יחפים (2011)

הסיפור מתחיל בצבי (אוהד קנולר), שעלה לארץ בשנות השלושים יחד עם חבריו הטובים מההכשרה- אריה ואווה (שרה אדלר) כדי להצטרף לקיבוץ צעיר. צבי מגיע לקיבוץ מאירופה ב-1939 רגע לפני המלחמה, ומיד חוטף הלם סביבתי. המפגש עם בני הארץ- הקיבוצניקים היחפים והמחוספסים- מהמם אותו. קליטתם של השלושה, מפגשם עם האדמה ועם האנשים, וניסיונם הנואש להשתנות כדי להפוך לבני המקום- הוא סיפורם של דור המייסדים. אווה מגיעה לארץ יחד עם צבי ואריה. היא רגישה מאוד לאנשים ולסובב אותה, והיא מתעניינת בנפש האדם, פסיכולוגיה, מדע חדש שמתפתחת באירופה. עד מהרה היא תעזוב את הקיבוץ, ובהמשך תחזור לטפל בבני המקום כפסיכולוגית.

צבי נקרע בין אהבתו לאלכסנדרה (מארינה מקסימיליאן בלומין), אהובתו מ"שם" שמגיעה לקיבוץ, אולם מתקשה להיקלט בו, לבין ניר (ורד פלדמן), בת הארץ, הילדה הראשונה של דגניה, אישה שקרוצה כולה מחומרי המקום הזה. בן-זוגה של ניר הוא נפתלי (יחזקאל לזרוב). צבי וחבריו הגיעו לקיבוץ כשהם נעולים בנעלי העור האירופאיות שלהם, אולם מרגע שדרכו על אדמת הארץ, נדרש מהם להפוך ל"יחפים".

בנו של צבי- דרור (מוקי) הוא בן הקיבוץ, ילד שהקיבוץ הוא הוריו, שגדל בבית הילדים וישן בלינה משותפת לאורך כל חייו. יחסיו עם הוריו ועם חבריו לקבוצה, וסיפור האהבה החריג שהתפתח בינו לבין בת קבוצתו נטע (קרן ברגר), עומדים במרכז הסיפור שלהם ושל בני דורם. בני הדור שהפך בהדרגה מ"אנחנו" ל"אני". החיבור ביניהם, חיבור של בני הדור השני בקיבוץ, מייצר משפחה שנדרשת לבחון מחדש את מושגי ההורות והזוגיות שלה. דרור הוא נער רגיש שלא קיבל את מידת האהבה שהיה זקוק לה כילד, אבל לקראת סוף שנות השישים, אחרי האופוריה של ששת הימים ועם הגעת ראשוני המתנדבים (והמתנדבות) לקיבוץ, הוא מפצה את עצמו וזוכה בנטע, זאת שכולם רוצים.

אייל (עפר שכטר) הוא חברו הטוב של דרור, חי איתו ועם נטע באותו החדר הקטנטן. כמו הקיבוצניקים מהסיפורים, הוא חזק ויפה והרגשות שלו קהים. כשדרור מתאהב בג'יין, המתנדבת המקסימה, אייל מרגיש שדרור בגד בו, ובשיתופיות. ומכאן מתחילה שרשרת אירועים טראגית, שמכוונת את גורל הגיבורים למקומות הכי לא צפויים.

ילדיהם של דרור ונטע, ובייחוד הבכור שבהם- רונן, מייצגים את בני הדור השלישי, אלה שבזמנם בוטלה הלינה המשותפת, ושזכו להכיר מושגים חדשים של מרחב אישי ומשפחתיות. רונן הוא ההיפך הגמור מסבו צבי- תלוש, מנותק, אדם שכל מהותו היא הטלת ספק במושג הבית.