מגזין סרטים (עמוד 210)

הסדרה "תאג"ד" חודשה לעונה שניה

"תאג"ד".

חברת הלוין yes מרוצה מאד ככל הנראה מהסדרה הישראלית שלה "תאג"ד" מאת ציון רובין, והזמינה עונה שניה שלה תוך כדי הריצה של העונה הראשונה. לטענת החברה, הסדרה הגיעה כבר ללמעלה מ-5 מיליון צפיות ב-VOD.

הסדרה מספרת על חובשים בגדוד 33 של הצנחנים, שמסתבכים בפעם הראשונה כשהם נחשדים במעשים בלתי חוקיים, ופעם שניה כשהם מנסים לחקור את הפרשה בעצמם. מככבים בסדרה תומר קפון, דניאל גל, אור אדרי, שירה נאור, דין מורישניקוב ותום גרציאני.

בשלב זה מדובר בהזמנה בלבד ללא טווח תאריכים מוגדר. מדובר בסדרה יומית, ולכן נדרשת מלאכת תסריט וצילומים רבה.

"אמריקן האני" – ביקורת

"אמריקן האני". שיה לה'בוף, סאשה ליין.

"אמריקן האני" יכל להיות ספר נהדר המשלב התבוננות עמוקה בחברה האמריקאית לצד התלהבות נעורים, אבל כסרט הוא בעיקר ארוך וחסר פואנטה. הסרט מתיימר לספר על חייהם של בני הנוער משולי החברה, כמו מעין "מישהו לרוץ איתו" אמריקאי, אבל בפועל מבזבז הרבה מאוד זמן על תפאורה ופחות על עלילה. התוצאה היא סרט חסר צורה, שמזכיר מסע ארוך ומייגע ללא יעד.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"דוקטור סטריינג'" – ביקורת #2

"דוקטור סטריינג'".

אם למישהו לא היה ברור שהיקום הקולנועי של מארוול הוא שלם הגדול מסך חלקיו, מגיע הפתיח החדש של מארוול לפני "ד"ר סטריינג'" – הסרט האחרון לעת עתה ביקום הקולנועי של מארוול (יק"מ). לא רק שהפתיח שם במרכז את הסרטים במקום איורי הקומיקס שהיו בפתיח הישן, אלא הוא גם בא במקום כותרות הפתיחה של הסרט (אם כי זה לא הסרט הראשון בו זה קורה). אולפני מארוול למעשה אומרים לנו: הסרט, היוצרים שלו – כל אלו משניים. מה שחשוב הוא האולפן והיקום שהוא יצר. עם הלך רוח כזה לא מפתיע לגלות שהסרט הנוכחי לא ניחן בייחוד כלשהו. אחרי 8 וחצי שנים, יק"מ נהיה כמו רשת מזון מהיר: לטוב ולרע אתה יודע מה תקבל. מדי פעם יש הפתעות בתפריט (מי שלא אכל 'גלידה פיצוץ' עם 'אם-אנד-אם בוטנים' לא יודע תענוג מה הוא) אבל לרוב מה שמתקבל הוא נחמד ונעים.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"דוקטור סטריינג'" – ביקורת #1

"דוקטור סטריינג'". בנדיקט קמברבאץ'.

כמו לפני כל סרט חדש של מארוול עולה השאלה האם חברת הענק פיצחה את הנוסחה לסרטים טובים או שמא זה יהיה הכשלון הראשון אחרי זמן כה רב. ובכן, "ד"ר סטריינג'", שהוא סרט יפה ומגניב, מוכיח שהנוסחה אכן פוצחה ואנחנו צפויים לראות סרטי אקשן יפים וקלילים. יחד עם זאת בנוסחה יש חולשה – הסרטים לא מספיק שלמים כדי להפוך למצויינים, ונשארים "רק" טובים (שזה הרבה יותר מהישגיהם של המתחרים).

האולפן הגדול שבבעלות דיסני ניסה לעשות משהו מעט שונה בסרט ה-14 ביקום הקולנועי, כאשר בחר בסקוט דריקסון, שעד כה ביים בעיקר מותחני אימה ("רוח זדונית", "לילה מסוכן"), לביים ולכתוב את הסרט. מבחינות רבות אפשר להגיד כי דריקסון עבר בהצלחה את מבחן האש בביום סרטים בעלי תקציב של למעלה מ-100 מיליון דולר, אבל לא בהצטיינות. כי למרות שהסרט מביא חוויה ויזואלית שלא נראתה עד כה על מסך הקולנוע, התסריט של דריקסון מבולגן, לא עקבי ובינוני לכל היותר, מה שמונע מהסרט להתעלות.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"רואה החשבון" – ביקורת

"רואה החשבון". בן אפלק.

כל כמה שנים, לאחר הצלחה של סדרה או סרט, הוליווד מצליחה להשפיע על שוק התעסוקה העולמי. הדבר קרה בשנות השמונים בעקבות "פרקליטי אל.איי", בשנות התשעים זה היה "אי.אר" שהעלה את קרנם של הרופאים ובשנות האלפיים השתייה והסיגריות של "מד-מן" דחפו רבים לעולם הפרסום. ייתכן ובעשור הנוכחי תהיה עלייה בלימודי כימיה, אבל עוד מוקדם לדעת. לנוכח התופעה הזו, אני כבר טוען עשרים שנה שגם התסריטאי הכי מוכשר בעולם לא יצליח לגרום לאנשים לבחור במקצוע ראיית החשבון – זה מקצוע יבש מדי כדי להפוך אותו לקולנועי. והנה, אחרי שנים של המתנה, נדמה שהגיע הסרט שיוכל לגרום לקפיצה בהרשמה ללימודי ראיית החשבון. עם שם פשוט ויבש כמו המקצוע של הגיבור, "רואה החשבון" הוא הפתעה אדירה: סרט אקשן ישיר ופשוט, אבל עם מורכבות ומעט עומק. והכי חשוב, זה אחד הסרטים הכי מצחיקים שראיתי לאחרונה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

רשת AMC האמריקאית מצטרפת לעיבוד "מסודרים" הישראלית עם ערוץ 4 הבריטי

"מסודרים". אסי כהן, מאור כהן, אסף הראל, ערן זרחוביץ'.

רשת הטלויזיה האמריקאית AMC ("המתים המהלכים") מצטרפת לערוץ 4 הבריטי (צ'אנל פור) בעיבוד הסדרה הישראלית "מסודרים" של אסף הראל ומולי שגב. משמעות הדבר היא שהסדרה שמכרה 'קשת' ותהיה בה בעלת זכויות ההפצה הבינלאומיות, תשודר הן באנגליה והן בארה"ב.

הסדרה הישראלית בת שתי העונות ששודרה בזכיינית ערוץ 2 'קשת', סיפרה על ארבעה חברים הייטקיסטים ש'עשו אקזיט' ומכרו את הסטארט-אפ שלהם 'ג'ימלאיה' ב-217 מיליוני דולרים. את ארבעת החברים גילמו אסף הראל עצמו, אסי כהן, מאור כהן וערן זרחוביץ'.

העיבוד הבריטי-אמריקאי נקרא כרגע Loaded, וצילומיו מיועדים להתחיל בחודש הבא, עם כוונה לעלות לשידור במהלך 2017. הוכרז כי יופקו לו 8 פרקים, שהמפיק והתסריטאי הראשי שלהם יהיה ג'ון בראון ("קובה אהובתי").

זהו הגלגול השני של "מסודרים" בארה"ב, אחרי שבמקור נרכשה בידי חברת היצוג, הניהול וההפקה 'לברג" של מארק וולברג וסטיבן לוינסון ("בטיפול HBO", "הפמליה") עבור רשת FOX, אך הפרויקט לא הבשיל להזמנה של עונה מלאה.

סרטים ב-10 ש"ח: יום הקולנוע Movie Time 2016 יתקיים ב-27 באוקטובר

יום הקולנוע Movie Time. תמונה באדיבות יס פלנט.

יום הקולנוע Movie Time 2016 (ה-4 במספר, לא להתבלבל עם יום הקולנוע הישראלי) יתקיים ביום חמישי ה-27 באוקטובר, ובו ימכרו כרטיסים לקולנוע ב-10 ש"ח (או 14 ש"ח לסרטי תלת מימד). רשתות הקולנוע הגדולות משתתפות כולן באירוע (סך הכל 40 בתי קולנוע), וינסו לשבור את השיא של 2014: 175 אלף כרטיסים (או 200 אלף אם שואלים את התאחדות ענף הקולנוע). אשתקד המצב הבטחוני לא איפשר את זה, ונראה עתה האם הקירבה לחג הסוכות לא תפגע ביום המיוחד. בפרסום של היום, חג סוכות כן פגע: הדבר נשמר בסוד עד להיום, יומיים לפני האירוע עצמו!

הוכרזו זוכי פסטיבל חיפה 2016: "עניינים אישיים" הטוב ביותר; פרס לחשוד בפלילים משה איבגי

"מלחמת 90 הדקות". נורמן עיסא, משה איבגי. צילום: גלית רוזן

הוכרזו הזוכים בפרסי פסטיבל חיפה 2016 (ה-32 במספר), ובראשם קטף הסרט "עניינים אישיים" של מהא חאג' את פרס הסרט העלילתי הטוב ביותר. חבר השופטים שמנה את העורכת ערה לפיד (יו"ר), הבמאית האנגליה מרתה פיינס, הבמאי תום שובל, עוה"ד אורנה לין והבמאי תאופיק אבו ואיל, נימקו את בחירתם: "יצירה שכל כולה אהבת אדם, קולחת ומצחיקה, שובת לב וטובת לב, פסיפס אנושי, מקומי ואוניברסאלי בן זמננו." פרס נוסף שנכבש על ידי הבמאיות הערביות-ישראליות הוא פרס הביכורים שהלך ל"לא פה, לא שם" של מייסלון חמוד, והשחקן הערבי-ישראלי נורמן עיסא קטף את פרס השחקן הטוב ביותר על הופעתו ב"מלחמת 90 הדקות". את הפרס חולק עיסא עם שותפו לסרט, משה איבגי, שחשוד בעבירות מין. את בחירתם בצמד, נימקו השופטים: "רק משחק רציני ואיכותי יכול להביא לתוצאה מצחיקה כל כך שממחישה את האבסורד במציאות של הסכסוך הישראלי פלשתיני על המסך ובכלל."

איבגי מופיע בקולנוע ובטלויזיה הישראלים כבר עשורים, וקשה לחשוב על פרס תרבות שפסח עליו. עם זאת, בימים אלו הוא חשוד בפלילים, ומן הראוי היה לפסול אותו ממועמדות לפרס מראש, ולא להשאיר את ההחלטה לשיקולים אמנותיים בלבד. גם אם תעשית הבידור הישראלית היא יחסית סלחנית למעשי פלילים, בטח כנגד נשים (מישהו אמר שמוליק קראוס?), הבחירה באיבגי תוך כדי ההליכים הפליליים שמתנהלים בימים אלה (ולא כבדרך כלל, עם התירוץ שעבר זמן ומי זוכר), היא בבחינת שפל מדרגה חדש, ועצוב עוד יותר ששלוש מחמשת השופטים בתחרות הן נשים. אמנם כל אדם חף מפשע עד שהוכחה אשמתו, אך מן הראוי להמתין לפני חלוקת שבחים וכסף לסיום הבדיקה הפלילית, שמצאה כבר תשתית ראייתית להעמדה לדין.

רשימת הזוכים בפרסי פסטיבל חיפה 2016:

הסרט העלילתי הטוב ביותר
"עניינים אישיים"

סרט ביכורים
"לא פה, לא שם"

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"השכנים של ג'ונס" – ביקורת

"השכנים של ג'ונס". גל גדות.

"השכנים של ג'ונס" הוא אמנם סרט טיפשי להחריד, אבל הוא גם מצחיק בצורה מפתיעה. הסרט שמתיימר להיות שילוב בין מותחן ריגול לבין קומדיה לא מצליח לדבוק בצידו הרציני, אך מרוויח את נקודות הזכות שלו כקומדיה על האנשים הרגילים. מבחינות רבות נראה כי קהל היעד של הסרט הוא זוגות בגילאים 35-50 שיוכלו להזדהות עם גיבוריו מצד אחד, אבל יידעו להנות מהשטויות המוגזמות שמתרחשות על המסך. אם זה אכן הכיוון שעליו חשבה ההפקה – היא פגעה בול.

את הסרט ביים גרג מוטולה, שביים בעבר קומדיות כמו "פול" ו"סופרבאד". גם הפעם מוטולה משלב בעלילה גיבורים לא-יוצלחים כדי להצחיק, ומוסיף גם את אלמנט הריגול ואת השעמום של הפרברים. ברם לא חיבור הנושאים הוא שפוגע בסרט כמו חיבור הסגנונות: לצד ההומור הטיפשי אך המוצלח, הסרט מנסה לשלב גם אקשן ודרמה ובשני אלה נכשל באופן מובהק.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"ג'ק ריצ'ר 2: אין דרך חזרה" – ביקורת

"ג'ק ריצ'ר 2: אין דרך חזרה". טום קרוז.

את השם של הסרט החדש בכיכובו של טום קרוז, "ג'ק ריצ'ר: אין דרך חזרה" ניתן לפרש באופן מטא-קולנועי המתייחס לקריירה של קרוז. עד הסרט הזה ולמרות שהוא כבר בגיל של רוב חברי "הבלתי נשכחים" (ואף מבוגר מחלקם), הוא ממש לא במעמד נשכח. נכון שרוב הסרטים שהוא מופיע בהם דורשים ממנו מאמץ גופני רב (קרוז, הנמצא באמצע העשור השישי של חייו ידוע כשחקן המבצע את הפעלולים שלו בעצמו) אבל היו עם קלאסה כלשהי. אבל בסרט ההמשך של ג'ק ריצ'ר יש הרגשה של עייפות. החל מחוסר המורכבות של הדמות ועד לכמות סצנות האקשן בו. האם הגיל של קרוז נותן את אותותיו? אם לא על הפנים שלו אז לפחות על היכולות שלו. בניגוד לסרט הקודם בסדרה שהיה פשוט ומרענן, כאן נראה שכולם עובדים על אוטומאט.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

הסרטים הזרים שמתמודדים על המועמדות לאוסקר 2017

"סופת חול". צילום: ורד אדיר

יחד עם "סופת חול" הישראלי מתמודדים סרטים מ-84 מדינות על חמשת המקומות בקטגוריית הסרט הזר הטוב ביותר של פרס האוסקר 2017. בכך נשבר מספר השיא של 83 סרטים מלפני שנתיים [עדכון: בעקבות פסילת הסרט הארמני ירד המספר ל-82 סרטים, עדיין אחד יותר מהשיא הקודם]. תשעת המתמודדים הסופיים ייקבעו ב-17.1.17 וחמשת המועמדים הסופיים יוכרזו יחד עם המועמדים בכל הקטגוריות שבוע לאחר מכן. הטקס עצמו יתקיים ב-26.2.

בכל שנה יש כמות נכבדה של סרטים שמתרחשים על רקע מלחמה כלשהי, לעתים קרובות מלחמת העולם השנייה. השנה יש לא מעט סרטים כאלו, והשנה בולטת נוכחות של סרטים שצולמו בשחור-לבן ("אידה" הפולני, שזכה לפני שנתיים, היה בשחור-לבן), סרטים על מסעות של ילדים בעקבות מות הורה שלהם ויותר סרטי תעודה מהרגיל.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

עברו של במאי "לידתה של אומה", נייט פרקר, באונס רדף אותו אל כישלון בקופות

"לידתה של אומה". נייט פרקר במרכז.

על אף הביקורות המשבחות, ההקרנות המוצלחות בפסטיבלים והציפיות לאוסקר, הסרט "לידתה של אומה" של נייט פרקר כשל לעמוד בציפיות הקופתיות, והכניס בצפון אמריקה רק כ-7 מיליון דולרים. לקראת סוף שבוע הבכורה של הסרט, עודכנו התחזיות להכנסות בגובה 8 מיליון דולרים לפחות, שאף גובו בליל פתיחה מוצלח-יחסית של 2.6 מיליון דולרים (על פי הערכות), אך בסופו של דבר הסרט הכניס פחות משצפו לו כאמור.

לא ניתן להניח את האצבע על הסיבה המדויקת שבגינה הסרט כשל לעמוד בציפיות. החשד המובהק ביותר הוא מעורבותו לכאורה של במאי הסרט באונס בשנת 1999. פרקר וחברו (שאף חולק איתו קרדיט בכתיבת "לידתה של אומה") הואשמו באונס של חברתם ללימודים באוניברסיטת פנסילבניה. פרקר זוכה, ואילו חברו הורשע עם עונש מאסר, אך במשפט חוזר התהפכה ההחלטה וגם הוא זוכה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »