"הבית שלנו". וו רנלין, האי קינג.
"הבית שלנו", שהוקרן במסגרת התחרות הרשמית של פסטיבל ברלין בשנה שעברה, הוא סרט סיני אטי על שתי דמויות שלא מרבות לדבר, שנמשך יותר מדי וממאיס את עצמו. הוא שייך לתת-הז'אנר שפסטיבלים אירופאיים אוהבים: סרטים על אנשים מסכנים, בדרך כלל בעלי כוונות טובות, שהחיים ובני אדם מתאכזרים עליהם. בעוד במהלך רוב הסרט יש סיבה לקצב המדוד, והוא מעניין כשמתרחשים בו דברים, כשהוא מציג התפתחויות קטנות, בשלב מסוים מאריכים יותר מדי ללא סיבה עד שמגיעים לסוף מותשים ושמחים שנגמר.
משפחותיהם של גבר ואישה מבוגרים משדכים אותם זה לזה והשניים גרים בצניעות רבה בתנאים קשים (כלומר, עוני מחפיר) בבית די מבודד בצפון סין. אין להם כמעט דבר בבית הקטן שלהם והם לא פוגשים לעתים קרובות עם חברים או בני משפחותיהם. הם מעבירים את רוב שעותיהם יחד. הוא איכר חרוץ שלא מוכן לקבל מתנות חינם, והיא לומדת לעזור לעבד את האדמות שהוא חוכר. הם חולקים מיטה יחד בבית שבו התנור, שמשמש גם להכנת אוכל, ניצב ליד המיטה. היא עושה הכול לאט (כולל להזיז את הראש). השניים עובדים יחד, והם אנשים טובים, ורואים יפה את היחסים הנרקמים ביניהם ואת השינויים הקטנים שחלים בהתנהגותה.
לתושבי הכפר יש מה להגיד על כל דבר, כמו שאנשים נוהגים לעשות בכל העולם.
"הבית שלנו". וו רנלין, האי קינג.
מתנהלים במהלך הסרט מספר תהליכים במקביל. קשר הדאגה המתפתח בין השניים, העונות החקלאיות (שתילה, אסיף) והשינויים הנעשים בכפר (עידוד הריסת בתים נטושים ומעבר אנשים לערים). יש רגעים אנושיים יפים ואפילו מצחיקים פה ושם אבל ככל שמתקרבים לקו השעתיים -ועוברים אותו- זה מרגיש כמו אורח שלא שם לב שהגיע כבר זמנו ללכת הביתה ומקלקל את הזמן המשותף שהיה.
לסרט מספר כרזות מושקעות ויפות, אך למרבה הצער לא רואים אותן במהלך הצפייה.
דירוג: 
הבית שלנו (China, 2022)
בימוי: לי ריג'ון | תסריט: לי ריג'ון | משחק: וו רנלין, האי קינג, גואנגרוי יאנג, דנגפינג זאו, קיילן וונג | מוסיקה מקורית: פיימן יזדניאן | צילום: ווייהו וונג
הפצה: קולנוע חדש, החל מה-20.04.2023 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון: