"ילד אורז".
"ילד אורז" הוא סרט דרמה המתרחש בשנות ה-90 על אם ובנה הצעיר שהיגרו מדרום קוריאה לקנדה ועל תהליך ההסתגלות שלהם לסביבה החדשה. הסרט מציג ברגישות את הקשיים של הגירה והצורך בטשטוש הזהות המקורית כדי להיטמע טוב יותר בחברה הקולטת. הוא מבוים היטב ברובו, והקצב שלו איטי באופן שהולם מאוד את העלילה. על אף שחלק מהדרמה מרגישה מעט מאולצת, כאילו מבקשת לרגש את הצופה בכוח, היא בכל זאת מצליחה במטרה שלה.
זהו סרטו השני שכתב וביים אנת'וני שים, שבעיקר הקריירה שלו עובד כשחקן (גם בסרט זה משחק בתפקיד יחסית קטן), וזיכה אותו במספר פרסים קנדיים. הסרט קשור לחוויותיו האישיות של שים כילד מהגר בקנדה וצולם באתרים שקשורים להיסטוריה של חייו, אולי זו הסיבה שהוא מרגיש כמו צפייה בזכרונות. בעדינות מהוקצעת הוא דאג ששתי הדמויות הראשיות יהיו עגולות, פגומות וקלות מאוד להזדהות, כך שיהיה קל לסלוח להן על השגיאות שלהן. ישנם מעברים בלתי מורגשים בין תיאור מצב לבין התקדמות עלילתית וזה תורם להתמסרות לסיפור.
"ילד אורז".
כדי להבטיח עתיד טוב לבנה, סו יאנג (צ'וי סונג-יון, רקדנית וכיראוגרפית עם ניסיון מועט במשחק), אם חד הורית מדרום קוריאה שאיבדה את בן זוגה בטרגדיה קשה, חייבת לעקור את חייה ולעבור למדינה אחרת. בעוד היא מתמודדת עם האובדן ועם החיים החדשים כהורה יחידה לילד צעיר, ללא כל עזרה מבני משפחה וללא כל חברים, היא צריכה ללמוד את השפה המקומית, לפרנס את שניהם בעבודת כפיים, להיות רגישה לצרכים של הבן שלה דונג-היון (דויון נואל הוואנג) וגם להיות קשוחה כדי לעודד אותו להתרגל למציאות החדשה שלו.
כמו כל הילדים דונג-היון רק רוצה להשתלב עם שאר החברים לכיתה, אבל זה מורכב כשאתה נראה אחרת, מדבר אחרת, אוכל ארוחת צהריים אחרת וקשה למקומיים לבטא אפילו את השם שלך, וזה מסליל אותו לתפיסת חיים שתשפיע על המשך חייו. בשליש הסרט מתבצעת קפיצה בזמן שמפגישה את הצופים עם דונג-היון הנער (אית'ן הוואנג, "אקדמיית המטריה") והשפעות ההגירה והמחיקה התרבותית, כמו גם את ההבדלים הבין דוריים בתהליך הזה.
המשחק של שלושת השחקנים הראשיים מדהים. דויון נואל הוואנג, שהצטלם לתפקידו כשהוא רק בן 6, עשה עבודה מושלמת. אפשר היה להבין את הרגשות שלו באופן מלא, גם כשהוא לא דיבר והסצינה שבו הוא בודק את השוני בפנים שלו לעומת שאר הילדים היא עצובה ומדויקת. צ'וי סונג-יון, שמגלמת את תפקידה בהפרש של עשר שנים (עם עבודת איפור לא הכי מתקדמת), עושה עבודה נפלאה בדואליות של הפגנת אמביציה וכבוד עצמי והשבריריות מול הכאב של הבן שלה. אית'ן הוואנג מעביר את מנעד הרגשות של תרדמת נעורים טיפוסית לבין התלהבות ילדית וחיבור אותנטי למשהו שגדול ממנו. היחיד בקאסט שמעט מלאכותי הוא דווקא שים הבמאי, שמתעקש להיות מאוד ברור בדיקציה שלו ולהתנהג כמו הבחור המושלם.
"ילד אורז".
הסרט מתחיל בקריינות שלא חוזרים אליה בשום שלב נוסף בסרט, ככה שזה עובר כמו קיצור דרך עלילתי, שאפשר היה לפתור בקלות עם קצת השקעה בתסריט, או אפילו רק סידור מחדש של הסצינות. הצילום האנלוגי מוקפד מאוד והוא מותיר חותם חיובי מובהק. לדוגמה, בצילומים בדרום קוריאה הצבעים מרהיבים, ועומדים בניגוד לצבעי הקור של קנדה ותחושת המחנק הצהבהבה בבית המשפחתי.
זהו סרט קטן ואיכותי שיכול להוות בחירה טובה למי שרוצה לצפות בדרמה בקולנוע, אך בהחלט לא מדובר בחוויה חד פעמית שאסור לפספס ובטח שאפשר לחכות בסבלנות לצפייה בטלוויזיה.
דירוג: 
ילד אורז (קנדה, 2022)
בימוי: אנת'וני שים | תסריט: אנת'וני שים | משחק: צ'וי סונג-יון, אית'ן הוואנג, דויון נואל הוואנג, אנתוני שים, האנטר דילון | מוסיקה מקורית: אנדרו יונג הון לי | צילום: כריסטופר ליו
הפצה: לב סרטים ובתי קולנוע, החל מה-28.12.2023 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון: