מגזין סרטים (עמוד 200)

"רובוטריקים 5" פתח הנמוך בסדרה בארה"ב אך הכי גבוה בסין; "וונדר וומן" שבר שיא וגם עקף את "באטמן נגד סופרמן"

"רובוטריקים 5: האביר האחרון".

"רובוטריקים 5: האביר האחרון" פתח בצמרת טבלת שוברי הקופות של סוף השבוע בצפון אמריקה (וגם מחוצה לה), אבל לא מדובר בהישג כביר. נהפוך הוא: הסרט גרף כ-45.3 מיליון דולרים בסוף השבוע, על פי הערכות, ואם מצרפים את הקרנות טרום הבכורה של יום רביעי, מגיעים לכ-69 מיליון דולרים בלבד. זהו שיא שלילי לסדרת הסרטים המצליחה, שכבר הסרט הראשון בה גרף כ-70 מיליון דולרים בסוף שבוע הבכורה שלו נטו (ואם להתחשב בהכנסות יום העצמאות האמריקאי, מגיעים לכ-155 מיליון דולרים בבכורה). ספק אם קברניטי אולפני פאראמאונט מודאגים מהנתונים הללו. עיניהם נשואות כבר זמן מה אל סין, ואכן שם הסרט הצליח להתעלות על כל קודמיו ולגרוף 123.4 מיליון דולרים. בהשוואה ל"רובוטריקים 4", שפתח בסין עם 92 מיליון, זהו גידול של כ-30 מיליון דולרים אשר מסמן חדשות מצוינות לפאראמאונט במדינה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"קולוסאל" – ביקורת

"קולוסאל". אן האת'וואי, ג'ייסון סודייקיס.

בין סרטים לבין סטארט-אפים ניתן למצוא דמיון מסוים: בשני התחומים יש מין תפיסה שאם יש לך רעיון חדשני ומגניב – הדרך שלך להצלחה סלולה. אלא שבשני המקרים הרעיון עצמו הוא לא מספיק, וצריך לדעת איך להרוויח ממנו כסף ואיך להוציא אותו לפועל. לכן לפעמים ביצוע משוכלל יותר של משהו קיים עם שינוי קל הוא יותר מוצלח משובר המוסכמות. כמובן שההבדל המשמעותי בין השניים הוא שקולנוע היא אמנות וכסף הוא לא בהכרח המטרה. אבל עדיין, גם אם כסף הוא לא המטרה הראשונית שלך, לקחת רעיון ולפתח אותו לכדי סרט טוב הוא לא דבר של מה בכך. "קולוסאל" הוא מסוג הסרטים שפיץ' המעלית שלו (מושג מעולם הסטארט-אפים, בו יזם אמור להיות מסוגל להסביר את הרעיון שלו בנסיעת מעלית אחת) שובה לב: בחורה מגלה שיש לה קשר לא מוסבר עם מפלצת שהורסת את סיאול. הסרט עצמו נבנה היטב, ברם לקראת האמצע קצת מאבד כיוון ולא ברור לאן הוא הולך, ובכל זאת הסוף שלו מספק וסוגר את כל הקצוות.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

הפוסטר החדש של "דה דפנדרס" יגרום לכם לחשוב שמדובר בסדרת התבגרות

הפוסטר החדש של הסדרה "דה דפנדרס" מבית נטפליקס הוא די גרוע. סדרת קומיקס? סדרה על גיבורים? סדרה על כוחות על? מה שנשאר בפוסטר השחור-לבן הזה הוא מיצג של השחקנים, במבטים קשוחים, שבעיקר מזכיר סדרות נוער-התבגרות:

"דה דפנדרס".

"דה דפנדרס" אמורה להביא את בשורת 'היקום הקולנועי של מארוול' ("הנוקמים" הוא השיא) לטלויזיה של נטפליקס: אסופת גיבורי העל בסדרות שמשדרת נטפליקס, מתאחדת עם מטרה משותפת. אם "הנוקמים" מתקיימים במישור העליון והפופולרי של ניו יורק, "דה דפנדרס" מורכבת מהאנשים הפחות בולטים, שפחות עוסקים בחייזרים ויותר בנבלים מקומיים. הבולטת שבין הגיבורים הללו והסדרות שלהם, היא ג'סיקה ג'ונס, שזכתה לסדרה מוצלחת במיוחד. אם הגוון שלה יהיה הבולט בסדרה ולא של "איירון פיסט", זו תהיה סדרה ממש נחמדה.

ג'וי ריגר מככבת בשנית בסרט של אבי נשר, לצד ששון גבאי והזמר נתן גושן

ג'וי ריגר, מיה דגן ונתן גושן על הסט של צילומי סרטו החדש ונטול השם של אבי נשר (לשעבר "עמק רפאים"). צילום: איריס נשר.

השחקנית ג'וי ריגר משתפת פעולה פעם נוספת עם הבמאי אבי נשר בפרויקט נטול השם החדש שלו (לשעבר "עמק רפאים"), לצד ששון גבאי, מיה דגן, יובל סגל והזמר נתן גושן בהופעה קולנועית ראשונה.

ריגר מגלמת בסרט צעירה חילונית שמחליטה לעזוב את הבית ולהתארס למוסיקאי הולל שלאחרונה חזר בתשובה (גושן). הדבר מביא את הוריה הגרושים (דגן וסגל) ואת סבה הפסיכולוג (גבאי), להניח למשקעי העבר, לאחד כוחות ולנסות לחבל בנישואין שבדרך.

צילומי הסרט החלו השבוע בירושלים. בעבר אמור היה הסרט להצטלם כקו-פרודוקציה ישראלית-אמריקאית עם המפיק אנתוני ברגמן, אבל הניסיון התמסמס, והתסריט, שאמור היה להתמקד בפסיכולוג בהקשר שונה לגמרי – שוכתב. נשר הוא אדם שאוהב לעבוד שוב ושוב עם אותם השחקנים (ראו מיה דגן ואדיר מילר), ואחרי הצלחת "החטאים" בכיכובה של ריגר, נראה טבעי שהוא יטווה סביבה את סרטו החדש.

"הוטרדתי במשך שנתיים וחצי על ידי זאב רווח": המתלוננת נחשפה

זאב רווח במרכז, מתוך "בית"ר פרובנס". צילום: יוני המנחם. לצילום ולסרט אין קשר לפרסום.

המוסיקאית והשחקנית קמילה טרגולוב חשפה כי הוטרדה מינית בידי השחקן זאב רווח לפני 12 שנים (כשהיתה בת 27), ושהיא למעשה השחקנית שהגישה נגדו את התלונה הראשונה במשטרה (מתוך שתים) בשנת 2006 בגין הטרדה מינית. הפרסום שלה נעשה על רקע הריאיון ב'ידיעות אחרונות' בו תמך רווח במשה איבגי שנגדו עומדות תלונות משטרתיות על הטרדה מינית ובקצין צה"ל אופק בוכריס שנגדו עומדת תלונה על אונס. בתיק החקירה נגדו נחקר רווח באזהרה, אולם הפרקליטות החליטה לגנוז את תיק החקירה מחוסר ראיות.

הטקסט שפרסמה קמילה בפייסבוק: "כשסיימתי את לימודיי בניסן נתיב, זאב רווח לקח אותי לשחק בהפקה שלו (מפיק, במאי, שחקן ראשי בהפקה). שיחקנו בקאסט קטן של חמישה שחקנים בכל תאטרון אפשרי בארץ ובחו"ל כמעט כל יום. הוטרדתי במשך שנתיים וחצי על ידי האיש וכשסוף סוף פניתי למשטרה עברתי חקירות ועימותים במשטרה / שח"ם / משרדי עורכי דין עוד שנה שלמה. החיים שלי הפכו לגהנום, שלחתי את אמי לחיות לחיות ברוסיה כדי שלא תחווה את הבושה וההשפלה יחד איתי וכשכל התהליך נגמר ונסגר בפרקליטות עקב חוסר ראיות זעקתי לאמא חזרה לארץ, הייתי במצב נפשי קשה והתקשורת רק ניסתה לסחוט ממני תגובות לכתבות שמגנות על הנוכל הזה בכל עיתון אפשרי בו הוא אומר שהוא רק צחק איתי ולא התכוון לשום דבר רע, שהייתי סטודנטית צעירה למשחק וניסיתי בדרך זאת לפתוח לעצמי את הדלתות לשאוביז בארץ, התחלתי והטרדתי אותו מינית כשהוא בן 65 אז. באותה תקופה גם איימו עלי בעלי משרד ההפקות שאם לא אמשוך את התביעה המשפטית שלי חזרה, הם יגרמו לכך שלא אשחק על בימות ישראל לנצח, יתר על כן הם יזמו תביעה נגדי על חוסר אחריות בהפקה על רבע מיליון שקל (אגב, נקנסו על ראיות שקר בתביעה הזאת בהמשך, זאביק היה חתום עליה גם) בהפקה הזאת במשך שנתיים נעשו דברים פליליים. אז למרות כל התגובות הרעילות נגד הפוסט של ריקי, בעד זאב רווח (כדאי לקרוא אגב, זה הזוי עד כמה מעוותת החברה הישראלית) אני הדוגמא החיה לשנתיים וחצי של התעללות נפשית מינית מהאיש. בסוף עזבתי את בימות התאטרון וכתבתי על זה אלבום אז הכל טוב!"

רווח הגיב לטענותיה של טרגולוב אצל וואלה: "אשלח תגובה לאחר התייעצות עם עורך הדין שטיפל בתיק. מפאת השעה כרגע לא ניתן להשיג אותו. בכל מקרה, התלונה נבדקה לפני עשור, נדחתה לחלוטין ולא נמצאה שום ראיה."

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"יוצא מן הכלל" על ז'אן-לוק גודאר יפתח את פסטיבל ירושלים 2017

"יוצא מן הכלל". סטייסי מרטין, לואי גארל.

הסרט הצרפתי "יוצא מן הכלל" של מישל הזנוויצוס על הבמאי ז'אן-לוק גודאר יפתח את פסטיבל הקולנוע ירושלים 2017 (ה-34 במספר), בנוכחות הבמאי זוכה האוסקר ("הארטיסט") בבריכת הסולטן.

הסרט, שהוקרן בתחרות הרשמית של פסטיבל קאן האחרון, מבוסס על אוטוביוגרפיה של השחקנית אן ויאזמסקי על חוויותיה מול הבמאי ז'אן-לוק גודאר סביב צילומי הסרט הכושל "הסינית" (1967). בעת יצירת הסרט הזוג היה מאושר והתחתן, אך אחרי כישלונו עבר גודאר משבר שהפך אותו מבמאי כוכב לאמן אאוטסיידר שפועל מחוץ לזרם. לואי גארל וסטייסי מרטין מככבים בסרט בתור גודאר ו-ויאזמסקי, בהתאמה.

פסטיבל ירושלים יתקיים השנה בין ה-13 ל-23 ביולי. לראשונה יריץ השנה הפסטיבל בית קולנוע נודד שיקרין לקהל הרחב בבירה סרטים ממרכולתו, ללא תשלום.

"לילה קשוח" – ביקורת #2

"לילה קשוח".

"לילה קשוח" מעלה קושייה לא פשוטה: האם הוא יותר מצחיק או יותר דרמטי? זאת שאלה שאולי הרבה סרטים מעלים, בוודאי קומדיות שתמיד יש בהן ממד דרמטי (משהו שיניע את העלילה וימנע מהסרט להיות אסופת מערכונים) אבל במקרה הזה הדבר בולט ובמובן מסוים יש כאן שני סרטים: קומדיית טעויות שמתבססת על כך שהדמויות לא מבריקות תחת לחץ ובנוסף סרט פשע-מתח. לעיתים הסרטים נפגשים אבל חלקים גדולים יש הרגשה של מעבר מסגנון לסגנון. יותר אחידות היה הופך את הסרט לאחד הטובים בז'אנר.

ייתכן והסיבה להבדלה הברורה בין שני הסרטים נעוצה בבוסריות של הבמאית לוסיה אנייל שביימה וכתבה (יחד עם בן זוגה פול דאונס שגם מופיע בסרט). אנייל מצליחה לנווט היטב בין שני הסגנונות ולשמור על אחידות בבימוי בשניהם – הישג לא רע עבור סרט ביכורים – אבל לא מצליחה לגרום להם להתחבר. אנייל ודאונס מסמנים מגמה מעניינת בקולנוע: השניים כותבים ומביימים ב"ברוד סיטי" (אחת מיוצרות הסדרה אילנה גלזר אף מופיעה בסרט) שהחלה ברשת ועברה לטלוויזיה. בתקופה בה עולם הקולנוע חושש מעולם הסטרימינג הצמד מציג אופציה  לגישור בין העולמות.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"לילה קשוח" – ביקורת #1

"לילה קשוח".

"לילה קשוח" מתיימר להיות קומדיה קלילה, טיפשית ומהנה. הסרט הזה ממשיך מגמה הוליווד כבר לא מתביישת ומוציאה קומדיות קלילות על נשים בשביל נשים, כמו "מסיבת רווקות" ו"המדריך לסינגלס". עם זאת, על אף שאני מעריך את הפמיניזם החבוי בסרט אני מרגיש כי הוא מכוון להקרנות המכילות נשים בלבד, ובין הבדיחות על טמפונים ושעווה ברגליים אני, כגבר, מצאתי את עצמי נדחק מנטלית אל מחוץ לאולם.

את הסרט ביימה לוסיה אניאלו לאחר שכתבה אותו יחד עם בן זוגה השחקן פול דאונס. הבמאית, שעד כה ביימה רק פרקים לסדרות טלויזיה (ידועה בעיקר מ"ברוד סיטי", בה שיחק דאונס) מנסה לעשות את המעבר לקולנוע ללא הצלחה רבה. זאת משום שברמת הסצינה הבודדת העבודה נעשית טוב, אך הכתיבה הכוללת לא באותה רמה. עם דמויות סטריאוטיפיות שמספרות בדיחות לא מתוחכמות, התוצאה היא קומדיה שרק מי שהחליט לזנוח כל היגיון מראש יוכל להנות ממנה. במילים אחרות נוצר מצב שכדי להנות מהסרט אסור לחשוב עליו יותר מדי, פשוט צריך פשוט לזרום, וזה לא הלך רוח שיתאים בהכרח לכל אחד ואחת מהצופים בקהל.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"טופאק: כל העיניים עליי" – ביקורת

"טופאק: אול אייז און מי". דמטריוס שיפ ג'וניור.

"טופאק: כל העיניים עליי" מתיימר להיות סרט ביוגרפי אודות חייו של טופאק שאקור, אך בפועל הוא נראה יותר כמו מאמר דעה אוהד לחייו ופעילותו של הראפר. אני לא מכיר את טופאק מעבר לשמו, ולכן הגעתי לסרט מתוך רצון להבין מי הוא היה. למרבה הצער הבימוי והעריכה של הסרט הקשו עלי להבין מה יצג הראפר ומדוע הוא מפורסם כל כך. הסרט מציג אפיזודות מחייו, כאשר בכל אחת מהן מקבלים הסבר מדוע הוא היה בסדר וכל העולם סביבו לא.

את הסרט ביים בני בום, במאי לא מוכר שעיקר עבודתו עד כה היא בימוי קליפים לשיריה של ניקי מינאז'. חוסר ניסיונו של בום בקולנוע בולט מאוד באי-הצלחתו לבנות סיפור מתוך הביוגרפיה של גיבור הסרט. לא פעם נדמה שהניסיון לדחוס את כל חייו הסוערים של טופאק לתוך שעתיים ו-20, יוצר בעיקר בלאגן ולא מצליח לייצר אף נקודה מרכזית שתהווה את חוט השני שסביבו יטווה הסרט. בחלקים רבים "כל העיניים עליי" בעיקר מתיש את הצופה ורק לעיתים אנחנו חווים רענון בדמות להיט ראפ משוחזר, בו בום יכול להביא מכישוריו אל המסך.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"המומיה" – ביקורת

"המומיה". טום קרוז, אנאבלה ווליס.

באופן מפתיע יש משהו פילוסופי ב"המומיה" גרסת 2017. עובדה, הצפייה בסרט גרמה לי האם זה מוסרי לחזור בזמן ולחסל את האיש שהמציא את הקונספט של יקום קולנועי. האם זו אשמתו שלצד היקום הקולנועי של מארוול יש יצורים כמו העולם האפל של יוניברסל אותו הסרט מבשר. מצד אחד, העולמות הראשונים הצדיקו את היצירה שלהם שכן הם נוצרו בצורה אורגנית (פחות או יותר). אלא שכמו הספינר, מפלגות מרכז ורעיונות טובים נוספים, קמו גל חקיינים שראו כי טוב והחליטו לרתום את העגלה לפני הסוסים ואלו היו עגלות מקרטעות של אלטע-זאכן. לדי.סי קומיקס לקח ארבעה סרטים עד שהוציאו סרט ראוי.

ניתן רק לשער שמחלקת השיווק ביוניברסל ראו את כמות היצירות שיש להם זכויות עליהן וחשבו לעצמם שאם הן תהינה תחת אותה קורת גג אנשים ירוצו לראות. על שני דברים הם לא חשבו: הראשון הוא שצריך סרטים טובים ולא רק חיבור בינהם. ושנית, החיבור עצמו צריך להיות הדרגתי או הגיוני ולא כפוי. "המומיה" חסר את שניהם: עלילה חסרת תחכום, ללא עומק ועם חלק נרחב המוקדש להצגת החוליה המקשרת בין סרטי היקום פרודיג'יום – ארגון הנלחם במפלצות. חבל רק שהסרט היה אותו דבר עלילתית, איתו או בלעדיו.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"המומיה" עם טום קרוז פתח חלש בארה"ב והפסיד ל"וונדר וומן", אבל שבר שיא בשאר העולם

"המומיה". אנאבל וואליס, טום קרוז.

סרט הפנטסיה-אימה "המומיה" בכיכובו של טום קרוז פתח בצפון אמריקה, על פי הערכות, עם 32.2 מיליון דולרים בקרב 4,035 בתי קולנוע. זהו סכום הנמוך מהציפיות שהיו מהסרט (הגרסה של 1999 עם ברנדן פרייז'ר פתחה עם 43.4 מיליון דולרים ועלתה 80 מיליון דולרים, ואילו זו עם קרוז עלתה 125 מיליון דולרים), כמו גם בעייתי לכוונות של האולפנים של הסרט, יוניברסל, לפתוח 'יקום קולנועי' של מפלצות, כשהסנונית הראשונה היא הסרט הזה. "המומיה" זכה לביקורות קטלניות, אך קשה להאמין שזהו הבלם היחיד של הסרט כי גם הקהל שכן הגיע לצפות בו העניק לו ציונים נמוכים בסקרים. הסרט גם הצליח לענין את הקהל פחות מסרט בבימויה של אישה ובכיכובה של אישה (וזה מפתיע לטובה בהתחשב בהלך הרוח האמריקאי), וזהו כמובן "וונדר וומן" שגרף בקופות כמעט כפול מ"המומיה".

עם זאת, המצב בשאר העולם הרבה יותר טוב בשביל "המומיה": הסרט פתח עם כ-141.8 מיליון דולרים מחוץ לצפון אמריקה, על פי הערכות. הסרט הופץ ב-63 ארצות ושווקים (לא כולל ישראל), כשב-46 מהם הוא תפס את צמרת טבלת שוברי הקופות המקומית, כולל בסין עם 52.2 מיליון דולרים לבדה (סכום גבוה יחסית). בכך, שבר הסרט את השיא לפתיחה עולמית של סרט עם טום קרוז, שבו החזיק עד כה "מלחמת העולמות" (2005) בבימויו של סטיבן שפילברג, עם 102.5 מיליון דולרים מחוץ לצפון אמריקה (או 167 מיליון דולרים בכל העולם, לעומת 174 מיליון ל"מומיה"). קרוז הוא שחקן אהוב יותר מחוץ לארה"ב, אולי משום שבארצו מרבים לעסוק בחייו האישיים ובדת שלו, ובסין אולי גם אהבו את הקריצות של "הסמוראי האחרון" ו"קצה המחר" אליהם. אם הופתעתם ש"מלחמת העולמות" הוא סרט-הטום-קרוז הכי מכניס בבכורה שלו מחוץ לצפון אמריקה, זכרו שסרטים הוליוודים לא תמיד פותחים במקביל בכל העולם. למשל "משימה בלתי אפשרית 5: אומת הנוכלים" לא פתח בסין ובברזיל במקביל לקוריאה ולאנגליה (ולכן הסתפק בבכורה בת 64.5 מיליון דולרים בלבד מ-40 שווקים).

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

בוב אודנקירק ואליסון ברי מצטרפים לטום הנקס ומריל סטריפ ב"מסמכים" של שפילברג

"סמוך על סול". בוב אודנקירק.

השחקנים בוב אודנקירק ("סמוך על סול"), אליסון ברי ("המדריך לסינגלס"), קארי קון ("הנותרים"), שרה פולסון, דיויד קרוס, ברוס גרינווד, פאט הילי, טרייסי לטס, ג'סי פלמונס, מתיו ריס, מייקל סטולברג, בראדלי וויטפורד וזאק וודס יככבו בסרט "המסמכים" (ש.ל.ר, The Papers) של סטיבן שפילברג. את העלילה מבוססת האירועים האמיתיים כתבו ליז האנה וג'וש סינגר.

הסרט מתמקד בחשיפת מסמכי הפנטגון ב-1971 דרך עיניהם של אנשי מערכת העיתון 'וושינגטון פוסט' – בינהם העורך בן בראדלי והמו"לית קיי גרהם (אותם יגלמו טום הנקס ומריל סטריפ בהתאמה) – וכיצד הם הצטרפו ל'ניו יורק טיימס' במאבק מול ממשל ניקסון על זכותם לפרסם את המסמכים. אותם מסמכים הציגו את תפקידה של ארה"ב במלחמת ויאטנם שכרכה סודות ממשלתיים שטויחו על פני ארבעה עשורים וארבעה נשיאים.

צילומי הסרט החלו בשבוע שעבר בניו יורק, עם כוונה לעלות לאקרנים בארה"ב בשלהי דצמבר השנה, מתוך כוונה להתמודד על פרסי האוסקר.