אני והטרנטינו שלי
שקט. הצלמים דרוכים, המצלמות נבדקות, הכל מביטים לאחור, ממתינים לו שיגיע. ואז פתאום כל החדר רועש: האנשים רוחשים והמצלמות מצקצקות: קווינטין טרנטינו נכנס לאולם האירועים במלון דן בתל אביב, בלווייתם של המפיק, לורנס בנדר, והשחקן, כריסטוף וולץ. "שלום לכולם," הוא חוזר ואומר. "שנה טובה". הצלמים לא מפסיקים לרגע, מצלמים מיליוני תמונות של הבמאי וחבריו, ואני רק אומר לאלון לידי, "אוף, הם מסתירים לי ואני לא מצליח לצלם גם." גדוד הצלמים נצמד לאורחים המכובדים, בעוד שאר הקהל ישב לו במושבים, נרגש כולו, ממתין לתקוף בשאלות שהכין מראש. אני עוד מתקשה לצלם.
לבסוף הצלמים מתאיידים ממרכז העניינים, ומסיבת העיתונאים יכולה להתחיל. כטבע הדברים, מיד מתרעמים היהודים בציון על העובדה שמנהיג הממזרים של טרנטינו, אלדו ריין (בראד פיט), הוא בכלל לא יהודי. המשך השאלה הוא דווקא מעולה: הכצעקתה כי כל היהודים בסרט הם עושי העוולות הנוראות בו, [ספוילר]כולם מתים בסוף, והיהודי היחיד שנשאר חי, עם המנהיג ריין, מכונה "הקטן". "אני חושב שזה יותר הירואי שהלוחמים היהודים מתים בסוף." טרנטינו עונה, והופך משולהב יותר ויותר ככל שהוא מדבר. "אם היתה לי בחירה הייתי עושה את אלדו יהודי. אבל לא היתה לי בחירה. אלדו יצא מה שאלדו יצא."[/ספוילר]


הפרק הרביעי בסדרת "
קמעונאית הסרטים הגדולה ביותר בארה"ב (ובארץ), בלוקבסטר, שוקלת את סגירתם של 960 מתוך 4,400 סניפיה כדי לקטון ב-20%. מדובר ככל הנראה בסניפים של החברה בארה"ב אשר מפסידים כסף, כאשר כמעט 50% מסניפיה בקושי רווחיים. על פי דיווח של בלוקבסטר, סגירת אותם סניפים תניב חסכון של 30 מיליון דולרים בשנה, אך ביטול הסכמי שכירות וכדומה, יעלו לה סכום חד פעמי של 60 מיליון דולרים.
השחקן היהודי-האמריקאי, 



כוכב "
השחקן 


חברת