סיכום 2023 בקולנוע

סיכום שנת 2023 בקולנוע. צילומים באדיבות יחסי ציבור.

בשנת 2022 הכנסות מסרטים בעולם עוד לא הגיעו לרמה של לפני התפרצות הקורונה. השנה, 2023, התקרבו סוף סוף לאותה רמה, ואז פגעו בהכנסות השביתות של איגוד התסריטאים ושל איגוד הבמאים, שגרמו להפסקה בצילומים של סרטים, לביטול הפקות, ולדחיית תאריכי בכורה של סרטים גם כי שחקנים לא הורשו להתראיין ולקדם את הסרטים שלהם (אחד הסרטים שעברו ל-2024 הוא "חולית חלק 2").
בארץ, בנוסף לכך, נסגרו בתי הקולנוע באוקטובר בשל המלחמה.

שני סרטים "הצילו" את בתי הקולנוע בקיץ, ושניהם יצאו באותו סוף שבוע. "ברבי" של גרטה גרוויג הצליח מעבר לכל הציפיות עם יותר ממיליארד דולר הכנסות ברחבי העולם, ו"אופנהיימר" של כריסטופר נולאן הגיע כמעט למיליארד, הישג מצוין לדרמה היסטורית ארוכה. (עמדתי לכתוב על האחרון "סרט בלי פיצוצים" אבל…) סרט שהצליח בצורה מפתיעה עוד לפניהם היה "האחים סופר מריו" המצויר, שגם הוא חצה את קו מיליארד הדולר.

סרטי גיבורי-על, כולל "שהאזאם 2" ו"המארוולס", לא נחלו הצלחה, וגם הסרטים המצוירים של דיסני-פיקסר, "המשאלה" ו"אלמנטלי", היו רחוקים ממה שהתרגלו אליהם. זה לא מצביע על מגמה; אנשים אוהבים סרטי המשך, כפי שרואים מההצלחה של סרט גיבורי-העל "שומרי הגלקסיה 3", "ג'ון ויק 4" ו"מהיר ועצבני 10", אך נראה שבעיקר מחפשים כוכבי קולנוע, ובימי הסטרמינג יש פחות ופחות כוכבים חדשים.

בסרטים עצמאיים אמריקאיים יש שני סופים שהפכו לקלישאה שמסרבים להיפרד ממנה: דמות הולכת/נוסעת אל האופק או דמות שמסתכלת אל המצלמה ומחייכת. אולי זה בהשפעת "400 המלקות" של פרנסואה טריפו, אולי משהו בַּבוקר על הסוס שרוכב לעבר השקיעה מהמערבונים; זה מצביע על כך שיש להם יעד, תקווה, מצליחים לעבור הלאה (הנסיעה) או משלימים עם מצבם (החיוך). בשנים האחרונות הצרפתים, למרבה הצער, עדיין ממשיכים עם הגישה השנייה. הרבה יותר מדי סרטים צרפתיים נגמרים עם דמות שמסתכלת אל המצלמה ומחייכת (בכל המקרים הבאים זו אישה), כולל השנה ב"אח אחות" הגרוע עם מריון קוטיאר, "צעירים לנצח", "רק אני ואת", וגם ב"סוחרי הכאב" (עם אמילי בלאנט וכריס אוונס), הסרט העצמאי האמריקאי זוכה פסטיבל סאנדאנס "אלף ואחד" (ובסרט Shortcomings, שהתמודד השנה בסאנדאנס הדמות הראשית מחייכת בסוף לאופק, לא למצלמה); כך גם בסרט Mascarade ("נשף מסכות", נגיד) הצרפתי, אחד המוצלחים שראיתי השנה ולא הוקרן בארץ בבתי הקולנוע למרות הכוכבים שבו (ביניהם איזבל אדג'ני ופייר ניני) והבמאי ניקולא בדו, שביים את "התקופה היפה בחיי" הטוב שהוקרן בהצלחה בבתי הקולנוע בארץ. אגב, גם סרטו הראשון של בדו, "אדון וגברת אדלמן" נגמר בצורה זהה.

ששת סרטי השנה הטובים ביותר:

"הפלאש" בכיכובו של עזרא מילר.

"חף מפשע" שלואי גארל כתב, ביים ומככב בו. (ביקורת)

"חיים שלמים" סרט אמריקאי, שרובו דובר קוריאנית. (ביקורת)

וגם: "פלורה ובנה" (ג'ון קרני, במאי "פעם אחת", "התחלה חדשה" ו-Sing Street, ממשיך לעסוק במוזיקה בסרטיו), "וונקה" (ביקורת) ו-Saltburn ["אחוזת סולטברן"?] (שבו כל אחד ואחד משחק טוב, ובית האחוזה פשוט משגע מבלי להרגיש כמוזאון או תפאורה).

אולי בגלל החסך בסרטי קולנוע, צפיתי השנה במספר שיא של סרטים שלא ראיתי לפני כן (64 בקולנוע ועוד 302 בבית), רבים מהם ישנים ושאינם דוברים אנגלית. אלה הטובים שבהם:

"הפורצים" (1971) הסרט הכי טוב שראיתי השנה. (ביקורת)

סרט הטלוויזיה "טמפל גרנדין" שזיכה את קלייר דיינס בכל פרס אפשרי אי שם בתחילת העשור הקודם.

Mascarade הצרפתי, שהוזכר לעיל.

"התחילו את המהפכה בלעדיי" (1970) עם ג'ין ויילדר ודונלד סאת'רלנד בתפקיד כפול. קומדיה אבסורדית שמתרחשת ב-1789, ערב המהפכה הצרפתית.

Call Northside 777י(1948) ג'יימס סטוארט מגלם עיתונאי שמכריחים אותו לחקור פרשייה על אם שמתעקשת שבנה, שיושב בכלא על הריגה, הוא חף מפשע. מבוסס על סיפור אמיתי.

דייזי מילר (1974) סיביל שפרד בתפקיד הראשי בסרטו של פיטר בוגדנוביץ'.

שנייה אחת (2020) סרט סיני של ז'אנג יימו, שעושה סרטי דרמה וסרטי פעולה מרהיבים (גיבור, מחול הפגיונות), וזה שייך לסוג הראשון. אולי גם בגלל הקורונה לא הוקרן בבתי הקולנוע בארץ, אחרת היה זוכה להצלחה ומוצא את הקהל שלו.

The Wrong Boxי(1966) קומדיה בריטית עם מייקל קיין.

אמא רווקה (1939) ג'ינג'ר רוג'רס ודיויד ניבן מוכיחים שלפעמים שני כוכבים יכולים לרומם עלילה בינונית לקומדיה מקסימה.

עוד שני סרטים עם ז'אן פול בלמונדו: "המקצוען" (1981) ו"הכל על קלף אחד" (1960) של קלוד סוטה, עם לינו ונטורה.

בוב המהמר (1956) במאי: ז'אן-פייר מלוויל, לקראת שוד קזינו.

Destry Rides Againי(1939) המערבון הראשון של ג'יימס סטוארט, עם מרלן דיטריך.

The Last of Sheilaי(1973) תעלומת רצח מעניינת וטובה על אף שהתיישנה.

You Were Never Lovelierי(1942) פרד אסטר וריטה הייוורת'.

• גם בסרטים בינוניים או גרועים יש דברים, חלקים, משפטים, דמויות, קטע, תלבושת או מוזיקה טובים.

1. "רוחות אינישירין" כל הסרט כולם בסוודרים, יורד גשם, וחנוונית חטטנית קראה את הדואר ומסבירה ש…המעטפה נפתחה מהחום.
2. "טאר המנצחת" קייט בלנשט (המושלמת) שטה על נהר ומבשרים לה שבמים יש תנינים מאז שמרלון ברנדו צילם שם סרט. והיא אומרת את המשפט "זה היה מזמן" בצורה כל כך מצחיקה.
3. "קאט!" זה מיוחד: בתחילת כתוביות הסיום, בלי שום סיבה, יש בלוק גדול של שמות המשתתפים, כשהאותיות A עד Z מופיעות בהדרגה.י
4. דפיקה בדלת לבן אלדרידג' (שכיכב השנה גם ב-Spoiler Alert עם ג'ים פרסונס) יש את זה. יש לו נוכחות של כוכב מעבר להיותו שחקן טוב.
5. החלטה לעזוב המעברים בין הקטעים, שוב ושוב, שונים זה מזה, ומעבר לכך שרואים שחשבו עליהם, הם מוסיפים סקרנות, עניין, דורשים תשומת לב חיובית, ויש בהם היגיון, הם לא סתם בשביל הגימיק. (למרות שגם גימיק מקורי טוב זה… טוב, כמו המדוזות ב"החיים הם שיר" הצרפתי מ-1997.)
6. לחיות ביל ניי מרגש בסרט, ובמיוחד בקטע שבו הוא יושב בסלון בקומה התחתונה של ביתו ובנו (הבוגר, הנשוי) קורא לו מלמעלה. הוא רץ לכיוון גרם המדרגות בשביל בנו באופן מדויק, אמין, טעון רגישות ומשמעות למכביר.
7. לרקוד ולהתאהב יש כמה משפטים ממש מצחיקים בקומדיה הצרפתית הזאת, שמבוססת על סרט בריטי שנקרא בעברית "אהבה מריקוד ראשון".
8. קִרבה המשחק של כולם נהדר, ובראשם אדן דמברין, הנער הצעיר בתפקיד הראשי שזה תפקידו הראשון (כמו גם של גוסטב דה וייל, הנער השני שבסרט). יש בסרט המון רגישות ורגש.
9. מג'יק מייק ריקוד אחרון מעבר לעריכה ולצילום (סטיבן סודרברג, שגם ביים, עושה עבודה אדירה), יש שני קטעי ריקוד נהדרים: בהתחלת הסרט "מקס" (סלמה הייאק) מבקשת ממייק (צ'נינג טייטום) ריקוד פרטי שמצולם מדהים, חושני ולוהט; וקטע קצר בהרבה על האוטובוס, שמגיע משום מקום במהלך הצפייה.
   
   https://www.youtube.com/clip/UgkxjUWC_KR7BKY9NcgqOzXClV84RjY1KAxt
10. הבוס הטוב כתוב היטב, בחוכמה, סומך על הקהל.
11. שקרים קטנים בת' (ג'וליה לואי-דרייפוס) מבקרת את בנה בחנות למוצרי קנאביס שהוא עובד בה, כששני חמושים באים לשדוד את המקום. והתגובה שלה נהדרת.
12. Are You There God? It's Me, Margaret. [אתה שם, אלוהים? זו אני, מרגרט.] האם יש טעם לציין לטובה את העיצוב והצבעוניות של סרט של אלמודובר או של וס אנדרסון? אז רייצ'ל מקאדמס מקסימה כרגיל בתור אמא של מרגרט. היא פשוט נהדרת. יהיה נחמד לראות אותה יותר ובתפקידים ראשיים, ועדיף בסרטים טובים.
13. ברבי דמות הברבי שמגלמת קייט מקינון, בובה שילדה גזרה את שיערה וקשקשה אליה. הרעיון ועיצוב המראה שלה, וגם קייט מקסימה בדמות המשונה, כרגיל.
14. ליאו הרחפן הוא דמות משנה אילמת נפלאה.
15. רוצחי פרח הירח הקטע הלפני-אחרון מקורי, מקסים, כובש, אך לא עומד בפני עצמו ולא שווה לשבת מעל שלוש שעות כדי להגיע אליו.
16. הלילה האחרון לינדה קרידי בתפקיד ויויאנה היא דוגמה נהדרת לדמות מוצלחת שפוגשת את השחקנית המתאימה. מותחן פשע איטלקי עשוי טוב שהופך למעט שונה מהרגיל בזכות הדמות והשחקנית, לא סתם אשתו של השוטר שבמרכז הסיפור.
17. פרארי כמו ב"פרידה" (עם סלמה הייאק) ו"הסיפור של אדליין", כך גם פה; יש משהו מהמם בתאונת דרכים שמצולמת היטב. (גם) במקרה הזה זה מרשים, דרמטי, עוצר נשימה ואפקטיבי.