"חלום של רובוט".
סרט האנימציה של פבלו ברגר "חלום של רובוט", נטול דיאלוג לחלוטין, מבוצע במינימליזם דו מימדי ומצוייר ביד, פריים אחר פריים, כמו פעם. הוא מצליח, למרבה הפלא, להפיק הרבה יותר רגש מאשר כל אחד מהסרטים האחרונים של פיקסאר, וגם להגיד כמה דברים פילוסופיים תוך כדי.
עלילת הסרט, שהוצג במסגרת פסטיבל קאן האחרון ומועמד כעת לאוסקר, מבוססת על הקומיקס של שרה וארון הנושא את אותו השם. היא מתרחשת בשנות ה-80 במנהאטן, שמאוכלסת אך ורק בבעלי חיים וברובוטים דמוי אדם, אבל נטולת יצורים אנושיים לחלוטין. הגיבור שלנו הוא כלב בשם "כלב" (כבר אמרתי מינימליזם?) וכדי לא להרגיש בודד בעיר מנוכרת כמו ניו יורק, הוא מחליט לאמץ לעצמו רובוט, שיתפקד בגדר חבר. הוא מזמין את הרובוט בדואר ואז מחכה בקוצר רוח עד שהמשלוח מגיע, מרכיב את הרובוט ומהרגע שהרובוט מופעל, אי אפשר להפריד יותר בין הכלב לחברו החדש הטוב ביותר.
"חלום של רובוט".
הם מבלים ביחד: מחליקים על גלגליות בסנטראל פארק, אוכלים נקניקיות (לרובוטים מונפשים יש כנראה קיבה) ואפילו הולכים לחוף הים, רק שאז מגלה כלב שהעובדה שלרובוטים מונפשים יש קיבה, לא אומר שהם לא מחלידים במגע עם מים. הרובוט יוצא מכלל שימוש בשל החשיפה לים ולא מסוגל להניע את גופו, פרט לראשו. העניין הוא שלהבדיל מבני אדם, רובוטים משותקים אפשר לתקן וכלב, שלא מסוגל לסחוב את הרובוט משום משקלו הרב, מחליט לקחת איתו כלי עבודה ולחזור איתם לחוף הים, על מנת להעמיד את הרובוט על רגליו. רק שאז הוא מגלה שהעניין מסובך מכפי שחשב.
כאמור, המאפיין הכי בולט של הסרט הוא מיעוט אמצעי המבע: הסאונד נטול דיאלוגים, אבל בליווי מוזיקה מאותה תקופה, האנימציה דו מימדית ו"רזה", אבל הפריים עמוס בפרטים ובהתרחשויות – כך שהמינימאליזם אין פירושו דלות או עוני של התוצר הסופי, אלא התמקדות באספקטים הקלאסיים של האנימציה ובסיפור עצמו, במקום באפקטים ממוחשבים וטכנולוגיות חדישות. כפועל יוצא, קל הרבה יותר לעקוב אחר העלילה, מאשר ברוב סרטי האנימציה שעולים על מסכינו בשנים האחרונות, וגם יש הרבה פחות פילטרים צורניים שעשויים לרדד את הרגש ולסרס את עוצמתו.
"חלום של רובוט".
מבחינה עלילתית, הרעיון הכי יפה ומעניין ביצירה הוא החלומות של הרובוט, שמהווים מציאות אלטרנטיבית למציאות שמתוארת בסרט, מציאות אופטימית יותר שבה הוא יכול לבצע את מה שאינו בר ביצוע במציאות.
למעשה, בעולם נטול בני האנוש שמוצג בסרט, בעלי החיים הם המקבילים לאנשים, הם התושבים והעובדים באותה מנהאטן מדומיינת שמופיעה בסרט, והרובוטים הם לא סתם פחיות גדולות נטולות חיות ומחשבה, אלא יצורים חושבים וחולמים ואוכלים- ממש כמו כל יצור אורגני בטבע. הם בעצם חיות המחמד של החיות שלהם. כך הסרט יכול לעסוק גם ברעיונות פילוסופיים של זהות, נאמנות, נטישה ועוד.
דירוג: 
חלום של רובוט (ספרד, צרפת, 2023)
בימוי: פבלו ברגר | תסריט: פבלו ברגר, שרה וארון | מוסיקה מקורית: אלפונסו דה ויללונגה
הפצה: קולנוע חדש, החל מה-29.02.2024 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון: