"הרועה". פליקס-אנטואן דובל, סולין ריגו.
"הרועה" הוא סרט דרמה קנדי שמתרחש בפרובנס ומבוסס על סיפור אמיתי. יש חן בסרט שמתרחש בעיקר בחיק הטבע, וחלק נכבד מהסרט תופסים כבשים.
מתיאס הוא בחור צעיר מקנדה שמתייר בדרום צרפת. הוא מתפטר מעבודתו בחברת פרסום ומחליט לא לחזור למולדתו ובמקום זאת לשנות את חייו, להתרחק מהציוויליזציה ולהיות רועה צאן. הוא קונה ספרים שעוסקים בנושא ומציע את שירותיו לכל מי שמוכן לקחת מישהו ללא ניסיון.
"שלושת המוסקטרים – חלק שני: מיליידי".
"שלושת המוסקטרים: מיליידי" הוא סרט המשך ישיר ל"שלושת המוסקטרים: דארטנאן", אחד הסרטים הטובים ביותר של השנים האחרונות. החלק השני פחות טוב ומרשים מהראשון, אך עדיין מדובר בסרט טוב, על אף הסיום של "המשך יבוא" שלו, כשלא בטוח אם או מתי הוא יבוא.
"האקדח מת מצחוק". ליאם ניסן.
"האקדח מת מצחוק" הוא סרט קומדיה אבל הוא לא מספיק מצחיק ויש בו שני פגמים מהותיים, מעבר לחוש הומור לוקה בחסר.
בניגוד ל"באפי ציידת הערפדים" שהיה סרט כושל אך הפך לסדרה מעולה ומצליחה בת שבע עונות (וסדרת-בת, חוברות קומיקס וסדרת המשך שבדרך), "האקדח מת מצחוק" היא דוגמה נדירה לסדרת טלוויזיה בת שישה פרקים בלבד שהיוותה בסיס לשלושה סרטי קולנוע מצליחים, כל אחד פחות טוב מהקודם, אך שלושתם מצחיקים והראשון שבהם טוב מאוד. היוצרים של הסדרה והסרט, האחים ג'רי ודויד צוקר וג'ים אברהמס, שיצרו את שני סרטי הפרודיה המעולים והמקוריים "טיסה נעימה" ו"סודי ביותר", אינם מעורבים בהפקה החדשה, שבה אגב מוזכרת הסדרה "באפי ציידת הערפדים".
יוסף שילוח. צילום באדיבות הפקת הסרט "בעל החלומות".
"בעל החלומות" הוא דוקו המסכם את הקריירה של אחד האייקונים הגדולים בתרבות הישראלית, יוסף שילוח, שמגיע סוף סוף כעבור 14 שנים ממותו. צמד הבמאים הדוקומנטריים קובי פרג' ומוריס בן מיור ("סרט בסנטר", "להאיר את יוסי") משתף כאן פעולה עם עומר שילוח, בתו של יוסף, שערכה עם אביה סדרת ראיונות בטרם הלך לעולמו בשל מחלה קשה. יחד הם יוצרים פורטרט מעניין המשלב בין האישי ללאומי, בין החלום שהתגשם לזה שלא.
חומר הגלם העיקרי ביצירת "בעל החלומות" הוא הריאיונות שקיימה עומר שילוח עם אביה, מושא הסרט, בפרויקט הדוקומנטרי השישי של צמד הבמאים פרג' ובן מיור. הסרט ערוך בסדר כרונולוגי פחות או יותר, ומגולל את חייו האישיים והמקצועיים של שילוח.
"ציידות השדים של הקיי פופ".
במקום ה-1 ניצב סרט הפעולה-אנימציה מבית נטפליקס "ציידות השדים של הקיי פופ" עלה בבכורה לאקרנים ברחבי ארה"ב (1,700 בתי קולנוע) בגרסת קריוקי, והכניס 18 מיליון דולרים על פי הערכות.
במקום ה-2 ניצב סרט האימה "שעת הנעלמים" ירד ב-36.2 אחוזים בהכנסותיו מהשבוע שעבר בו אחז במקום ה-1 וכעת הוסיף 15.6 מיליון דולרים בקרב 3,631 בתי קולנוע. בסך הכל ב-3 שבועות גרף הסרט 115.9 מיליון דולרים.
במקום ה-3 ניצב סרט המשפחה הקומי "שישי הפוך יותר" ירד ב-35.6 אחוזים בהכנסותיו מהשבוע שעבר בו אחז במקום ה-2 וכעת הוסיף 9.2 מיליון דולרים בקרב 3,675 בתי קולנוע. בסך הכל ב-3 שבועות גרף הסרט 70.5 מיליון דולרים.
"מאץ' מושלם". פדרו פסקל, דקוטה ג'ונסון. צילום: Atsushi Nishijima.
"מאץ' מושלם" הוא סרט דרמה על רומנטיקה ואהבה בימים אלו. את הסרט ביימה סלין סונג, שביימה והיתה מועמדת לאוסקר על התסריט של "חיים שלמים", אחד הסרטים המוצלחים בשנים האחרונות, ו"מאץ' מושלם" אינו מספיק טוב. יש לו רעיון בסיסי מבטיח ושלושה כוכבים (עם או בלי מרכאות) אך גם לגבי הליהוק יש לי השגות.
ב"מאץ' מושלם" לוסי הרווקה (דקוטה ג'ונסון) עובדת בחברת שידוכים בעיר ניו יורק, לקוחה שלה עומדת להתחתן ולקוחה אחרת מתקשה למצוא מישהו שמוצא חן בעיניה באותה מידה שהיא מוצאת חן בעיניו.
"מסייה אזנבור". טאהר רחים. צילום: ANTOINE AGOUDJIAN.
"מסייה אזנבור" הוא סרט צרפתי על הזמר שארל אזנבור. הסרט היה מועמד לארבעה פרסי סזאר: שחקן ראשי, עיצוב אמנותי, עיצוב תלבושות ואפקטים חזותיים (בין השאר כי הסרט מתרחש בעבר ונעזרים במחשבים לכך). העיצוב נהדר בכך שהוא משרת את הסיפור מבלי למשוך אליו תשומת לב. רוב הזמן הסרט מתקדם בעניין ונראה שהצליחו לתפוס את האישיות הנחושה וחוש ההומור של הזמר הנודע הפורה מהמוצא הארמני.
מאז ומתמיד נעשו סרטים ביוגרפיים על זמרים. בעקבות ההצלחה של "רפסודיה בוהמית" על פרדי מרקורי ולהקת קווין, ולפניו -במידה פחותה יותר- של "אדית פיאף- החיים בוורוד", זה חזר שוב לאופנה ונאלצנו לסבול את "רוקטמן" על אלטון ג'ון, "ריספקט" על ארית'ה פרנקלין, "אנונימי לגמרי" על בוב דילן וסרטים אחרים, כשיש נוספים בדרך (השנה על ברוס ספרינגסטין, בעתיד על להקת הבי ג'יז). אין הרבה זמרים צרפתיים ידועים בכל העולם כמו אדית פיאף, אך שארל אזנבור הוא טוען רציני לכתר. מעבר לעובדה שלזמרת אדית פיאף היה חלק חשוב בקריירה של אזנבור, לסרט מ-2007 בכיכובה של מריון קוטיאר גם היתה השפעה על הסרט, במעברים בין הקטעים, בסגנון הצילום.
"הדרך בינינו: החילוץ האולטימטיבי". צילום באדיבות Melbar Entertainment.
פסטיבל הסרטים הבינלאומי טורונטו TIFF 2025 (ה-50 במספר) ביטל את השתתפותו של הסרט התיעודי אודות האלוף במיל' נעם תיבון במהלך ה-7 באוקטובר, "הדרך בינינו: החילוץ האולטימטיבי" (ש.ל.ר, The Road Between Us: The Ultimate Rescue) של בארי אבריץ' הקנדי.
נעם תיבון הוא אביו של העיתונאי אמיר תיבון, חבר קיבוץ נחל עוז. ב-7 באוקטובר 2023, קיבוץ נחל עוז היה מבין הישובים הישראלים שמחבלי החמאס פרצו אליהם וביצעו בהם את הטבח והמעשים הנוראים. במקום עזרה צבאית מסודרת, היו אלו נעם תיבון ואישתו שיצאו לחלץ את הבן ומשפחתו – אישתו ושתי בנותיו – מהקיבוץ, ובדרך חילצו ניצולים מטבח פסטיבל הנובה וסייעו לחיילים פצועים.
דובר/ת מטעם פסטיבל טורונטו מנה בפני דדליין שתי סיבות לביטול הזמנת הסרט לפסטיבל: היוצרים לא הציגו אישור זכויות יוצרים ממחבלי חמאס להשתמש בחומרי הצילום שאלו העלו לכל העולם בזמן אמת לרשתות החברתיות כשביצעו את הטבח; והחשש בפסטיבל ממחאות ומהומות סביב הקרנתו שם. "ההזמנה לסרט התיעודי הקנדי 'הדרך בינינו: החילוץ האולטימטיבי' בוטלה על ידי הפסטיבל, משום שהתנאים הכלליים להשתתפות בפסטיבל, וכן הדרישות שהוצבו בעת ההזמנה הראשונית של הסרט, לא מולאו – ובכלל זה אישור משפטי לכל חומרי הצילום. מטרת הדרישות הללו היתה להגן על הפסטיבל מהשלכות משפטיות, וכן לאפשר לפסטיבל לנהל ולצמצם סיכונים צפויים וידועים סביב הקרנת סרט העוסק בנושא רגיש ביותר, לרבות איום אפשרי להפרעה משמעותית לאירוע. על פי תנאי ההשתתפות בפסטיבל: 'לפסטיבל שמורה הזכות לפסול מהפסטיבל כל סרט אשר לפי שיקול דעתה הבלעדי והמוחלט, אינו משרת את טובת הפסטיבל.'"
"ארבעת המופלאים: צעדים ראשונים".
סרט גיבורי העל הקומיקסים "ארבעת המופלאים: צעדים ראשונים" עם פדרו פסקל וונסה קירבי הכניס בבכורה כ-118 מיליון דולרים בקרב 4,125 בתי קולנוע בצפון אמריקה (ארה"ב וקנדה), על פי הערכות, ועוד כ-100 מיליון דולרים בשאר העולם. סה"כ מסביב לעולם ההכנסות מסתכמות בכ-218 מיליון דולרים, כשהמדינות המובילות הן מקסיקו (12 מ"ד), בריטניה (10.8 מ"ד), צרפת (5.7 מ"ד) וברזיל (5.1 מ"ד).
המתחרה העיקרי באותו הז'אנר "סופרמן" סגר את סוף השבוע השלישי שלו באקרנים עם ירידה בת 57.5 אחוזים בהכנסות, שהסתכמו בתוספת של 24.9 מיליון דולרים בקרב 3,930 בתי קולנוע בצפון אמריקה, על פי הערכות. בסך הכל ב-3 סופי שבוע גרף הסרט 289.5 מיליון דולרים בצפון אמריקה.
"ארבעת המופלאים: צעדים ראשונים". פדרו פסקל, ג'וזף קווין.
"ארבעת המופלאים: צעדים ראשונים" הוא סרט גיבורי-על של "מארוול" שבעיקרו מנותק משרשרת הסרטים שבאה לפניו. הוא בסדר, לא מצטיין בדבר, לא יוצא מן הכלל אבל הוא עובד.
ב"מארוול" הבינו שהתפוקה שלהם גדולה מדי (הפתעה גדולה), ושאנשים לא כל כך אוהבים להרגיש שהם לא מבינים משהו כי לא צפו בסרט ובסדרה קודמים. אז ימשיך ויהיה הקשר בין הפרויקטים השונים אך לא הדוק ובמקרה של "ארבעת המופלאים: צעדים ראשונים" זה קל כי הסרט מתרחש בסביבות 1970.
"חמצן". מימין: המפיקים אביב בן שלוש ועדי בר יוסף, הבמאית נטעלי בראון ונשיא קרן ירושלים אריק גרבלסקי. צילום: מיטל איזביצקי.
הוכרזו הזוכים בפרסי פסטיבל הקולנוע ירושלים 2025 (ה-42 במספר), ובראשם "חמצן" של נטעלי בראון קטף את פרס חג'ג' לסרט העלילתי הטוב ביותר. בפרס סרט הביכורים הישראלי זכה "נאנדאורי" של אתי ציקו, ובפרס הסרט התיעודי הישראלי זכה "מלאכי" של עדו בהט ונעם דמסקי. בפרס הסרט הבינלאומי הטוב ביותר זכה "הסוכן החשאי" (The Secret Agent) של קלבר מנדוזה פילהו מברזיל.
חבר השופטים בתחרות הישראלית כלל את טינה לוק, הבמאית ג'ולי שלז והשחקן מנשה נוי, שנימקו את בחירתם ב"חמצן": "קריאה רדיקלית של ההוויה הישראלית במרכזה אם הבוחרת להפסיק להיות קורבן של האתוס הישראלי. הסרט בנוי מרבדים רבים של המציאות הישראלית מנקודת מבט חדשה, שמעניק נופך כמעט תנ"כי לסיפור של אם העומדת בפני הקרבת בנה. הבמאית והתסריטאית נטעלי בראון מפרקת את האתוס הישראלי – משחרור ירושלים עד זחילה על השטיח בלילות כתוצאה של פוסט-טראומה, ובכך מפרקת את דמותו של הגיבור הישראלי."
על הזוכה בפרס סרט הביכורים הישראלי "נאנדאורי" כתבו השופטים: "סרט המשוחרר כולו מנקודת מבט של הקולנוע הגברי אך שומר לא להיות לעומתי או מגדרי. אתי ציקו מתגלה כבמאית עם קול עצמתי ברור, יד בוטחת, ויכולות יוצאות דופן כבר בסרטה הראשון."
טקס הענקת פרסי פסטיבל ירושלים התקיים בסינמטק ירושלים, וסך הפרסים השנה בפסטיבל עומד על כמיליון ש"ח.
רשימת הזוכים המלאה בפרסי פסטיבל הקולנוע ירושלים 2025:
קולנוע ישראלי עלילתי באורך מלא (תחרות חג'ג')
שופטים: טינה לוק, ג'ולי שלז, מנשה נוי
הסרט העלילתי הטוב ביותר (פרס חג'ג' באמצעות הקרן לירושלים)
"חמצן", נטעלי בראון
הסרט העלילתי – ציון לשבח
"הים", שי כרמלי-פולק
סרט ביכורים ישראלי (פרס GWFF)
"נאנדאורי", אתי ציקו
תסריט (פרס ענת פרחי)
מיכל ברזיס, עודד בן-נון, תום שובל ועמיטל שטרן, "שפה זרה"
משחק (פרס ענת פרחי)
ריקי רייף סיני, "כי את מכוערת"
פרס האנסמבל
"הים"
קולנוע ישראלי תיעודי באורך מלא (תחרות דיאמונד)
הסרט התיעודי הטוב ביותר (פרס דיאמונד)
"מלאכי", עדו בהט ונעם דמסקי
בימוי התיעודי הטוב ביותר (פרס דיאמונד)
ישראלה שאער מעודד, "וַ'יְנִי ידידה?" ("איפה ידידה?")
צילום (פרס אהרון עמנואל)
שי גולדמן, "נאנדאורי"
עריכה (פרס עליזה ומיכה שגריר)
עדו בהט ועידו הר, "מלאכי"
מוסיקה (פרס יוסי מולה)
אבי בללי, "הים"
קולנוע ישראלי קצר (תחרות דיאמונד)
חבר השופטים: יבגני רומן, אורית פוקס רותם, יובל שרף
סרט עלילתי קצר (פרס דיאמונד)
"לשון מאחורי שיניים", אירה אדוארדובנה
סרט העלילתי הקצר – מקום שני (פרס דיאמונד)
"התה של דליה מטיל צל על הר פוג'י", אורן גרנר
סרט סטודנטים קצר (פרס עליזה ומיכה שגריר)
"הדברים שאנחנו עושים בשביל אהבה ואזרחות זרה", איל סגרסקי, ביה"ס סם שפיגל
משחק
היאלי יוסף זדה, "חיימשלי", זיו ממון
סרט האנימציה הטוב ביותר
"הציפור שרצתה", גן דה לנגה
סרט אנימציה – ציון לשבח
"בסיס אם", עמית קרא, אוניברסיטת תל-אביב
התחרות הבינלאומית
שופטים: לורנס בנדר, מתיאס גלסנר, ג'וליה פון היינץ
הסרט הבינלאומי הטוב ביותר (פרס נחמה)
"הסוכן החשאי" (The Secret Agent), קלבר מנדוזה פילהו, ברזיל
הסרט הבינלאומי – ציון לשבח
"צליל של נפילה" (Sound of Falling), מאשה שילינסקי, גרמניה
הבימוי
באלינט סימלר, "לקחים" (Lesson Learned), הונגריה
סרט ביכורים בינלאומי (פרס GWFF)
"לוסיה" (Litte Trouble Girls), אורשקה דז'וקיץ', סלובניה
סרט ביכורים בינלאומי – ציון לשבח
"מועד לפורענות" (Urchin), האריס דיקינסון, אנגליה
תחרות ברוח החופש
שופטים: ערן ריקליס, טדי ליפר, טל גרניט
הסרט הטוב ביותר (פרס קאמינגס)
"האמא הטובה ביותר בעולם" (The Best Mother in the World), אנה מויילארט, ברזיל
תחרות OFF לקולנוע תיעודי נסיוני (על שם שנטל אקרמן)
שופטת: אורי לוין
סרט תיעודי נסיוני (פרס קרן משפחת אוסטרובסקי על שם שנטל אקרמן)
"מסרו לה שאני אוהבת אותה" (Tell Her that I Love Her), רומיין בורנז'ה, צרפת
התחרות לאמנות וידיאו וקולנוע ניסיוני (פרסי קרן משפחת אוסטרובסקי)
שופטות: מעין שלף, הילה בן – ארי, אלהם רוקני
מקום ראשון
"הבריחה תתפוס אותך הלילה", נעה שמחיוף שחף
מקום שני
"אוריינטציות", דניאל קיצ'לס
פיצ'פוינט ירושלים לסרטים באורך מלא בשלבי הפקה ועריכה
מישל פרנקו, מישל זאנה, מאיה אמסלם
הפרס הגדול
"לאן", אסף מכנס (הפקה: תומר מקלברג, חיים מקלברג, אורון רוגובין, גיא שני)
פרס השופטים
"אולי זאת אהבה", הניה ברודבקר (הפקה: תמי כהן, אדר שפרן)
מענק שירותי עריכה אדיט ומענק שירותי סאונד די.בי לסרט באורך מלא
"אלברזך", חמד שרוף (הפקה: שלומי אלקבץ, גלית כחלון, מיכל גלעדי)
פיצ'ינג לתסריט קצר (בשיתוף קרן גשר)
שופטים: רנא אבו-פריחה אסיאג, אלירן אלייה, רות דיסקין
תסריט קצר – כולל מענק שירותי עריכה אדיט ומענק שירותי סאונד די.בי
"אבא בחדר", דותן מורנו (הפקה: לב אורלוב)
פרס ון-ליר מטעם פסטיבל הקולנוע לקמפיין IMPACT Pitch (בשיתוף קופרו)
שופטים: היא-לי הירט, יפעת קידר, רועי קמחי
הזוכה
"אהבה במקומות קשים", ברכי הישריק (הפקה: תמי כהן, אדר שפר)
"דיוקן של אב אבוד".
ההבדל המשמעותי, מבחינתי לפחות, בין סרט דוקומנטרי לבין כתבה חדשותית הוא שהכתבה החדשותית עוסקת בדיוק במה שהיא אמורה לעסוק (אחרת היא לא יכולה להיחשב ככתבה מוצלחת) ואילו הסרט הדוקומנטרי לכאורה מצהיר על נושא כלשהו, אבל התוצאה ממש לא מוגבלת למה שהוצהר מראש. במקרים מסוימים, התוצאה תהיה אפילו הפוכה, במידה מסוימת, למה שלכאורה הוצהר מראש.
כך, סרטו המונומנטלי של ורנר הרצוג, "גריזלי מן" (שהגיע למקום ה-98 ברשימת הסרטים הכי טובים של המילניום הנוכחי של הניו יורק טיימס), כביכול עוסק בחיבור בין דב פראי לפעיל למען הדובים, אבל למעשה הוא מוכיח במידה מסוימת שהחיבור בין האדם התרבותי לחיה הפראית הוא פנטסיה בלתי ניתנת למימוש.
וכך גם במקרה של "דיוקן של אב אבוד", מדובר בדוקו שלפי תקצירו ניתן להניח שאנחנו עומדים לצפות בסרט מאוד מסוים, אבל בדיעבד אנחנו מקבלים משהו אחר לגמרי.
בגדול, מדובר ביצירה שמתעדת עשורים שלמים בחייו של בנו של הבמאי גונאר הול ינסן, מלידתו ועד נסיעתו של הילד (שכבר בגר) לברזיל כ-20 ומשהו שנים לאחר מכן.