריך את חלקה ובעיקר את הגיבורה הנשית הייחודית שלו, אבל אף אחד מהסרטים בסדרה לא היה מהסרטים האהובים עלי – לא בז'אנר ולא באופן כללי. כשרידלי סקוט חזר לעולם הזה 30 שנה אחרי ההתחלה שלו, לא התרגשתי יותר מדי. ואכן "פרומתיאוס" היה סרט נורא בעיני, עם עלילה לא מעניינת ועם קישור קלוש למקור.
לאור זאת, לא באתי עם הרבה ציפיות להמשך (שהוא גם הקדמה) "הנוסע השמיני: קובננט". מבחינה עלילתית הוא מוצלח יותר מקודמו, אם כי הדמויות האנושיות בו לוקות בחסר. בדומה ל"פרומיתאוס" (וכפי שמד"ב אמור לעשות) הוא מנסה להתעמק בשאלות פילוסופיות אודות משמעות הקיום ולרוב מצליח. הפעם נזנחת שאלת "מי יצר את האדם ולמה?" ומתמקד בשאלת מה הם חיים הראויים לחיות. יש כאן גישה מעניינת לעניין, שמתכתבת עם "שומרי הגלקסיה: חלק 2". לקראת סופו הסרט מעט נמרח ומנסה להבהיל ולהגעיל יותר מאשר ליצור דרמה, אבל הוא יוצר עניין לקראת ההמשך שאמור בסופו של דבר להוביל לעלילת "הנוסע השמיני" המקורי.