חף מפשע (2022) למקצוענים: איך צולם, פרסים, הצלחה, טריויה, ציטוטים, פסקול

נקודת המוצא של הסרט מבוססת על סיפורם של הבמאי לואי גארל ואימו, השחקנית-במאית בריג'יט סי, שאכן עבדה בבתי סוהר, כשלואי ואחותו היו ילדים צעירים. ואכן היא התאהבה באחד האסירים ונישאה לו כשלואי היה בן 18. הוא לא נכח בחתונת אימו, אבל היא ביימה סרט בנושא בו כיכבה השחקנית הישראלית רונית אלקבץ. (מאת צוות אידיבי)

שיחה עם לואי גארל
ש: איך עלה הרעיון לסרט?
ת: לקח זמן לתסריט להבשיל. התחלתי לכתוב אותו לבד, ואז נתקלתי בספרים של טנגי ויל וצירפתי אותו לכתיבה. בהתחלה חיפשתי סופר שכותב ספרי מתח, בסגנון ספרי הבלש. משהו ברוח התסריטים של ז'אן קלוד קארייה.
(ז'אן קלוד קארייה - אחד התסריטאים הגדולים ביותר שפעלו בצרפת וכתב מעל ל- 157 תסריטים, בהם 'הקסם של הבורגנות', 'הקלות הבלתי נסבלת של הקיום' ועוד. קארייה שנפטר באוגוסט 2021, היה חבר של המשפחה. אביו של לואי, הבמאי פיליפ גארל, ביים השנה את התסריט האחרון שקארייה כתב. הסרט הוצג בפסטיבל ברלין האחרון).
לקח לנו זמן רב למצוא את המבנה של הסיפור, אבל התקדמנו. הצטרפה אלינו גם נאילה גויגה תסריטאית פיקחית וחריפה, איתה עבדתי על סרטי השני. הזמן שלקחנו היה חשוב לתסריט. ולמרות שז'אן קלוד קארייה לא היה מעורב בכתיבה, הצלחתי להביא אותו לקרוא אותו. הוא הציע כמה דברים, אחד מהם אפילו הכנסתי לסרט.

ש: רצית לכתוב קומדיית פשע?
ת: רציתי לכתוב סיפור משפחתי על רקע עולם הפשע. פשע בתוך המשפחה. מיד עלה הרעיון של אמא שמתחתנת בין כותלי בית הכלא. זו אמא שמביאה את עולם הפשע למשפחה שהיא לכאורה נורמלית ושומרת חוק, דרך סיפור אהבה.

ש: נראה שהסרט שלך מושפע מהסיפור של אמא שלך, ברידג'יט סי, שניהלה כיתות משחק לאסירים וסרטה הראשון כבמאית מבוסס על סיפור זה. הסרט "ידיים חופשיות" משנת 2010, בו הדמות שלה שמשוחקת על ידי רונית אלקבץ, עושה בדיוק את זה. היא מתאהבת באחד האסירים ונישאת לו וכך בדיוק מתחיל הסרט שלך.
ת: כן כן , "חף מפשע" הוא הסיפור של הנישואים הללו מנקודת המבט של הבן. כמעט שוט אחרי שוט. יחד עם זאת, כשאמי נישאה בכלא, אני הייתי בן 18 ולא הייתי שם. אז הצלחתי להרוס את החתונה שלה דרך סרט זה !!! נקודת ההתחלה של הסרט הוא הסיפור האמיתי של אמי. היא אכן נישאה לאסיר ואני התחברתי עם האבא החורג שפתח לי את הדלת לעולם שלא הכרתי בכלל. זה תמיד משעשע לראות שני עולמות כל כך שונים משיקים אחד לשני.

ש: את העולם הזה שאתה והסרט שלך מדברים עליו, הכרת בחיים האמיתיים, עוד לפני שהכרת אותו בקולנוע?
ת: בדיוק, קודם בחיים האמיתיים. אמי עבדה בבתי סוהר 20 שנה. מאז שהייתי בן 11 ביליתי עם אנשים שיצאו מבתי סוהר ולעיתים חזרו לשם שוב. בבית תמיד פגשתי טיפוסים מוזרים, גם נשים, כיוון שאמא שלי ניהלה סדנאות גם בכלא נשים. כמה מהן הפכו לסופרות ולעיתונאיות וכך התוודעתי לעולמם של האינטלקטואלים המחויבים פוליטית ודי נמשכתי לאנשים האלה הנמצאים קצת בשולי החברה.

ש: בסרטך השני אתה ורעייתך לטיסיה קסטה מופתעים מההתנהגות של הבן הראשון שנולד לכם ומהתנהגות ילדים בכלל. בסרט הזה, בן בוגר מופתע מן ההתנהגות של אמא שלו?
ת: זה תלוי בסוג ההורים שהיו לך, אבל מבחינה היסטורית, אחרי מאי 68, שנות ה-70 וה-80 היו עשורים של מרד וחופש. אולי נטועה בילדים של הדורות הללו, שאני נמנה עליהם, תחושה שאנחנו צריכים להציב גבולות להורים שלנו. (מחייך) יש מעט מזה בסרט. בן המשגיח על אימו כאילו הוא היה האבא שלה. זה סיפור על בן שחושב שהמשימה שלו היא להגן על אמא שלו. לא מהטירוף שלה, אלא מהשמחה שלה. אמא מצליחה ובן שהוא חששן, שאומר לה שהכל עומד להסתיים רע, בזמן שהיא חושבת שהכל בעצם ממש טוב. האם חיה בתחושה של הנאה מתמשכת וחווה מעין ילדות אינסופית. כשהוא שומע מאחורי הדלת את אימו מתנה אהבים עם האב החורג, הוא קולט שמחה בלתי נגמרת והוא לא ידוע איך להתמודד עם זה.

ש: בסרטייך הקודמים עבדת עם אותם שחקנים. כאן אתה נעזר בשחקנים חדשים לגמרי
ת: באורח מוזר בחרתי את השחקנים לפי ההתאמה שלהם לזוגות. התחלתי עם רושדי זם, ששמח לא לשחק שוב את הדמות הקשוחה, אלא בחור סנטימנטלי ורגיש. הוא אהב את הסיפור. את אנוק גרינברג לא הכרתי, למרות שהיא שיחקה באחד הסרטים של אבא שלי. שלחתי לה שתי סצינות, כשהיא הגיעה, ידעתי מיד שהעבודה שלי נעשתה, שהם יטעינו אחד את השני כמו מטען אוטומטי. רושדי גבוה - אנוק קטנה, הם שיחקו את סצינת החתונה. צילמנו את זה ואמרתי לצוות שלי שאנחנו חייבים לשחזר את זה בצילומים. אתה יכול לצלם עם מצלמה טובה, בסט נהדר, עם החידודים האחרונים של התסריט ובסוף זה הכל תלוי בכימיה שבין השחקנים.

אותו דבר לגבי נעמי מרלן. פגשתי אותה במטוס, היינו שנינו בדרך לפסטיבל הקולנוע בטורונטו. ואז ראית אותה בסרטו של ז'אק אודיאר "פריז, הרובע ה-13" אהבתי את העומק והקלילות שהיא הקרינה. הרגשתי שיש בה משהו ליצני שרציתי להוציא החוצה. היא מעולם לא עשתה את זה והיה בזה משהו משחרר ומפחיד באותה מידה עבורה. וכך נוצר הקוורטט, איתו יכולתי ליצור את החיבור. אני לא עושה בחינות לשחקנים לבד, אלא רק בזוגות או בהרכב כלשהוא. מבחינתי - לחבר בין השחקנים הוא עוד מימד של הכתיבה. במהלך הצילומים משהו נכתב בין השחקנים בתהליך המפגש ביניהם. אנוק גרינברג נוגעת ללב כשהיא מתאהבת ברושדי זם, הוא נאה, אלגנטי, אנחנו מבינים מיד מדוע היא התאהבה בו. ועדיין אתה תוהה מדוע הוא איתה? האם הוא ישר? כן? פסקול חדש נכתב כשאתה מפגיש את השחקנים.

ש: מי הוא ה"חף מפשע" בשם הסרט?
ת: בתחילה זו הדמות של רושדי זם ולאחר מכן, הדמות שלי. כי כשאתה מבצע פשע מסיבות מוצדקות, אתה בעצם חף מפשע. זה אמנם לא מוסרי מבחינת החוק אני חייב להודות. זו השורה המפורסמת מסרטו של רנואר-"חוקי המשחק" – "מה שנורא בעולם הזה, הוא שלכל אחד יש את הסיבות שלו".
התלבטתי אם ליצור לאב החורג עבר פלילי, בכל מקרה היה לי יועץ טכני לכל זה.

ש: יועץ טכני, כלומר?
ת: פושע לשעבר שהייתי איתו בקשר. ז'אן קלוד פואטו, המגלם את השותף של רושדי זם, הוא לא שחקן אלא פושע לשעבר, שישב 25 שנה בכלא. חשבתי שהוא נהדר ורציתי לתת לו את התפקיד. נתתי לו לקרוא את התסריט, סיפרתי לו את הסיפור של הדמות של רושדי ואיך הוא נדפק על ידי החבר שלו. והוא אמר לי "נבגד על ידי החבר שלו? תשכח מזה, עבדתי כל חיי כדי להיות אמין, אני לא הולך להרוס את זה עכשיו". הוא לגמרי התבלבל וחשבתי שזה מאד יפה - חוסר היכולת שלו להבדיל בין הדמות שהוא עומד לשחק ובין מה יחשבו החברים בקהילה שלו. עברתי איתו על כל הדוגמאות, הגענו עד לשייקספיר, כדי להבהיר לו שבוגדים הם התפקידים הכי טובים שיש. (מאת יחסי ציבור)